עלון קשב ADHD

---

איך להפוך ל"מאמני התמדה" עבור ילדים עם הפרעת קשב?

עלון קשב ADHD 

איך להפוך ל"מאמני התמדה" 
עבור ילדים עם הפרעת קשב? 
גילי יגר 

התמדה והפרעת קשב: שני עולמות מנוגדים? 
הילד שלכם חמוד, חכם, מוכשר... ואז מגיע הרגע שצריך להתאמן או ללמוד, ובמקום להתמקד, הוא בוהה בברווזון ששט לו על שלולית בטיקטוק. אתם שולחים לו תרגיל, והוא מתחיל לדקה וחצי... ואז שוקע עמוק בסרטון על קיפוד שרוקד עם מברשת שיניים.
"ילדים היום? אין להם מוטיבציה. רק מסכים מעניינים אותם" - אתם שומעים ואולי אפילו אומרים. אבל מה אם אגיד לכם שזה לא שהם עצלנים או לא מסוגלים? ומה אם בכלל לא מדובר ב"בעיה" – אלא בשפה אחרת? שפה חדשה שאנחנו, הורים, מורים ומאמנים, חייבים ללמוד לדבר?
התמדה לא מגיעה מעצמה, במיוחד אצל ילדים עם הפרעת קשב. התמדה דורשת הבנייה ותמיכה, ואתם אלה שצריכים להפוך למאמני התמדה עבורם. 

תכירו את נועם עם כישרון מטורף לנגינה בגיטרה  
קחו לדוגמה את נועם בן ה-9. השם בדוי, הסיפור אמיתי בהחלט. נועם הוא ילד מבריק עם כישרון מטורף לגיטרה, אבל כשמגיע זמן האימון - הסבלנות שלו אפס. ההורים ניסו הכול: שוחד, תמריצים, עונשים, ואפילו קנו לו גיטרה חדשה ויקרה במיוחד. המורה היה מותש, נועם מתוסכל, והכישרון נשאר תלוי באוויר.
עד שיום אחד, המורה של נועם הבין: את נועם לא צריך רק ללמד לנגן. את נועם צריך גם לאמן להתמיד. לא ללחוץ, לא לשפוט, לא לכפות, אלא לבנות תהליך, ליצור מסגרת, וללוות - בדיוק כמו שמאמנים שריר.
וכאן התמונה התבהרה: נועם לא צריך עוד הסברים. הוא צריך שיטה שעובדת כמו שהמוח שלו עובד. וזו בדיוק הגישה החדשה שאנחנו מציעים: לחשוב על התמדה באופן אחר לגמרי. 

כשכל מעבר הוא קיר טיפוס: למה קשה להם להתחיל בכלל?  
"מה הבעיה? זה רק לפתוח את הדף ולנגן 10 דקות"...
כשאנחנו אומרים את זה, שכחנו שאנחנו פועלים מול ילד עם מערכת קוגניטיבית אחרת לגמרי.
אצל ילדים עם הפרעת קשב, עצם המעבר בין פעולות - למשל מהרביצה בספה לישיבה לשולחן, מהמקלחת לשיעורי הבית, מהווטסאפ במסך למחברת הנייר - זה לא עניין טכני. זה קיר טיפוס. זה משהו שדורש מהם אנרגיה, מאמץ ופעילות מנטלית. כל "קיר" כזה שהם צריכים לטפס עליו - מקטין את הסיכוי להתחיל.
הבשורה הטובה? 
אפשר לאמן את "שריר המעבר".
בדיוק כמו שמאמנים כל שריר אחר בגוף, אפשר לחזק את היכולת לעבור מפעילות אחת לשנייה בצורה חלקה יותר. זה לא עניין של כוח רצון אלא של תרגול קבוע ומונגש.
לכן, כל שגרה ברורה, הכנה מראש או תיווך קטן – הם לא פינוק, אלא מדרגות קטנות שיכולות להפוך את קיר הטיפוס לשביל עביר. 


לא עצלנות - אלא שונות נוירולוגית
במקום לצפות מילדים עם הפרעת קשב ש"יתפסו את עצמם בידיים", אנחנו, המבוגרים המשמעותיים, צריכים לתפוס את המסגרת בידיים. כלומר, לא להישען על התקווה ש"יהיה להם כוח רצון", אלא לעצב עבורם מסגרת נכונה, פשוטה ומותאמת, שהם יוכלו באמת להחזיק בה. מסגרת שמורידה התנגדויות, מייצרת רצף, ונותנת להם מקום לנשום.
בניית התמדה אינה תלויה רק במוטיבציה. היא תוצאה של עיצוב סביבתי והתנהגותי. היא ניתנת ללמידה - אם רק נפסיק לדרוש, ונתחיל לאמן. זה לא עניין של "רצון"  זה עניין של מערכת הפעלה.
המוח של ילד עם הפרעת קשב פועל אחרת לגמרי ממוח "רגיל": הוא מחפש גירוי מיידי, עניין עז, קצב מהיר ותגמולים מידיים. כשהוא לא מקבל אותם  הוא פשוט "מכבה ערוץ". זו הסיבה שהמוח הזה יכול להתרכז הרבה שעות במשחק מיינקראפט אבל לא מצליח להתרכז חמש דקות בדף תרגול.
אם נבין שזו לא עצלנות אלא שונות נוירולוגית, נפסיק לקחת את ההתנגדות שלהם באופן אישי, ונתחיל לעצב להם סביבת למידה שמתאימה להם ולא רק לנו. 

שבעה עקרונות לסביבה מעודדת התמדה 
קבלו את שבעת העקרונות הבסיסיים שיעזרו לכם לבנות התמדה אצל ילדים עם הפרעת קשב: 

א. לפרוק עומס הורמונלי ולהכניס חמצן: 
לפני שתבקשו ריכוז או תצפו לביצוע, חשוב לפרוק עומס הורמונלי ולהזרים חמצן לדם: 
1. נשימות קופסה: 4 שניות שאיפה - 4 החזקה - 4 נשיפה - 4 החזקה. טכניקה זו מרגיעה את המערכת הסימפתטית, מפחיתה אדרנלין וקורטיזול, ויוצרת פוקוס.
2. תיפוף על הגוף בקצב: משחרר דופמין, מגביר אנרגיה ומעודד מיקוד. שתי דקות של תיפוף על הגוף יכולות להיות "מעלית" למיקוד.

ב. הגדרת מטרה ברורה ומוחשית ללמידה: 
"ללמוד כי צריך" - הכי פחות עובד למוח עם הפרעת קשב.
מה כן עובד? יעדים מוחשיים, קצרים ומרגשים.
לדוגמה:
* לסיים תרגול של שיר עד סוף השבוע כדי לנגן לסבתא.
* לסמן כל יום תרגול ביומן עם מדבקה. 

ג. לפרק כל משימה ארוכה למשימות קצרות:  
משימה קצרה + ריגוש = מוטיבציה.
* פירוק משימות ארוכות ושמירה על רצף = אימון "שריר ההתמדה". 
הוראה בסגנון "תלמד את כל העמוד" פשוט לא עובדת. אבל אם אומרים: "בוא ננצח רק את השאלה הזו, ונמשיך" - זה כבר משחק אחר.
המשימות צריכות להיות:
* קצרות.  
* ממוקדות.
* מדידות:
למשל: 3 חזרות על קטע מסוים, עם תגמול ברור שמוביל לחוויית הצלחה, לא רק לסיים, אלא להרגיש שהצלחת. 

ד. לתת תגמול מיידי עבור כל משימה קצרה: 
כי ילד עם הפרעת קשב זקוק לתגמול מיידי. לא מחר, לא בערב - עכשיו. אפילו חיוך, מדבקה, חיבוק או טיימר שמסמן הצלחה. 

ה. בניית רצף: 
ההתקדמות לא נבנית מהזמן שהקדשנו אלא מהרצף.
חשבו על זה כעל אימון שריר. בדיוק כמו שמאמנים שריר בחדר כושר: מתחילים במשקלים קטנים, מגבירים בהדרגה, וחשוב יותר - מתמידים על בסיס קבוע.
5 דקות ביום, שוב ושוב, בונות הרגל הרבה יותר מאשר 30 דקות פעם בשבוע. קבעו כמות קבועה, למשל, 2 שאלות, או זמן קבוע , למשל, 7 דקות, בכל יום. זה לא חייב להיות ארוך, העיקר שזה יהיה קבוע. 

ו. עיצוב סביבת אימון שמעודדת ריכוז: 
"המחברת נעלמה", "העט נשבר", "הטלפון מצלצל"..." – כל אלה שוברים פוקוס.
המוח של ילדים עם הפרעת קשב סובל מעומס תמידי. לכן, כל משימה שאנחנו מבקשים מהם לעשות חייבת לפגוש סביבה נקייה ככל האפשר מרעשים והסחות. זה לא מותרות, זה תנאי בסיסי להצלחה. כל חסם קטן מרחיק את הילד מהתמדה.
איך לעצב סביבת אימון מעודדת ריכוז?
* להכין מראש את מה שצריך: המחברת פתוחה, הכלים זמינים, הקבצים פתוחים.
* לצמצם הסחות: טלפון בחוץ, טלוויזיה כבויה, שולחן נקי.
* ליצור עוגן קבוע בשגרה ובמרחב: אותו מקום, אותה שעה, גישה נוחה.
כשמישהו דאג מראש להנגיש את הדרך הם פתאום מגלים שהם כן יכולים. 

ז. המאמן מעורב מקרוב - לא כמו קהל ביציע: 
התפקיד שלנו הוא לא לעמוד בצד ולשפוט, אלא להיות מעורבים מקרוב. לא לשאול "למה לא עשית?" אלא: "מה עבד השבוע?" "מה היה מאתגר?" "מה ננסה לשפר?"
זו דרך לבנות מרחב בטוח. מרחב שבו הילד מרגיש שיש לו גב, שהוא לא לבד, ושיש מישהו שמאמין בו גם כשהוא רק מנסה. לילד עם הפרעת קשב  זו אולי המתנה הכי גדולה שאפשר לתת.
התמדה היא המפתח לשחרור יכולות חסומות. 
התמדה היא לא מטרה בפני עצמה  היא המפתח לשחרר יכולות שכבר קיימות, אבל לא מצליחות לבוא לידי ביטוי. היא מה שמאפשר לילד:
* להעז לגשת למשימה גם כשאינו בטוח בעצמו.
* להישאר עוד רגע עם קושי, במקום לוותר מראש.
* לצבור תחושת מסוגלות מתוך פעולה, ולא רק מתוך מילים.
* לבנות זהות של מישהו שמתקדם גם אם זה לא מושלם.
התמדה היא לא תכונה מולדת, היא מיומנות נרכשת, ואפשר ללמוד אותה, לאמן אותה, ולחיות אותה - ממש כמו שלומדים לנגן. 

סיכום
כשילד לומד להתמיד, הוא לא רק לומד לבצע משימות הוא לומד את עצמו. הוא מגלה שהקצב שלו לגיטימי, שהדרך שלו אפשרית, ושהוא לא לבד כי יש לידו מישהו שמאמין בו לאורך הדרך.
ולכן, כשאנחנו מפסיקים לשפוט ומתחילים לאמן, כשאנחנו לא דורשים מהם להשתנות אלא בונים עבורם מסלול שהם יכולים ללכת בו, אנחנו לא רק עוזרים להם "לסיים משימות", אלא נותנים להם את מה שאף מערכת לא יכולה לתת, את אחת המתנות הכי עמוקות שילד יכול לקבל, הרבה מעבר להתמדה: תחושת מסוגלות אמיתית.

M.A גילי יגר 
מנכ"לית ומייסדת Academy Inspiration Music
מוזיקאית, מורה ומומחית לפיתוח התמדה ותהליכי צמיחה במוזיקה, בעסקים ובחיים עצמם, עם ניסיון של למעלה מ-30 שנה בהוראה בקונסרבטוריון, ליווי מורים, מנהלים ובעלי עסקים לבנות שגרות שמייצרות שינוי אמיתי.
בעלת תואר ראשון בביצוע מהאקדמיה למוזיקה בפירנצה, לימודי תואר שני במוזיקולוגיה מאוניברסיטת תל אביב ותואר שני בניהול עיצוב וחדשנות מבצלאל.
מתמחה בתרגום תהליכים גדולים להרגלים קטנים.
אתר: www.miamusic.co.il

 

 

 

תודה על קריאת העלון. 
אני מזמינה אותך לקרוא עוד על: 

חינוך, למידה, הוראה - כאן 

ניהול זמן, הרגלים, שיגרה - כאן 

אימון מבוגרים - כאן 

 

בברכה, 

 

זיוה דינה - קשבים 
יעוץ להעצמת תפקודי קשב ADHD
Attention Functions
Empowerment 

---

ה​​רשם לעלון כדי לקבל עדכונים על הטיפול ​בהפרעת קשב ADHD:

עלון קשב ADHD למשפחה

עלון קשב ADHD למבוגרים

הרשם ל"קשבים" כדי לקבל עדכונים לאנשי טיפול, חינוך ואימון:

״קשבים״ להתפתחות מקצועית

---

07.06.2025