עלון קשב ADHD


ADHD - להבין ולהיות מובן בעזרת מודל ההגשמ"ה

ADHD - להבין ולהיות מובן בעזרת מודל ההגשמ"ה

עלון קשב ADHD

ADHD - להבין ולהיות מובן
בעזרת מודל ההגשמ"ה
אסתר גולדברג

ADHD - הפרעת קשב והיפראקטיביות היא הרבה יותר מאוסף של סימפטומים. היא הופכת לדרך חיים. כל אחד ממרכיבי הפרעת הקשב - חוסר קשב, היפראקטיביות אימפולסיביות - הוא למעשה "שם מטריה" לסימפטומים רבים. זוהי תופעה מתוקשרת מאד, אך אינה מובנת מספיק.

הורים טובים רבים מכירים את הסימפטומים המאפיינים את ילדם, אך רבים מהם אינם מכירים את הפרעת הקשב, ואינם מבינים את הקשר בין הסימפטומים המגוונים לבין הפרעת קשב. לכן הם אינם מצליחים להתמודד בהצלחה כאשר נוצרים קשיים, והופכים להיות מתוסכלים מאד. הם מדווחים על קשת רחבה של קשיים ופערים לא מוסברים, ביניהם התפרצויות כעס, חרדה, עיקשות, חוסר טקט, ריחוף, קשיי למידה, הצקות, אלימות ועוד. והכל אצל ילד חכם, יצירתי, רגיש, אשר אינו ממצה את היכולות שלו. הורים אלה מחפשים עזרה עבור הקשיים הרגשיים, החברתיים, ההתנהגותיים, והלימודיים של הילד או הילדה.

אכן, כשילד עם הפרעת קשב והיפראקטיביות פוגש את הסביבה, נוצרים קשיים שמעכבים אותו מלהביא לידי ביטוי את תכונותיו ויכולותיו הטובות. על מנת לעזור לו לייעל ולהיטיב את דרך החיים הזו, יש ליצור תשתית נכונה ויציבה עבורו. התשתית הזו תוכל להיבנות כאשר הסביבה תילמד על התופעה, ותבין אותה לעומק. כך היא תוכל ללמד את הילד על עצמו. מסגרת תומכת כזו תאפשר לילד להפיק יותר מהפוטנציאל הגלום בו, הוא יתמודד בקלות רבה יותר עם הקשיים שמציבים בפניו החיים, והכי חשוב, ירגיש בריא בנפשו. כל אדם צריך להבין את עצמו, כדי להיות בריא בנפשו. כשאנחנו מבינים את עצמנו, אנו יכולים לעזור גם לאחרים להבין אותנו, ולמנוע אי-הבנות כלפינו. אם אנחנו איטיים בהתנהלות שלנו עלינו להסביר את עצמנו קודם כל לעצמנו ואחרי זה לחברה. זה חשוב כדי שהיא לא תפרש באופן שגוי את התנהגותנו ותחשוב שאנחנו מתריסים, עצלנים או לא חכמים.

על כל אחד לשים לב לעצמו ולדעת מתי הוא משתלב ו'זורם' עם הסביבה ומתי הוא מפריע לה. ללא מודעות זו אנו עלולים לגרום ל'תאונות' שלא התכוונו אליהן ולשלם מחיר, לעיתים גבוה. לא הקשבתי בשיעור ולא ידעתי שאני אמורה להביא את הציוד למסיבת סיום. זה קלקל את האירוע, כולם חשבו שוב שאני לא מתחשבת, ושאי-אפשר לסמוך עליי; אם אני יודעת שיש לי נטייה לשכוח דברים, אצטרך לדאוג לכתוב לעצמי פתקים ותזכורות; אם אנחנו חסרי שקט או מגיבים מהר מדי, עלינו להיות ערניים לכך ולדעת שאנחנו צריכים לעצור רגע ולחשוב לפני שאנחנו עושים דבר מה, כדי שלא נפגע באחרים. 
 

לדבר אל הילד בשפת ההגשמ"ה 
בפרק זה נכיר על קצה המזלג את מודל הגשמ"ה, שמבוסס על חינוך פסיכולוגי. זהו תהליך הדרכה עם מאפיינים פסיכולוגיים ופיזיולוגיים מבוססי ידע מדעי, ובהקשר שלנו – ידע מדעי רלוונטי להפרעת קשב והיפראקטיביות. זהו תהליך של מערך לימודי-טיפולי מקיף ואינטגרטיבי בחייו של הילד, המיועד לעזור לו להתמודד באופן אופטימלי עם אתגרי החיים. לאורך התהליך גדֵלה מודעותו של הילד לעצמו - לחוזקותיו ולקשייו - לתוצאותיהם, ולהשפעתם על רגשותיו ועל התנהגותו. כך הוא יכול להתמודד בהצלחה עם מצבים ואתגרים מורכבים. זהו תהליך לימודי ממושך והדרגתי, הדורש סבלנות, יכולת הכלה ותרגול רב, אך כל אחד יכול ללמוד אותו. לאורך התהליך מתרחבת נקודת המבט, והפרשנות הופכת מדויקת ונכונה יותר. חשוב לציין כי אין מדובר בטיפול פסיכולוגי קליני מסורתי, אלא בתהליך למידה רחב היקף, המשלב היבטים שונים בחייו של הילד. לפיכך, החינוך הפסיכולוגי מופנה גם אל בני המשפחה, אנשי החינוך ואנשי מקצוע אחרים המעורבים בחיי הילד.

מודל הגשמ"ה מושתת על התבוננות מושכלת ודיבור בשפה חדשה – שפת הגשמ"ה. שפה זו נועדה לעזור לילד להבין ולהמליל את אשר הוא חווה. זוהי שפה נגישה המבוססת על דימויים, ומאפשרת להסביר נושא מורכב 'בגובה העיניים'. היא מבוססת, כאמור, על תשתית מדעית מוצקה, ועם זאת היא יומיומית ויכולה להשתלב בכל מגע ובכל אינטראקציה עם הילד. שפת ההגשמ"ה מאפשרת להוביל את הילדים ואת הוריהם לדיון פתוח על הפרעת קשב והיפראקטיביות, דיון אשר יסייע לילדים להרגיש שהם סוף-סוף מובָנים. התחושה הזאת, ש'מבינים אותי', היא נקודת המפנה הנדירה שמאפשרת את תהליך השינוי.

בדרך כלל אנו מדברים 'על' הילד ולא 'עם' הילד, אנו נוטים לפרש, לחנך, לכעוס, לבקר, להעניש ולשפוט את התנהגויותיו, במקום ללמוד ולהבין את התופעה לעומקה. שפת הגשמ"ה המוצעת נוצרה כדי לדבר עם הילד על החוויה שלו, וזאת כטיפול רגשי בילד.

הורים רבים חושבים שהפרעת הקשב וההיפראקטיביות תיעלם עם הגיל, והקשיים יתפוגגו מעצמם. הם חוששים לדבר עם ילדם ישירות או מרגישים שאין טעם כי "תכף הוא יגדל והכל יעבור". רובנו כבר יודעים: הפרעת קשב והיפראקטיביות לא נעלמת. היא קיימת ומעצבת את חייו של כל ילד/ה שמתמודדים איתה. לכן ההתיידדות עם הפרעת הקשב והשיחה הפתוחה עליה היא בבחינת אבן דרך משנה חיים. 
 

קצת על עקרונות מודל ההגשמ"ה

  • בבסיס מודל הגשמ"ה עומדת ההבנה כי ההורה הוא הדמות המרכזית בחייו של הילד. ההורה הוא זה שחי עם הילד וחי את הילד. ילדים, ובמיוחד ילדים עם הפרעות קשב והיפראקטיביות, זקוקים להוריהם כדי לפתח את המודעות לעצמם בגלל פערים רבים בתפקוד אשר אינם מובנים להם. פערים אלה מבלבלים את הילד, את ההורה ואת הסביבה, ומתורגמים לקשיים רגשיים ואחרים. לכן ההורה זקוק להדרכה ספציפית ומדויקת בנושא - הוא צריך ללמוד את נושא הפרעת הקשב וההיפראקטיביות, לאמץ גישה אקטיבית לטיפול בילדו ולהפוך למאמן טוב של ילדו.
  • לימוד מעמיק מאפשר הבנה והכלה ללא שיפוטיות, כעס וביקורת. הוא משפר את הקשר בין ההורה לילד.
  • הפרעת קשב והיפראקטיביות נובעת מקושי מולד ובשום אופן אינה מתפתחת מהורות לקויה.
  • פיתוח מודעות והבנה של המרכיבים השונים מביא להבנה הוליסטית של המורכבות.
  • לאחר שההורה מבין את הפרעת הקשב, תפקידו להסביר את הנושא לילד ולסביבה, ולהגן על ילדו עד שילדו מצליח להבין ולהסביר את עצמו.
  • אבחנה של הפרעת קשב והיפראקטיביות אינה "תלוש הנחה" אשר מקנה "זכויות". ההפך הוא הנכון. הקושי מוליד חובות יתר ולא זכויות.
  • כמו בכל דבר, מוטב מוקדם מאשר מאוחר - ככל שההורה יקדים ללמוד על הפרעת הקשב וההיפראקטיביות ויבין אותה, כך תשתפר יכולתו להקל על עצמו ועל ילדו את ההתמודדות עם הקשיים.
  • בגלל הקשיים של ילדים עם הפרעת קשב, חשוב ביותר להציב גבולות ברורים! לילדים שלנו אין גבולות פנימיים, ולכן הם חייבים גבולות חיצונים! 
     

המודל הטיפולי: מודל הגשמ"ה כטיפול רגשי
המטרה: להדריך את ההורה כיצד לשוחח עם ילדו בעזרת חמישה מרכיבים:

ה- הפרדה והבחנה

ג- גישה אקטיבית של המבוגר

ש- שיקוף, שינון והגדרה מחדש

מ- מטפורות ודימויים

ה- הכשרה ותרגול

סדר השימוש במרכיבים אלה לאחר תהליך הלמידה הראשוני אינו היררכי או סדרתי. המרכיבים משולבים זה בזה ונועדו לעזור לילד להבין את עצמו, לשפר תפקוד, ולהגשים את יכולותיו.  
 

ה - הפרדה והבחנה

לבחור תופעה מסוימת
כל כך קל לתייג ולקטלג – "לילד יש הפרעת קשב". אולם, מה ההורה עושה עם המידע הזה? ויתרה מכך, מה עושה הילד עם המידע הזה? האבחנה הכללית הזו אינה מסבירה לילד את אשר קורה לו. לכל אחד מהילדים עם הפרעות קשב והיפראקטיביות יש ביטויים שונים וייחודיים של התופעה. רק פירוק המכלול למאפיינים הייחודיים לכל ילד וזיהויים מתוך הבנה והתבוננות מדויקת, יאפשרו להורים ולמבוגרים האחראיים לעזור לילד לעשות את השינוי הנחוץ.

ראשית יש לוודא שהילד מוכן או מסוגל לדבר, או שמא הוא חש ביקורת ועוינות ואינו מוכן לפתח שיח.

כאשר מתחילים את שיחות ההגשמ"ה כדאי לדבר על שוֹנוּת בכלל כמקור של רבגוניות ועניין – ישנם סוגים רבים של פרחים, של ציפורים, של דגים, ושל אנשים, והמגוון מעשיר אותנו! חשוב לנרמל את התופעה, ובשום אופן לא לדבר בשפה גבוהה, מתנשאת, פיזיולוגיתאו מקצועית. חשוב להסביר לילד שישנם עוד ילדים רבים כמוהו. עלינו לזכור, שנדרש לילד זמן רב לזהות בעצמו את ביטויי התנודות בקשב ובמרץ, וללמוד שיכולת ההקשבה שלו, או המרץ שלו, וכך גם יכולתו להיות שקט, אינן כמו של ילדים אחרים.

על מנת שתהליך הלימוד יהיה יעיל ומועיל, יש לבחור תופעה אחת מבין התופעות הרבות והמגוונות של חוסר הקשב, ההיפראקטיביות ו/או האימפולסיביות, ולהתמקד בה בעזרת שיחות ההגשמ"ה. מרגע שבחרנו בה, עלינו להפריד את התופעה מהילד ולהיות מסוגלים להסתכל עליה 'מבחוץ': "אתה ילד חיובי ביותר – אשר נוטה להיות תזזיתי. אני רוצה שנדבר רגע על התזזיתיות כתכונה שלך". כך נאפשר לילד לפתח יכולת של התבוננות עצמית נטולת רגשות מעיקים. על ההורה לחזור ולהדגיש את התכונות החיוביות של אותו המאפיין: "התזזיתיות נהדרת, והיא מקור של הרבה כוח אשר מניע אותך לעשות דברים ולפעול". אותה תכונה יכולה לעיתים גם להפריע: "לפעמים, כשאתה תזזיתי, אתה מתקשה לעצור ולהקשיב".

מתחילת התהליך ולכל אורכו עלינו לחזק את הילד, להדגיש את החיובי, ולהסביר לו שאינו בוחר בהתנהגות מסוימת ושאין זו אשמתו.

חשוב לזכור כי רוב הילדים אינם מודעים למאפייני הקשב וההיפראקטיביות שלהם, כיוון שנולדו כך ואינם מכירים דרך חיים אחרת. 
 

ג - גישה אקטיבית של המבוגר

המבוגרים יתווכו לילד באופן אקטיבי את התנהגויותיו, תגובותיו ותגובות הסביבה, בעזרת פתרונות מסייעים.
לאחר שבחרנו במאפיין ספציפי של הילד, על ההורה לעזור לילד, בצורה אקטיבית, לשים לב לאותו מאפיין, ולזהות מתי הוא בא לידי ביטוי. לדוגמה, נוכל לשים לב אם הילד יותר פעלתן או 'קפיצי' כאשר הוא משועמם או כאשר הולכים לארוחת ערב אצל סבתא, ולעומת זאת, ה'קפיץ' נרגע כאשר הוא שקוע בטלפון. חשוב לעזור לו להבחין באותם מקרים שבהם ה'קפיץ המשוחרר' מתאים ויעיל, כמו בשיעור ספורט או במשחק בהפסקות, אבל מתאים פחות ואפילו מפריע כאשר הילד מפטפט בשיעור. בהדרגה יש להסביר לילד כי אם מכירים את המקרים שבהם ה'קפיץ המשוחרר' מפריע, אפשר להתכונן מראש.

יש לעזור לילד להבין שאנשים שונים מתייחסים לאותה התופעה בדרכים שונות, ולכן זה עוד יותר מבלבל. המורה לספורט מעודד מאוד את המרץ הרב, אך המחנכת מבקשת שהילד יירגע; סבתא אחת מקפידה על ישיבה של כל המשפחה סביב השולחן, אבל אצל הסבתא השנייה אין כל בעיה לאכול בעמידה. רק בהמשך יש לחשוב יחדיו על פתרונות, דוגמת תזכורות מוסכמות, אביזרי עזר, ופתרונות נוספים המותאמים לצרכיו, ליכולותיו ולרצונו של הילד. 
 

ש - שיקוף והגדרה מחדש

נבצע ניתוח אקטיבי של דפוסי התפקוד המאפיינים, לצד חשיבה על פתרונות מסייעים.
על השיקוף להיות נטול ביקורת, פרשנות או שיפוטיות. לאחר שהילד התיידד עם תופעה ספציפית, נעזור לו לעצור ולהתבונן על עצמו מהצד. בזמן אמת, כאשר הילדים מאתגרים כל כך, אני מציעה להורים להסתפק בהסבר קצר ותיאורי, 'בגובה העיניים', שיעזור להם לפתח את יכולת ההתבוננות העצמית.

בעזרת השיקוף החוזר של ההורה יפתח הילד אט אט את היכולת לעצור ולזהות את התופעות הספציפיות המאפיינות אותו, הכרה זו תקל עליו את ההתמודדות ואת התפקוד בחייו.

נוכל לשקף לילד את התנהגויותיו בעזרת משפטים כגון:

  • "התנתקת לרגע מהשיחה – האם שמת לב?"
  • "ראי, קשה לך לחכות שאסיים לדבר, ואת חסרת סבלנות".
  • "שים לב, שוב 'תפסת תאוצה' ואתה עשוי להפוך ל'גל של צונאמי'.
  • "המחשבות רצות וקופצות מנושא לנושא"  

כאשר הילד כבר מכיר את משפטי השיקוף, כדאי להמשיך לשוחח עליהם, לקשר ביניהם, ולבדוק מתי ובאילו נסיבות התופעות מתרחשות: חוסר עניין, שעמום, שגרה, כשהילד היה מלא אנרגיה ברגע מסוים, כאשר היו רעשים בסביבה, וכדומה. כל זאת, עד שהילד יזהה וילמד לשלוט או להסביר את עצמו. כדאי למשל, לעזור לו להבין שהוא אינו צפוי לעצמו וחוסר שקט פנימי קורה ללא סיבה, אבל אירוע חיצוני בסביבה עלול להגביר אותו. 
 

מ - מטפורות ודימויים

נסייע לילד למצוא מטפורות ודימויים לביטויים השונים של הפרעת קשב והיפראקטיביות.
שימוש בדימויים ציוריים ומטפורות מלאות משמעות מעולמו של הילד מאפשר לקשר בין יכולות הילד, תגובותיו והתנהגותו, לבין הבנתו הקוגניטיבית. הוא גם עשוי לחבר את הילד לחוויות ולעולמו הרגשי. המטפורה היא כלי עזר פשוט ונגיש, והיא מחברת בין עולמות – בין משחק למציאות; בין פנים לחוץ, מובילה לתובנה, ומאפשרת העלאה למודעות. כלי זה מאפשר להתחבר אל המורכבות ממקום שאינו מאיים. כך ניתן באופן הדרגתי להגביר את המודעות של הילד לגבי מה שקורה לו, להעמיק ולהרחיב את החשיבה על הקשיים, ולבחון ביתר קלות את התגובות, ההשלכות והתוצאות.

מרבית הילדים יכולים להיעזר במטפורות באופן נפלא, וחשוב להשתמש בהן בהתאמה לילד –לגילו ולצרכיו. הנה מספר דוגמאות לשימוש במטאפורות ודימויים:

  • ביטויים לעודף מרץ: 'קפיץ', 'אנרג'ייזר'; "אתה כמו סביבון".
  • ביטויים לחולמנות: "התנתקת מהשיחה כמו בלון שהמריא מהחלון". "שים לב שאתה כמו רדיו לא בשידור כעת".
  • ביטוי לשיקוף השליטה: "עכשיו אתה רגוע כמו ים שקט שאין בו גלים, נעלם ה'שצף קצף' ".

שיחה שתכלול מטפורות מעין אלה לא תהיה מאשימה ומתריסה, אלא מבינה ותומכת. משפט כגון "תפסיק כבר להתרוצץ!!" יוחלף ב"אתה שם לב שהקפיץ השתחרר עכשיו ואתה מתנהג כמו מנוע טורבו?"

שינוי השיח היומיומי עם הילד הוא נקודת מפתח בשינוי התפיסה העצמית שלו, ובנוסף הוא עוזר לפיתוח תקשורת טובה יותר בין ההורה לבין הילד. 
 

ה - הכשרה ותרגול

יש חשיבות רבה להכשרה ולתרגול לצורך טיפול יעיל.
אנו חיים בעולם שבו קצב החיים מהיר יותר מאשר בעבר. הורים רבים מחפשים כלים מיידיים ופתרונות קסם מהירים. אך חשוב לזכור שקשיי הקשב מולדים, ובתחילת התהליך הילדים לא מכירים התנהלות אחרת ולא מבינים את השוני שלהם מהסביבה. לכן תהליך פיתוח המודעות הוא תהליך איטי במיוחד. נדרש זמן רב כדי לייצר שינוי תפיסתי המבוסס על הבנה עמוקה והפנמה. התרגול המתמיד והמתמשך לאורך זמן, הוא אשר יחולל את השינוי, הוא זה שיפתח בילד יכולות התמודדות שונות מאלה שיש לו כיום. התרגול יאפשר לילד להבין את עצמו, לווסת את הדחפים ולנווט אותם למקומות חיוביים.

ככל שהתהליך מתחיל מוקדם יותר, כך מתעצמות יכולות הילד לרכוש הרגלים חדשים, והופכות להיות משמעותיות יותר.

הטענה שעם הגיל הפרעת הקשב פוחתת או נעלמת, היא טענה שגויה מיסודה. הפרעת הקשב 'נשארת', ולצידה משתנות דרישות הסביבה. ככל שהילד גדל, מתגוונות המשימות והופכות מורכבות יותר. ללא לימוד, תרגול ולקיחת אחריות אישית, לא יתרחש השינוי המיוחל, והילד יתקשה להתמודד עם אתגרי החיים. 
 

במים סוערים לא מלמדים לשחות 
יש למצוא זמן רגוע לנהל עם הילד את שיחות הגשמ"ה, ולא כדאי לעשות זאת כאשר הוא נסער או בלתי קשוב!
שיחות הגשמ"ה נערכות מתוך התבוננות מדויקת. הן מתנהלות בהדרגה, 'במנות קטנות' ובהתאם לנסיבות. השיחות עוזרות לילדים להכיר את החוזקות ואת החולשות של עצמם. כבר בשלב הראשוני מומלץ להיעזר בדימויים, אחד מהם הוא דימוי הטלפון החכם – "אתם יותר חכמים ממכשיר הטלפון הכי חכם – אך אתם לא מכירים את כל האפליקציות שלכם. כמו שאנחנו נדרשים להכיר את האפליקציות השונות כדי להפיק את התועלת המרבית מהמכשיר, כך עלינו להכיר את עצמנו עם החזקות ועם הקשיים שלנו כדי לנהל את עצמנו בצורה הכי טובה ויעילה." 
 

מספר מילים על תרופות להפרעת קשב
תרופות להפרעת קשב עשויות לעזור בתפקוד ולפעמים נחוצות. ההחלטה ליטול תרופות צריכה להגיע לאחר שיקול מושכל והבנה של חסרונות מול תועלת. ההורה והילד צריכים להבין ולהפנים מדוע כדאי להיעזר בתרופה. תרופות כשלעצמן אינן מסבירות לילד מי הוא באמת - איך הוא פועל ולמה. ללא הליווי של ההורים, התרופות לא יעזרו לו להבין את עצמו.

הגישה המרכזית מאחורי המודל הטיפולי והספר כולו היא שאדם צריך להבין את עצמו ולהיות מובן לסביבתו כדי להיות בריא בנפשו. מודל הגשמ"ה נועד בדיוק למטרה זו. הוא נותן כלים מדויקים ויעילים ומסביר בהרחבה כיצד לשוחח עם הילד והאדם על חוויותיו על מנת להגשים את עצמו.

 

מתוך הספר: ADHD - להבין ולהיות מובן 
http://esthergoldberg.co.il/book-adhd.html

אסתר גולדברג,
פסיכולוגית קלינית וחינוכית מומחית.
מומחית בהפרעות קשב והיפראקטיביות,
עוסקת באבחון, טיפול, ייעוץ והדרכה
ומלמדת את גישתה הטיפולית הייחודית
בהשתלמויות לאנשי מקצוע.
מחברת הספר "רץ לי בראש"
ביחד עם קרן זגורי כהן.
09-9509124
 

תודה על קריאת העלון. 
אני מזמינה אותך לקרוא עוד על 
טיפול התנהגותי ורגשי - כאן 
הדרכת הורים - כאן 

בברכה,

זיוה דינה - קשבים
ייעוץ להפרעת קשב,
דיוורי טיפול, חינוך ואימון
להתפתחות מקצועית ואישית 

 

 



ה​​רשם לעלון כדי לקבל עדכונים על הטיפול ​בהפרעת קשב ADHD:

עלון קשב ADHD למשפחה

עלון קשב ADHD למבוגרים

הרשם ל"קשבים" כדי לקבל עדכונים לאנשי טיפול, חינוך ואימון:

״קשבים״ להתפתחות מקצועית


20.03.2022