עלון קשב ADHD

---

חיבור למתנה שלי - הקשבה לסמכות הפנימית

עלון קשב ADHD

חיבור למתנה שלי,
הקשבה לסמכות הפנימית 
והקשר לילדים ומבוגרים עם ADHD
ענבר בן יהודה סלע

מה שתקראו פה לא מבוסס על מחקרים מדעיים, אלא על מידע אחר. בקשתי היא, שתבחנו אותו מתוך הידע הפנימי שלכם ותשאלו – האם זה תומך בי? מה אני יודע לגבי זה?
אני יודעת שזו איננה הדרך המקובלת, ובכל זאת מזמינה אתכם לנסות, כי בדיוק בזה עוסק המאמר.

איך מדכאים את הידע הפנימי?

מגיל צעיר מאוד למדנו שאנחנו לא יודעים, שהידע נמצא בחוץ אצל אמא/אבא, אצל המורה, אצל הרופא או כל בעל סמכות אחר.

מגיל צעיר מאוד אנחנו מכניסים את הילדים שלנו לתוך מסגרות שלא בהכרח מתאימות לכולם. לא לכל ילד מתאים לאכול בדיוק בשעה שנקבעה לארוחת הבוקר/צהרים בגן, לא לכל ילד מתאים לשבת כל כך הרבה שעות בכיתה, בלשון המעטה, ולא כל ילד מתעניין בתכנים שמספק בית הספר.

כשאנחנו קובעים: "עכשיו זמן האוכל", גם אם הילד איננו רעב,
הילד לומד: "האותות שאתה/ה מקבל/ת מהגוף שלך לא חשובים/ לא נכונים".

הגוף שלך, שמספר לך שאתה צריך לזוז גם כשאומרים לך שעכשיו זמן לשבת, לגוף הזה לא צריך להקשיב. הידע הפנימי שלך, שאומר שהציפור בחוץ מעניינת יותר ממה שקורה על הלוח, כי אולי נועדת להיות חוקר טבע, מן הידע הזה צריך להתעלם.

כלומר: יש סדר אחד, יש אמת אחת או שתיים שמתאימים לכולם, ומי שלא מתאים לו - שיתיישר.

תחשבו איזה מסר הרסני זה למערכת היחסים של אדם עם עצמו, עד כמה אנחנו נפגעים ממנו כיחידים וכחברה, וכמה נפגעים ממנו ילדי/אנשי השב שהמסר שהם מקבלים ברוב המקומות הוא – אתה לא מתאים/מספיק/יותר מידי.

מאוד יכול להיות שהרבה ילדים המוגדרים עם "הפרעת קשב", מוגדרים ככה מפני שאנחנו מפספסים משהו גדול מאוד, והפיספוס הזה משתקף דרכם. 

איך מתבטא הידע הפנימי?

אנחנו יודעים שילדי "קשב" יתקשו לרוב להתרכז במשימות שלא מעניינות אותם, אבל כן יצליחו להתרכז בנושא שמעניין אותם.

כשילד או מבוגר לומד מתוך תחום העניין שלו הוא יהפוך את העולם כדי להשיג מידע ויהיה מסוגל להיות שקוע בנושא שעות. זה כמובן בהנחה שהוא לא הוחלש ולמד להאמין שהוא לא מסוגל או לא יכול. הוא גם ימצא דרך לעקוף מכשולים וללמוד גם את הסעיפים שפחות מעניינים אותו או שיותר קשים לו, כדי לקדם את אותו דבר שבו הוא באמת מתעניין.
לדוגמא, גם אם הוא מתקשה באנגלית, ברגע שהוא יצטרך את האנגלית לטובת נושא שמעניין אותו הוא יתגבר על המכשול בדרך זו או אחרת. אני מניחה שלכולנו יצא לחוות את זה על בשרנו או לראות את הילדים שלנו עושים את זה.

סמכות חיצונית ומערכות חיצוניות 

הדרך הרווחת בה אנחנו מושיבים את כל הילדים בכיתה ומחליטים עבורם מה ללמוד, כשהלמידה היא למידה פרונטלית ללא תנועה, היא לא פחות מהרסנית עבור הרבה ילדים, גם אלו שלא מוגדרים עם הפרעות קשב.
רוב הילדים לומדים הרבה יותר טוב בשילוב תנועה. אבל קשה לשלוט בקבוצה של ילדים בתנועה, לכן אנחנו בוחרים להושיב אותם. כך חוזר המסר הסמוי – הגוף שלך לא יודע, אתה לא יודע.

בחינוך שלנו הידע מונחת מלמעלה. לא סתם אנחנו חווים עכשיו קשיים במערכת החינוך, המערכת הזו קורסת כי היא לא מתאימה, היא חייבת להשיל את הנשל ולהתחדש. החברה שלנו צריכה לעשות את המעבר למשהו אחר.

לא רק מערכת החינוך קורסת גם מערכות רבות אחרות, יש לזה הרבה סיבות שאחת מהן היא המעבר המתבקש מסמכות חיצונית לפנימית – הסמכות החיצונית לא מחזיקה יותר, תציצו על הפוליטיקה שלנו זו דוגמא מעולה. ובנימה אישית ולא מדעית, אני חושבת שילדי הקשב מצביעים לנו על הכיוון הזה כבר לא מעט שנים.

אני יודע וגם הוא יודע!

כהורים לילדים שלנו וגם כהורים לעצמנו, נרצה לכוון את הילד שלנו והילד שבתוכנו להקשיב לעצמו. כלומר, נרצה להפנות אותו קודם כל להקשיב פנימה: "מה אתה חש?", "מה מושך אותך?", "מה אתה יודע?", ללמד אותו לחקור את התחושות שלו ואת הרגשות שלו וגם את המידע שמגיע אליו בכל מיני צורות, פנימיות וחיצוניות. משם הוא כבר ימצא או שנעזור לו למצוא את האנשים או המקורות מהם הוא רוצה ללמוד ואותם הוא מזהה כנכונים לו - כי הוא למד לזהות.

כדי לעשות את זה, כדאי שנסיר את הפחד שמוטבע בנו שהילד לא יודע, פחד שמחובר באופן ישיר ל - "אני לא יודע".

אני יודע וגם הוא יודע! פשוט שכחנו שנולדנו יודעים, אבל גדלנו להאמין שיש בחוץ סמכות חיצונית שיודעת יותר ממני, שאני לא יודע מספיק או חסר ידע.

זה לא מבטל את הידע הנפלא שאפשר לקבל ממקורות חיצוניים ומאנשים, אלא שיש להעביר אותו דרך המסננת של: "מה אני יודע עליו? איך זה מרגיש? האם זה נכון לי? זה נחוץ לי כרגע - או לא?"

להתחבר למתנות שלי דרך ההקשבה הפנימית

כל ילד/ מבוגר הגיע לפה עם מתנות, כל אחד מביא מתנות מיוחדות משלו. החיבור למתנות אלו הוא תנאי לחיים עם משמעות, חיים של יצירה ושמחה. כשלא מתקיים חיבור, נפער פתח להרבה כאב ותסכול.

הדרך להתחבר למתנות, לפוטנציאל, עוברת דרך הקשבה פנימית. החדשות הטובות הן שאנחנו נולדים עם יכולת להקשבה זו.

החדשות הפחות טובות, כפי שציינתי, הן שההקשבה הפנימית נשחקת כשאנחנו מלמדים את הילדים לא להקשיב לעצמם, שיש רק דרך אחת ושבחוץ יש מי שיודע יותר.

מה כדאי לעשות?

א.  הכרה
הכי חשוב להכיר במתנות, הכרה לבדה כבר מייצרת תנועה של שינוי.
 

ב.  הקשבה פנימית  
דבר שני, להתחיל להפנות את תשומת הלב שלנו ושל הילד פנימה, כמו שהוזכר למעלה: מה אני/אתה חש? קודם כל להכיר במה שקורה בגוף ולשהות עם זה, לזהות איך זה משפיע עלי, כי כשיש זיהוי אפשר לבחור וגם לשאול – מה אני יודע על זה? ולדעת שהידע זמין לי.
 

ג.  ניקוי ממשקעים שושלתיים 
דבר שלישי וחשוב, לנקות אותנו, ההורים, ממשקעים שושלתיים של מותר ואסור, ומכאבים עתיקים שחסמו את היכולת לאפשר לעצמנו הקשבה. יש כלים נפלאים לעזרה.
כשאנחנו עושים את עבודת ההקשבה הפנימית, אנחנו משחררים את עצמנו ומשחררים את הילדים שלנו.

 

ענבר בן יהודה סלע
מטפלת רגשית הוליסטית, מנחת סדנאות,
מתמקדת בהעברה בין דורית ובחיבור להקשבה הפנימית 
מנהלת דף הפייסבוק ״ענבר בן- יהודה סלע״ 
אתר: https://www.inbarbysela.com/  
וואטספ: 0547768607 
תמונה: הדס אלדר

 

 

תודה על קריאת העלון. 
אני מזמינה אותך לקרוא עוד על: 
 
טיפול התנהגותי ורגשי - כאן 

הדרכת הורים - כאן 

מבוגרים - סיפורים אישיים ואימון - כאן 

 

בברכה, 

זיוה דינה - קשבים 
יעוץ להעצמת תפקודי קשב ADHD
Attention Functions
Empowerment 
 

---

ה​​רשם לעלון כדי לקבל עדכונים על הטיפול ​בהפרעת קשב ADHD:

עלון קשב ADHD למשפחה

עלון קשב ADHD למבוגרים

הרשם ל"קשבים" כדי לקבל עדכונים לאנשי טיפול, חינוך ואימון:

״קשבים״ להתפתחות מקצועית

---

07.04.2024