עלון קשב ADHD

---

הילד תלותי או חסר בטחון? אפשר לתקן את ההורות

עלון קשב ADHD
שלום רב,
בטחון עצמי, תחושת מסוגלות עצמית, תפקוד עצמאי, התמודדות מוצלחת עם דילמות...הלוואי אצל כל ילד.
לעתים, הורים מביעים משאלה שבנם ישתנה ללא הכר, ויהפוך בין לילה מילד תלותי וחסר בטחון לחייל מתפקד, עצמאי ומצליח. דר' דבורה שני, סגן-אלוף במיל', מדריכה הורים כבר שנים רבות להכנת ילדם לצבא. הטעויות, הניתוח שלהן והעקרונות החינוכיים שהיא מציעה, מתאימים לכל הורה הרוצה להכין את ילדו להתמודדות עצמאית עם החיים בכל גיל, ולא רק לקראת הגיוס לצבא.

6 טעויות נפוצות אצל הורים למתבגרים לקויי למידה
העומדים בפני גיוס
דר' דבורה שני

בגיל ההתבגרות, סגנון ההורות המתאים והמומלץ יאפשר למתבגר עצמאות תפקודית והתנסויות מגוונות במצבים מאתגרים, יעצים ויחזק את ביטחונו העצמי, וכתוצאה, יעודד אותו לממש את הפוטנציאל שלו ולסמוך על עצמו. סגנון הורות שאינו כזה, מקשה מאד על המתגייס לעבור למערכת הצבאית במצב נפשי מתאים, ומונע ממנו את הכלים והמיומנויות הדרושים כדי להסתגל למערכת הצבאית ולהצליח בה.

המאמר עוסק בהורים לנערים לקויי למידה המתגייסים לשירות צבאי ומתמקד בטעויות נפוצות שהם עושים, בלא יודעין, בסגנון ההורות. בהמשך, יוצג מודל הדרכת הורים לנערים לקויי למידה אשר פותח והופעל בהצלחה בשנים האחרונות במרכז ללקויי למידה, בליווי דוגמאות שימושיות שניתן ליישם בבית כבר עכשיו.

מבוא
הספרות המחקרית מצביעה על כך שמתבגרים לקויי למידה לפני גיוס מאופיינים לעתים קרובות כילדותיים ביחס לגילם, הן מבחינת תחומי הענין שלהם והן מבחינת סגנון התגובות הרגשיות שלהם. מאפיינים אלה הם תוצר משנה של ההפרעה הראשונית הנוירולוגית-קוגניטיבית, כגון: לקויות שפתיות, לקויות בלתי מילוליות, הפרעת קשב וריכוז, דיסלקציה. מתבגרים מאוחרים אלה מכונים 'Late bloomers'.
רבים מהם תלויים עדיין בהורים לצורך הכוונה וניהול המטלות היום-יומיות.

רוב המתבגרים לקויי הלמידה הינם בעלי בטחון עצמי ודימוי עצמי נמוכים יותר מאשר בני גילם. הקשיים ההתפתחותיים מעכבים אותם מלהשיג תוצאות טובות בבית הספר וגורמים להם תחושות הכוללות תסכול, כעס, יאוש ומסוגלות עצמית נמוכה. כתוצאה, הם מבטאים חשש לגדול, להתפתח, להתנסות ולהרפות מהתלות בהוריהם.

הורים למתבגרים אשר קיבלו את 'הצו הראשון' בכתה י'א, חרדים מאד נוכח הגיוס המתקרב. הם תוהים כיצד יוכלו ילדיהם לעבור בשלום את הגיוס, נוכח המטענים הרגשיים והתלותיות. מחד, הם חרדים מפני הקשיים שיחוו ילדיהם בצבא. מאידך, אינם מצליחים להתאים את גישתם לגיל ולסטטוס של ילדיהם כמועמדים לשירות בטחון. מבלי דעת, הם מזינים עוד ועוד את הקשיים הרגשיים והאישיותיים של ילדיהם על ידי הנצחת התלות, ומונעים הבשלה של מוכנות ונכונות לאתגרים כמו קבלת סמכות פיקודית, דרישה לתפקוד עצמאי והתמודדות עצמאית עם מגוון קשיים ודילמות. כך נוצר סגנון הורי המשמר, מטפח ומנציח את הקשיים מן הילדות עד הבגרות, וגורם יותר נזק מאשר תועלת מתוך כוונה טובה ודאגה רבה.

ישנם הורים, אשר באופן בלתי מודע שואבים נחת מעצם העובדה שעדין יש להם חלק משמעותי כל-כך בחיי היום-יום של ילדיהם. אין הם רואים כל בעיה להמשיך ולטפח את התלות של ילדיהם גם בגילאי 18-17, גם אם הסביבה או בן/ בת הזוג מעירים להם על כך. כך נמנע תהליך ההיפרדות מההורים, הנחוץ כל כך למתבגר לצורך פיתוח זהות עצמית ברורה וחזקה.

לעתים, הורים מביעים משאלה שבנם ישתנה ללא הכר מייד לאחר גיוסו, ויהפוך מילד תלותי וחסר בטחון לחייל מתפקד, עצמאי ומצליח. כדאי להבין שמדובר בתקווה בלתי מציאותית, היות שטיפוח כישורי עצמאות ובטחון עצמי הוא תהליך הדרגתי הנמשך כשנה-שנתיים לפני הגיוס ואין לו קיצורי דרך.

הנה 6 טעויות נפוצות של הורים למתבגרים לפני גיוס, וההשלכות של טעויות אלו לטווח הקצר ולטווח הארוך:

1. 'הדובר' – פגיעה בסינגור עצמי
הורים לנער עם לקויות למידה נוטים לקחת על עצמם את תפקיד 'הדוברים' שלו – 'לשמש לו פה', לענות במקומו על שאלות, להסביר במקומו דברים, להיחלץ לעזרתו מיד כאשר הוא מתקשה בשליפה מידית, מבלי לתת לו את ההזדמנות להסתדר בעצמו ולהתמודד.

תופעה זו בולטת מאד במפגש ההיכרות הראשון עם המתבגר והוריו. בדרך כלל הוא יעדיף שהוריו יציגו אותו, וכאשר אני פונה אליו בשאלה, ימהר אחד ההורים וישיב במקומו. גם כאשר הוא עצמו משיב לי, הוא יביט לעבר הוריו כדי לקבל מהם אישור וחיזוק לדבריו.

תפקיד 'הדובר' משקף את הקושי של ההורים לסמוך על ילדם שיוכל לענות כראוי ויובן על ידי אחרים. הם משדרים לילדם שעדיף שהם יענו במקומו. כתוצאה מכך, המתבגר מאבד בהדרגה את הבטחון שאכן יוכל להסביר את עצמו כהלכה ללא ההורים. במהלך השנים, הוא התרגל שההורים דיברו והסבירו במקומו, עד כדי כך שהוא עלול לחוות מצוקה נפשית וחוסר אונים כאשר ייאלץ לעשות זאת בעצמו לאחר הגיוס.

ההורה המשמש דובר לנער המתגייס פוגע ביכולתו לסינגור עצמי בצבא. מתגייסים עם הפרעות קשב וריכוז מתקשים לעתים קרובות לעמוד בלוחות זמנים בטירונות או מתקשים בהתארגנות יעילה והסתגלות לחוקי הצבא. מתגייסים אלה צריכים להסביר בהזדמנות הראשונה למפקדם את בעיית הקשב והריכוז שלהם, להסביר שהאיחורים והמקרים שבהם לא מילאו הוראות כראוי נובעים מהפרעה זו ולא מחוסר מוטיבציה או חוסר אכפתיות. במידה שלא יסבירו את עצמם, המפקד עלול לפרש שלא כהלכה את הכשלים בתפקוד ולהענישם, מבלי לדעת שיש לכך סיבות אובייקטיביות. ההסבר למפקד עלול להיות משימה מורכבת מאד עבור מתגייסים שהתרגלו ל'דובר אישי', אינם מורגלים בסינגור עצמי, ניהול שיחה, שיתוף ופתיחות כלפי דמות הסמכות.

2. 'הבורר' – פגיעה בהתמודדות מול גורמי סמכות
נוכחתי לדעת כי במקרים רבים הורים ללקויי למידה לוקחים על עצמם את תפקיד התיווך בין הנער לבין גורמים אחרים כגון גורמי סמכות בביה"ס, גורמי אדמיניסטרציה ומנהלה ועוד. כך למשל, ההורים יתערבו ויתווכו בין הנער לבין מורה או מנהל בבית-הספר כאשר מתעוררת בעיה כלשהי. ההורים יתאמו עבור בנם פעילויות שונות הכרוכות בניהול זמן – תור לרופא, שיעור נהיגה וכדומה. הם גם יתווכו עבורו במידה שנגרם לו עוול מסוים או חוסר הוגנות, כמו ציון נמוך יותר ממה שמגיע לו, טעות בתלוש שכר בעבודתו. הנער מתקשה להתמודד לבדו והוא מפעיל מיידית את שיטת התיווך ההורית שהוא מכיר היטב.

נערים כאלה סיגלו לעצמם אסטרטגיית הימנעות מהתמודדות עצמאית והם מעדיפים שהוריהם יטפלו עבורם בבעיות או דילמות שונות שנוצרות בחיי היום-יום, ישוחחו עם מי שצריך ויפתרו את הבעיה.

הקושי בהתמודדות עצמאית יצוץ במלוא חומרתו לאחר הגיוס, כאשר ההורים לא נמצאים עם הנערים ואינם יכולים עוד לשמש כמתווכים. מיום גיוסו הנער ייאלץ להתנהל ישירות מול גורמים רבים ללא שום אמצעי תיווך. מכיוון שלא התנסה בכך, הוא יתקשה לעשות זאת וינסה להמשיך ולהפעיל את הוריו אולם בשלב הזה ההורים יבינו כי קצרה ידם מהושיע.

לאחרונה נתקלתי במתגייס 'טרי' שהתקשה מאד להסתגל לתפקיד הקרבי ששובץ אליו. הוא פנה לאמו ואמר לה שהוא רוצה לעבור לתפקיד אחר ושהוא סובל בשירות. הוא נהג לשלוח אליה מסרונים מדאיגים מלאי תסכול ויאוש ולבטא את תחושותיו. האם נכנסה ביחד איתו למצוקה נפשית וניסתה ככל יכולתה לפנות לגורמים שונים אך לשווא. בשיחה עם האם המיואשת עלה כי עד כה, למרות שהבן משרת בצבא כבר מספר חודשים, טרם פנה למפקדיו כדי לדווח על מצבו וטרם פנה בבקשה להיפגש עם קב"ן. למותר לציין כי פניותיו לאמו במקום לגורמים המתאימים בתוך המסגרת הצבאית משקפים את הקשיים הנוצרים כאשר המתגייס מורגל ב'הורה מתווך' ומתקשה לדאוג לענייניו באופן עצמאי.

3. 'המזכיר' – פגיעה בניהול עצמי
נטייה נפוצה מאוד בקרב הורים מגוננים הינה לשמש 'השעון הדובר' של הנערים, להעיר אותם בבוקר, להכין עבורם מטלות, להזכיר להם מה עליהם לעשות, לשלוח להם תזכורות במהלך היום כדי להזכיר להם שוב מה עליהם לעשות וכדי לוודא שאכן עשו ועוד. ההורים ממשיכים 'לנהל' את הנערים כפי שעשו כאשר היו ילדים קטנים. הם מתקשים לסמוך עליהם שידעו לנהל את עצמם באופן עצמאי ביום-יום, גם אינם נותנים להם את הכלים לעשות כן ולהתנסות בכך בעצמם.

לעתים קרובות נשמעות בקליניקה חששות שאילו הנער היה צריך לנהל את עצמו באופן עצמאי ודאי שהיה כושל בכך, היה מאחר לכל מקום או לא מגיע בכלל, לא היה יודע מה עליו לעשות או שהיה שוכח וכדומה.

טעות זו בסגנון ההורות מתבטאת בנטייה לדאוג לכל צרכיו של הנער, כולל לנקות אחריו ולסדר עבורו את החדר ואת הארון, נטייה לקנות לנער בגדים ללא נוכחותו, נטייה לקחת אחריות על סדר היום ועל לוח הזמנים שלו וכדומה.

הורים אלו מבטאים חשש שהנער אינו מסוגל לדאוג לניקיון וסדר בחדרו בכוחות עצמו, אינו יכול להסתדר בעצמו בחנות, לבחור בעצמו בגדים ולשלם בעצמו בקופה, לנהל בעצמו את חשבון הבנק שלו, להפקיד ולמשוך כסף וכדומה. לא די בכך שההורים סבורים שלא יוכל לבצע משימות אלו, הם גם לא מלמדים אותו לעשות כן ומעדיפים לעשות הכל עבורו. לאחר הגיוס ייאלץ החייל ללמוד לעשות את מה שכל נער בגילו ידע כבר בגיל 15.

4. 'הנהג הפרטי' – פגיעה בהתניידות עצמאית
טעות נוספת בהתנהלות הורית למול מתבגר לפני גיוס הינה הנטייה לשמש 'הנהג הפרטי' של הנערים, להובילם ממקום למקום בדייקנות ובמסירות, כולל למקומות שניתן להגיע אליהם בתחבורה ציבורית ללא קושי. לעתים הורים אלו גם לא סומכים על נהגי מוניות. נתקלתי במצבים שהורים עסוקים ובעלי אמצעים שכרו את שירותיו של נהג פרטי לצורך הסעת בני המשפחה, כך שהנער מעולם לא חווה נסיעה עצמאית למקום כלשהו עד שהתגייס.

האמירות הנשמעות בקליניקה בהקשר זה הינן: 'היום מסוכן להשתמש באוטובוסים', 'אני מוכן שהוא יסע רק עם נהג מונית שאני מכיר', 'אם יסע לבד אני לא מאמין שיוכל להסתדר בעצמו ולהגיע בזמן' ועוד.

הורים אלה מבטאים למעשה קושי 'לשחרר' את הנער לעצמאות ולסמוך עליו שידע להסתדר בכוחות עצמו ולהגיע בזמן למחוז חפצו במסווה של דאגה מוגזמת לשלומו של הנער בדרכים.

לאחר גיוסו ייאלץ הנער להגיע למקומות שונים ברחבי הארץ באופן עצמאי תוך שימוש באמצעי תחבורה מקובלים. מכיוון שלא התנסה בכך עד כה, הוא יחוש חוסר בטחון וחשש רב.

5. 'חומת מגן' – פגיעה בהתמודדות עם מצבים קשים
סגנון הורי של הגנת-יתר הינו סוג נוסף של טעות שהורים לנערים מתבגרים עושים. הורים אלה שומרים על ילדם מכל משמר, על אף שבגיל 17-18 הם כבר אמורים לצאת לעולם, לחוות, להתנסות, לטעות וללמוד מהטעויות של עצמם, לגדול ולהתפתח כאנשים מתפקדים ועצמאים.

לעתים קרובות אני נתקלת בהורים עם נטייה למנוע מן הנער לצאת בערב עם בני גילו, בטענות כמו 'היום הכל מסוכן בחוץ', 'אני מפחד שיקרה לו משהו'., לא להרשות לו לנסוע לטיול למשך מספר ימים עם חברים בתרוץ ש'הוא ילד ביתי, יהיה לו קשה לישון מחוץ לבית', לא לאפשר לו לעבוד בעבודות מזדמנות המתאימות לנוער: 'אני מעדיף שלא יעבוד', 'לא חסר לנו כסף', 'למה הוא צריך לעבוד', 'למה שיצעקו עליו, יעליבו אותו ויגידו לו לנקות שולחנות', ועוד.

ההורים מבטאים חששות מיציאתו של הנער מן המסגרת הביתית, ממצבים שונים שהוא עלול להיתקל בהם ולא לדעת איך להגיב, מאסונות שיכולים לקרות, מחשיפה לסיטואציות לא נוחות, ממאמץ כלשהו שאינו רגיל אליו, ממצב שבו לא יוכל להתאים את עצמו לדרישות ויחווה כישלון.

בנוסף, ישנם הורים בעלי נטייה להקטין ולצמצם את הדרישות מהנער בחיי היום-יום ולא להטיל עליו מטלות. הם מבטאים חשש שהנער יחווה לחץ וקונפליקט ובעקבות זאת עלול להיווצר עימות בבית. ההורה מנסה לרצות את הנער ואינו דורש ממנו דבר.

טעויות אלו בסגנון ההורי של 'מעטפת המגן' יוצרות מצב שרק לאחר הגיוס הנער יוצא למעשה לבדו להתמודדות עם העולם 'האמיתי' – עליו לדעת להתמצא ולהסתדר במגוון מצבים, עליו לעמוד על שלו ולדעת לעתים להתעקש ולהשיג דברים בכוחות עצמו, להתמודד עם דמות סמכות משמעותית בעלת דרישות וסטנדרטים גבוהים ללא פשרות, לדעת לקבל החלטות בעצמו, להציב לעצמו מטרות ולפעול בנחישות כדי להשיג אותן באופן עצמאי ועוד. מכיוון שהוריו תמיד 'חסכו' ממנו את ההתמודדות ו'הגנו' עליו מפני מצבים קשים, הוא למעשה חסר כלים להתמודד.

6. 'המבוגר החרדתי'- מניעת עידוד וחוסן
טעות נפוצה נוספת היא הנטייה של הורים להחצין את חרדותיהם האישיות ואת קשייהם להתמודד עם מצבי לחץ ויציאה מהשגרה. זוהי הנטייה להשליך מעולמם הפנימי על תפיסת עתידו וסיכוייו של הנער המתגייס להצליח. כמו כן נפוצה הנטייה השגויה של אחד ההורים להשליך מהניסיון והזיכרונות האישיים מהשירות הצבאי שלו על הנער המתגייס, גם אם אין לכך כל רלוונטיות. ההורים נזכרים בחוויות שליליות שחוו בתקופת היותם חיילים ובכל מיני טראומות ומשברים שקרו להם. הם מספרים את פרטי המקרים לנער המתגייס ומדגישים באוזניו שמאז שום דבר לא השתנה בצבא ואותו גורל צפוי גם לו.

הורים אלה משדרים לנער חשש שהוא לא יוכל להסתדר ולהתאים את עצמו למסגרת.
ישנם מתגייסים המפנימים את חרדות ההורים ומבטאים בעצמם חרדה האם הם מתאימים לגיוס והאם יוכלו לתפקד כראוי בהתאם לדרישות הגבוהות. לעתים הם פונים לערוץ של בקשת פטור מהגיוס בשל חרדות אלו.

מתגייסים אחרים מבטאים מעין היפוך תפקידים הורה-ילד. הנער המתגייס מנסה לחזק את עצמו ואת הוריו, מנסה 'להרגיע' אותם ולגרום להם לסמוך עליו שיסתדר בצבא. במקום שיחזקו אותו ויתנו לו להרגיש שהם בטוחים שיצליח, הנער נאלץ להתמודד עם הורים חרדתיים המשדרים חולשה.

במקרים רבים, גם לאחר הגיוס של הנער, ממשיך ההורה החרדתי לשדר לחץ ומצוקה. כאשר החיל הטרי משוחח בטלפון עם הוריו ומתלונן על קשיים סטנדרטיים שונים כפי שכל חיל עושה, ההורים נוטים 'לבכות' ביחד איתו, לבטא יאוש וחוסר תקווה, חולשה ומשבר. זאת במקום להוות עבור הבן מקור לשאוב ממנו עידוד וחוסן.

מודל להדרכת הורים לנערים לקויי למידה לקראת גיוס
הדוגמאות שהובאו לעיל משקפות סגנונות הוריים שאינם מתאימים למתבגר לקראת גיוס, ועלולים להזיק ולהחליש אותו דווקא בתקופה שבה עליו להתחזק ולהאמין יותר בעצמו. המודל להדרכת הורים שפותח על ידי ומופעל בשנים האחרונות, הן במתכונת אישית והן במתכונת קבוצתית, שם דגש על מאפייני ההורות הנדרשת לקראת גיוס נער או נערה עם לקויות למידה והפרעות קשב וריכוז. תהליך ההדרכה מותאם לאפיוני ההורים מחד ולקשיי המתגייסים מאידך.
ההדרכה כוללת שלב של אבחון הסגנון ההורי אל מול הנער/ה, איתור כשלים בסגנון ההורות, עבודה בשלבים והתקדמות הדרגתית, על מנת להגיע ליום הגיוס כאשר הן ההורים והן המתגייס מוכנים לביצוע המעבר.

התנהגות הורית מתאימה היא זו המאפשרת למתבגרים לפני גיוס:
v גדילה והתפתחות
v התנסות ולמידה מטעויות
v בטחון עצמי ותחושת מסוגלות עצמית
v היכרות וניסיון מוקדם עם מטלות יומיומיות
v התמודדות עם דילמות וקונפליקטים
v התנסות בקבלת החלטות עצמאית
v עצמאות תפקודית בנושאים יומיומיים

בהדרכת הורים לנערים לפני גיוס, ניתן להמליץ על מספר כיוונים אופרטיביים וישימים.
דוגמאות להדרכת הורים למתבגרים לקראת גיוס:

א. חינוך לתפקוד יום-יומי והתנהלות שוטפת עצמאית: תחבורה ציבורית, בנק, חנויות, סדר והתארגנות.
ב. חינוך לקבלת החלטות עצמאית ולפתרון בעיות ללא תיווך.
ג. התאמת חוקי הבית לגיל הנער.
ד. עידוד להתנסות במקומות עבודה בחופשות.
ה. עידוד למפגשים חברתיים מרובים, נסיעות משותפות עם חברים למספר ימים.
ו. העברת מסרים לקראת הגיוס שעיקרם 'העצמה בצד תמיכה', לשדר שסומכים עליו שיוכל להסתדר.
ז. ניטרול חרדת ההורה מהשפעה שלילית על הנער.
ח. הטרמה לפני הגיוס – הכנה לקראת המיונים השונים בלשכת הגיוס בדגש על מבחנים פסיכוטכניים וראיון אישי, העברת אבחון לצבא על מנת לקבל התאמות במבחנים. הכנה למנטליות צבאית, הבנת מאפייני המסגרת הצבאית, הערכות לקראת הצורך בהצגת אבחונים בפני המפקדים, הערכות לקראת הצורך להסביר למפקד את הקשיים ועוד.
ט. הדרכת הורים כיצד לזהות איתותי מצוקה אצל ילדיהם לפני גיוס או במהלך השירות, כיצד לטפל בכך, למי לפנות ומה לעשות.

בברכת גיוס קל ונעים!

דר' דבורה שני, פסיכולוגית חברתית-תעסוקתית,
סגן-אלוף במיל', ראש ענף המיון בצה'ל לשעבר.
המרכז ללקויי למידה מתבגרים ומבוגרים,
09-7420303, 054-2020129. www.drdebby.co.il

תודה על קריאת עלון קשב ADHD. 
אני מזמינה אותך לחכות ביחד לעלון הבא.

בברכה,

זיוה דינה - קשבים
יעוץ להפרעת קשב
דיוורי טיפול, חינוך ואימון 
לקהלי יעד מותאמים במיוחד
 

 

---

ה​​רשם לעלון כדי לקבל עדכונים על הטיפול ​בהפרעת קשב ADHD:

עלון קשב ADHD למשפחה

עלון קשב ADHD למבוגרים

הרשם ל"קשבים" כדי לקבל עדכונים לאנשי טיפול, חינוך ואימון:

״קשבים״ להתפתחות מקצועית

---

02.02.2019