עלון קשב ADHD


התמודדות עם חרדות ופחדי ילדים בעקבות טרור ומלחמה

התמודדות עם חרדות ופחדי ילדים בעקבות טרור ומלחמה

עלון קשב ADHD
שלום רב, 
טיפולי גוף, נפש והתנהגות מיושמים כיום בתחום חרדות ופחדים של ילדים הנובעים מטרור וממלחמה. ביקשתי מדר' מירי בר-הלפרן, פסיכולוגית ילדים קלינית וחוקרת בתחום זה, להעשיר אותנו במידע מן המחקר והשטח, וכך הגיע אליי מאמרה היישר מארה'ב:

התמודדות עם חרדות ופחדים של ילדים 
בעקבות טרור ומלחמה
דר' מירי בר-הלפרן

ארועי טרור ומלחמה עלולים לגרום לילדים לחוות את העולם כמסוכן, עם אנשים זרים שרוצים לפגוע בהם מסיבות לא ברורות בעוד הוריהם אינם יכולים להגן עליהם. רוב הילדים יפגינו חוסן לאחר אירוע טראומתי, אך חלקם עלול לפתח סימפטומים שונים התלויים בגיל, מין, תרבות הילד, מידת החשיפה לאירוע, הקשר בין ההורה לילד והתמיכה לאחר האירוע. ישנם כיום טיפולים שונים שמטרתם לעזור לילדים להתמודד עם דחק וטראומה. טיפולים אלה משלבים שיטות קוגנטיביות-התנהגותיות, חשיפה הדרגתית, קשיבות והרפייה.

במאמר אסקור את השפעת הטרור על ילדים בגילאים שונים , ויסות עצמי, קשר הורה-ילד לפיתוח חוסן והיעזרות בביבליותרפיה ככלי טיפולי דרך תיאור המקרה של אמילי בת ה-8 באירוע הטרור בבוסטון.

הטרור כדרך חיים
בשנים האחרונות הפחד מטרור ומלחמה הפך להיות אחד הפחדים הנפוצים ביותר בקרב ילדים בכל העולם. המילה 'טרור'  מגיעה מן המילה הלטינית 'טרה' שפירושה להפחיד. טרור משלב שני סוגי איומים: איום מכוון לקהילה ואיום שרירותי לילדים ומשפחות. בנוסף למעגל החיצוני, נמצא את המעגל הפנימי: הפחדים והחששות שההורים חווים משפיעים על תגובת הילדים. במקרים מסוימים נוסף שינוי מקום: ילדים נאלצים לעזוב את סביבתם הטבעית ו/או להיפרד מהוריהם לתקופה מסוימת. כל אלה משפיעים על הסימפטומים של הילד ותגובתו לאירוע הטראומתי.

במקומות מסוימים בארץ, בעיקר בתקופות כמו הנוכחית, ילדים חווים טרור כדרך חיים. יום יום הם לומדים לצפות ל'לא נודע' כדרך להתגבר ולשרוד. הם חוששים שאזעקה, או קריאת 'צבע אדום', יישמעו בזמן מקלחת או בדרך לבית הספר. הם ישנים עם הוריהם מכיוון שהם פוחדים לישון לבד. הם אינם יכולים לשחק בחוץ ונרתעים מנסיעות בתחבורה ציבורית.הפגיעה בשיגרה היומית והחשיפה לטרור עלולות להשפיע על הקשר בין ההורה לילד ולהוביל למתח ולחרדות בתא המשפחתי. אם כי רוב הילדים מראים חוסן כאשר הם נחשפים לאירוע טראומתי, ישנם ילדים שעלולים לפתח סימפטומים שישפיעו על התפקוד היומיומי שלהם.

ההשפעה על ילדים
הסימפטומים המתלווים לארועי טרור ומלחמה נרחבים ומשתנים מילד לילד וממשפחה למשפחה. זהו שילוב של מאפיינים הקשורים לאירוע מעורר החרדה, גיל ומין הילד, מידת החשיפה לאירוע ולאירועים טראומתיים קודמים, סוג האירוע, ההיקשרות ההורית וכמובן העזרה והתמיכה לאחר האירוע. חשוב לציין, שגם ילדים אשר לא חוו אירוע טרור באופן אישי עלולים לפתח סימפטומים התנהגותיים ורגשיים מעצם היותם קרובים לאירוע, או דרך הכרות עם מישהו שחווה את האירוע הטראומתי.

לילדים צעירים יותר אין היכולת להביע את עצמם מבחינה מילולית בדומה למבוגרים, ולכן הסימפטומים אצלם שונים משל מבוגרים. ילדים בגילאי גן עלולים לפתח פחד וחרדה כללית, התנהגות המנעותית, התנהגות אימפולסיבית, חלומות חוזרים על האירוע הטראומתי, ביעותי לילה ורגזנות. בנוסף, הם עלולים להפגין רגרסיה להתנהגות ילדותית, 'לשכוח' כישורים התפתחותיים כמו שליטה על הצרכים, רצון לישון עם ההורים, מציצת אצבע או מוצץ, וקושי ביכולת פרידה מההורים. ילדים מפגינים גם משחק חוזר הקשור לאירוע הטראומטי ושואלים שוב ושוב אותן שאלות הקשורות לאירוע.

כאשר הילדים גדלים, הסימפטומים נראים יותר לעין. לילדים בגילאי 6-12 יש יכולת מילולית עשירה יותר ולכן הם יכולים לתאר את הפחדים והרגשות בצורה ברורה. הם עלולים להרגיש אשמה, בושה, קושי  בקשב וביכולת הריכוז, פחד מדברים אשר אינם קשורים ישירות לאירוע ורגרסיה. הם עלולים לחוות קושי להירדם או שיתעוררו במהלך הלילה. אחרים עלולים לפתח בעיות התנהגות, כעס, אלימות, התדרדרות בלימודים, התבודדות, בכי ורגזנות. חלקם יפתחו רצון לנקמה ויחוו קושי להתרכז במשימות שונות במהלך היום. ישנם ילדים שינסו להימנע ממקומות שמזכירים להם את אירוע הטרור.

פיתוח יכולת ויסות עצמי
חשיפה לארוע דחק או אירוע טראומתי עלולה להשפיע על יכולת הילד לווסת, לזהות ולהביע רגשות. מחקרים הוכיחו שכדי לבנות חוסן, על ילדים ללמוד ויסות עצמי שכולל ויסות גופני ובעיקר ויסות רגשי. הקשר בין הורה לילדו מהווה כלי מרכזי בתהליך הוויסות הרגשי. הורה הקשוב לצרכי ילדו ומאפשר לו להתייחס לפחדיו בצורה תומכת, יעזור לו גם להתמודד בצורה יעילה יותר. עלינו לזכור כי טרור משפיע לא רק על ילדים אלא גם על הוריהם, לכן יש חשיבות עליונה ליכולתם של ההורים להגיע לוויסות עצמי בטרם ייגשו לעזור לילדיהם להתמודד.
ויסות רגשי מורכב משלוש אבני יסוד: 
א. זיהוי אפקט
בניית אוצר מילים של החוויה הרגשית והבנת הקשר בין אירועים לרגשות.
ב. ביטוי אפקט
 הגברת יכולת הילד לתקשר חוויה רגשית בצורה יעילה.
ג. שינוי אפקט
יכולת הילד להתמודד עם הרגש במקום להדחיק אותו.
ניתן ללמד ילדים מיומניות שיעזרו להם להגביר את הויסות העצמי ובכך להגביר את חוסנם.

ההורים כמפתח לחוסן ילדיהם
הקשר בין ילדים להוריהם הוא אחד הגורמים החשובים והמשמעותיים ביותר לבניית חוסן אצל ילדים, כיוון שהם מחפשים סימנים ורמזים מההורים כיצד לפרש את האירוע ולהעניק לו משמעות. לדוגמא, ילדים עם היקשרות בטוחה להוריהם יפגינו יותר חוסן כאשר עליהם להתמודד עם מצבי חרדה.  
כיוון שאירועי טרור עלולים להשפיע על המשפחה כיחידה גרעינית, חשוב לחזק את הקשר הורה-ילד  ולתת מקום לדו-שיח טיפולי ולהדרכה הורית. הורים אשר יכולים לווסת את רגשותיהם ולהוות דוגמא  באמצעות שמירת השגרה והרגעה פיסית ונפשית של הילד, תורמים לפיתוח מיומנויות וחוסן אצל ילדיהם. לעומת זאת, הורים אשר חווים בעצמם סימפטומים חרדתיים, פוסט-טראומתיים או דכאוניים, עלולים לא לראות את סימני החרדה בילדיהם והצורך שלהם בעזרה.

לנוכח המצב הקיומי בארץ וזמינות המידע באמצעות הטלוויזיה והאינטרנט, גם ילדים אשר אינם גרים באזור הטרור אך חשופים למידע של המדיה, עלולים לפתח סימפטומים פוסט טראומתיים. יש לווסת את המידע הנחשף בפני הילדים ולהגביל את הצפיה בחדשות במידת הצורך.

כיום, כאשר הילדים בחופשת הקיץ, חשוב להמשיך בשגרה היומיומית תוך מתן מענה ותמיכה קהילתית ופרטנית לפי הצורך. עם זאת, היות שילדים רגישים להתנהגות ההורים, לא מומלץ להסתיר מהם מידע, אלא לענות על שאלותיהם ולהסביר בגובה העיניים ובאופן מותאם לגיל הילד.

היעזרות בביבליותרפיה
השימוש בביליותרפיה, טיפול באמצעות סיפור, הוכח כיעיל במשך מאות שנים. קריאת ספר עוזרת  לבניית מערכת יחסים בין הקורא למאזין, ועוזרת לפתח יכולות הקשבה ותקשורת הדדית אצל ילדים. במהלך טיפול, קריאת ספר ביחד עם הילד יכולה לשמש ככלי אבחוני, כשהמטפל קשוב לתגובות הילד לסיפור. הסיפור מספק מידע ומנרמל את חרדות הילד בכך שהוא מאפשר לו להתחבר לתכנים מטרידים בצורה עקיפה ויצירתית. בנוסף, הספר הוא כלי נגיש וזול למטפלים ולהורים כאחד.

כדי שספר יהיה כלי טיפולי מושך, על הסיפור להיות מבוסס על דמויות ומצבים שילדים יכולים להזדהות עמם בלי קשר למין ולתרבות, האיורים הנלווים צריכים להמחיש ולעזור לילד לחבר בין מילה לתמונה, והסיפור הטיפולי צריך להיות מותאם לגיל ההתפתחותי והכרונולוגי של הילד. 

את הספר 'להיות גיבור על' כתבתי עבור הורים ומטפלים של ילדים אשר מתמודדים עם מצבי דחק וטרור. מטרת הספר היא לספק לילדים צעירים כלים ומשאבים לבניית חוסן והפחתת סימפטומים פוסט-טראומתיים דרך וויסות עצמי. מטרה נוספת של הספר היא חיזוק הקשר בין ההורה או המטפל לילד, תוך התייחסות לקשיים ופחדים מהם סובלים הילדים דרך פיתוח מיומנויות יומיומיות להתמודדות עם חרדה. הספר מלווה בהסברים להורים ולמטפלים על דרכים להתאימו לכל ילד וילד. זהו ספר אינטראקטיבי המשלב שיטות טיפול הנתמכות במחקרים שזכו להצלחה רבה ברחבי העולם כגון קשיבות, הרפייה הדרגתית, טיפול קוגנטיבי-התנהגותי ודמיון מודרך. במקביל, הספר מבוסס על מחקר בתחום הביבליותרפיה שמצא אותו מועיל לקבוצת היעד.

שימוש בספר בתהליך הטיפולי - סיפורה של אמילי באירוע הטרור בבוסטון
באפריל 2013 , בזמן ארוע המרתון השנתי, הרעיד מקרה טרור את העיר בוסטון בארצות הברית. בעקבות האירוע, אנשים התבקשו להישאר בבתיהם בעוצר של מספר ימים. חוסר הוודאות, הבהלה, שינוי השגרה ותוצאות הפיגוע, הותירו את חותמם על העיר ובעיקר על הילדים. המרתון השנתי הוא אירוע אשר אליו מגיעים הורים עם ילדיהם במטרה לחגוג, וההרס שנגרם היה רב. השידורים החוזרים של הפיגוע והעדכונים לגבי המרדף אחר החשודים, הופיעו בכל רשתות הטלוויזיה והרדיו.

באותה תקופה טיפלתי בילדה בת 8 בשם אמילי. במשך תקופה מסויימת אמילי התגוררה אצל דודתה כיוון שלהוריה היו קשיים כלכליים והיסטוריה של שימוש בסמים. אביה של אמילי נפטר מהתקף לב שנה לפני הפיגוע בבוסטון ומאז היא החלה לחוות סימני חרדה ומצוקה הכוללים ביעותי לילה, קושי בהירדמות, רגרסיה התנהגותית שהתבטאה בכך שישנה בחדר על אמא עם דובי, סימפטומים חרדתיים בבית הספר ורגזנות. אמילי, ילדה חברותית ורגישה, עבדה במהלך השנה על היכולת לבנות היקשרות בטוחה עם המבוגרים בעולמה ולהתאבל על אביה.

בבואה אליי מספר ימים לאחר הפיגוע נראתה אמילי מפוחדת מתמיד. היא התיישבה על הרצפה והחלה לספר על כך ששמעה בחדשות על 'האיש הרע שרוצה להרוג אמריקאים.' אמילי ציינה שאף אחד לא הסביר לה מה קרה, אבל היא הצליחה ללקט מידע מהטלוויזה והרדיו והיא מפחדת ש'החברים של האיש הרע יבואו לבית הספר שלה ויהרגו את כל הילדים.' לדברי אמה של אמילי, היא החלה להרטיב במיטה, לא הסכימה לישון לבד ורבה איתה ללא סיבה נראית לעין. אמילי סירבה לחזור לבית הספר ובילתה את זמנה על הספה בסלון מכורבלת בשמיכה ומחזיקה את הדובי. כיוון שכבר עבדתי עם אמילי תקופה ארוכה, ידעתי שהיא ילדה יצירתית ואוהבת לקרוא ספרים. הצעתי לאמילי ולאמה להתחיל בקריאה משותפת של הספר 'להיות גיבור על', והיא מיד התעניינה בסיפור ובדמויות של בילי הכלבלב ודין-דין הארנבת.

במשך מספר פגישות קראנו ביחד את הסיפור של בילי ודין-דין. תוך כדי קריאת הספר תירגלנו את הפעילויות השונות. בתחילה קישרנו רגשות למקומות בגוף דרך ציור ובחירת צבע המותאם לרגש. אמילי הופתעה לגלות שהיא ואמה בחרו בצבעים שונים להביע פחד ובצבעים דומים להביע שמחה. גילינו גם שכל אחת מהן חשה את הרגשות במקום אחר בגוף. לאחר מכן, אמילי ציירה ציור המתאר את הרגש אותו חוותה לאחר הפיגוע. הצבעים בהם השתמשה היו חזקים וכהים. בהמשך, ערכנו רשימת פחדים מהקטן לגדול. אמילי ציינה שהיא הכי מפחדת מ'למות'. בין הפחדים היה הפחד 'מאנשים שרוצים לפגוע בי', 'לישון לבד', 'כשאמא לא בבית', ו'מבחנים בבית ספר'. כל פחד היא דרגה במספר לפי רמת החרדה שהרגישה. אמילי ביקשה לצייר את הפחדים על מנת להוסיף לציור הקודם. הצעתי לאמילי שאשמור על הפחדים אצלי במשרד, כדי שתהיה לה הפוגה מהם והיא לא תצטרך לחשוב עליהם כל הזמן. היא אהבה את הרעיון ויצרנו קלסר פחדים.

בפגישות הבאות התמקדנו בזיהוי מצבים שמזכירים לאמילי את הפחדים ובזיהוי המחשבות הנלוות. אמה של אמילי הופתעה לגלות שלא הייתה מודעת למצבים שונים בהם אמילי חוותה חרדה. לאור התשובות של אמילי, נפתח שיח בינה לבין אמה לגבי אירועים ומצבים שונים בהם אמה יכולה להציע לה יותר תמיכה.

במקביל להתקדמות בסיפור, אמילי התחילה לתרגל בבית תרגילי הרפייה שונים אותם למדה מהדמויות בספר. לדוגמא, היא אהבה את תרגיל חמשת החושים, בו ספרה 5 דברים שהיא רואה, 4 דברים בהם היא יכולה לגעת, 3 דברים שהיא שומעת, 2 שהיא מריחה ודבר אחד שהיא יכולה לטעום. אמילי ציינה שהיא ניסתה את התרגיל הזה בכיתה וזה עזר לה להפסיק לחשוב על 'הדברים המפחידים'. 
לפני השינה, אמילי ואמה החלו לתרגל נשימות סרעפתיות והרפייה הדרגתית. לא רק שאמילי החלה להירדם ביתר קלות, זה נתן לאמילי ולאמה זמן איכות לחזק את הקשר ביניהן ופיתח את האמון של אמילי באמה.

לקלסר הפחדים הוספנו ציורים הקשורים להתמודדות. אמילי ציירה סמלים שיזכירו לה את הכישורים השונים בהם היא יכולה להשתמש כאשר היא מפחדת. למשל, בלון שמזכיר לה נשימה סרעפתית, ציור של האגם האהוב עליה, מקום אשר בו היא מרגישה בטוחה ומזכיר לה תחושת רוגע, וחמשת החושים על ידי ציור של עיניים, ידיים, אף, אוזניים ופה. לאחר מספר חודשים וקריאה חוזרת ונשנית בספר, כולל תרגול בבית, אמילי הגיעה יום אחד למשרד והודיעה בגאווה שהיא ישנה כבר לבד במיטה כמו גדולה. היא סיפרה שכמו בילי, גם לה יש כוחות על שעוזרים לה לנצח את הפחד. אמה של אמילי הודיעה שהיחסים ביניהן השתפרו ושאמילי חזרה לשחק עם חברים והיא אפילו משתתפת יותר בכיתה.

סיכום וטיפול מונע
זוהי דוגמא של טיפול קצר מועד הממוקד במענה לפחדים וחרדות של ילדים. הטיפול נעזר בקשיבות, הרפייה הדרגתית, טיפול קוגניטיבי התנהגותי ודמיון מודרך. אמנם הקשר הטיפולי הוא חלק משמעותי מהצלחת הטיפול, אך גם הורים יכולים לפתח בילדיהם את הכלים והמיומנויות להתמודדות עם מצבים של טרור. כאשר ילדים מפגינים סימפטומים פוסט-טראומתיים לאורך זמן, חשוב להתייעץ עם איש מקצוע ולהתחיל טיפול פסיכולוגי במידת הצורך.

טיפול מונע אשר מתמקד בהגברת קשיבות ותרגול של ויסות עצמי, יכול לתרום גם במצבים בהם ילדים לא מראים סימפטומים פוסט-טראומתיים. מיומניות אלו יוכלו לעזור לילדים במצבי לחץ וחרדה יומיומיים ולכן יתרמו רבות להתפתחותו ולחוסנו של הילד .

ד"ר מירי בר-הלפרן, 
פסיכולוגית ילדים קלינית מומחית בתחום הטראומה וחרדות ילדים
miribhalpern@gmail.com  בית חולים מקליין, בית הספר לרפואה הרווארד.

תודה על קריאת עלון קשב ADHD
אני מזמינה אותך לחכות ביחד לעלון הבא.

בברכה,

זיוה דינה - קשבים
יעוץ להפרעת קשב
דיוורי טיפול, חינוך ואימון 
לקהלי יעד מותאמים במיוחד

adhdindex.co.il

 



ה​​רשם לעלון כדי לקבל עדכונים על הטיפול ​בהפרעת קשב ADHD:

עלון קשב ADHD למשפחה

עלון קשב ADHD למבוגרים

הרשם ל"קשבים" כדי לקבל עדכונים לאנשי טיפול, חינוך ואימון:

״קשבים״ להתפתחות מקצועית


21.02.2016