עלון קשב ADHD

---

מולטי-טסקינג, ג'אגלינג, קשב - מדוע אנחנו נאלצים למקבל?

עלון קשב ADHD

מולטי-טסקינג, ג'אגלינג, קשב -   
למה אנחנו נאלצים למקבל יותר מאי פעם? 
עודד זהר  

אין לי הפרעת קשב, אבל בעשרים השנה האחרונות קשה לי יותר ויותר להתרכז. 
כלומר, קשה לי לשבת על הישבן ולעשות משהו אחד לכמה רגעים. כשאני שואל חברים ומבוגרים אחרים, כולם כמעט ללא יוצא מהכלל אומרים לי שגם אצלם זה המצב דומה. כשאני שואל למה, גם כאן התשובה אחידה – העולם השתנה. כאשר הם נכנסים לפרטים, הם מדברים על התפתחות הטכנולוגיה והמדיה והטלפונים והאינטרנט והעומס וההורות והאחריות. בעצם, כולנו נתונים לתחרות על תשומת הלב יותר מאי פעם, ולכן אנחנו נאלצים למקבל, כלומר, לפעול במקביל בהרבה סיטואציות יום-יומיות בבית, בעבודה, בלימודים ובכל מקום. 
מסכימים? 

האם אנחנו באמת ממקבלים יותר מאי פעם? 
מסתבר שתחושת הבטן שלנו די נכונה... למשל בהקשר לצריכת מדיה: במהלך המאה העשרים הומצאו ונכנסו לשימוש מספר טכנולוגיות מדיה: קולנוע, טלוויזיה, מחשב אישי, טלפון סלולרי וכיו"ב. כאשר החוקרים יצאו לבדוק את ההשפעה של צריכת הטלוויזיה הגדולה על ילדים בשנות הששים, ניכר היה ש"זמן טלוויזיה" לא הוריד מ"זמן רדיו" או "זמן קריאה". באופן כללי ניכר היה שכל אמצעי מדיה שנכנס לשימוש ציבורי רק מוסיף לזמן השימוש בסך הכל, ושאמצעי המדיה השונים לא מחליפים זה את זה אלא נוספים זה לזה.  

פרופ' קליפורד נס מאונ' סטאנפורד שחקר את הנושא הסביר כי לפי הגרפים, היה מקובל לצפות שעד תחילת שנות התשעים זמן צריכת המדיה יפסיק לנסוק, פשוט כיוון שלא נשארו שעות ביממה, והרי לכולנו יש עוד דבר או שניים לעשות. למרבה הפלא, כאשר בחנו את זמן צריכת המדיה אצל ילדים, בני נוער ומבוגרים, גילו שמתחילת שנות התשעים ואילך זמן צריכת המדיה הכולל ביממה אצל רבים היה יותר מ-24 שעות... מולטי-טסקינג כבר אמרנו?  

אם זה המצב, אולי אנחנו צריכים להסתגל? אולי אנחנו צריכים ללמד את ילדינו למקבל כמו שצריך? ואולי בעלי הפרעת הקשב שבינינו מוכנים אפילו יותר מכולם לעידן המולטי-טסקינג? 
אם עניתם בחיוב, צר לי לאכזב. מסתבר שככל שממקבלים יותר, כך נעשים יותר גרועים במיקבול. "הפוך גוטה, הפוך". 

מה באמת קורה לתשומת הלב במצבי מולטי-טסקינג? 
קל לראות שככל שאנשים מאמינים שהם טובים יותר במולטי-טסקינג, כך הם עושים את זה יותר, אלא שבנוסף גם קשה להם יותר להתרכז, מה שנקרא "אימפולסיביות קשבית" (על פי מדד באראט) וכך קשה להם יותר לדחות סיפוקים. 

עד כאן הכל הגיוני, אבל למרבה ההפתעה, מסתבר שככל שאנשים ממקבלים יותר, כך הם נעשים פחות ופחות טובים במיקבול. ומי הכי טוב במצבי מיקבול? כן, דווקא אלו שעושים את זה הכי פחות.  

איך זה ייתכן? בכל מצבי המולטי-טסקינג יש תחרות על תשומת הלב, אבל תשומת הלב עצמה איננה מתפצלת. למה הכוונה? אף אחד מאתנו, אישה או גבר, ילדה או מבוגר, עם הפרעת קשב או ללא הפרעת קשב, אף אחד אינו מסוגל להתרכז ביותר מדבר אחד בכל רגע נתון. תשומת הלב או "אלומת הקשב", איננה מתפצלת או מתחלקת, אלא עוברת במהירות בין דבר לדבר וכאשר אנחנו מבצעים כמה משימות ממש בעת ובעונה אחת, רק אחת מהן מקבלת תשומת לב ובאותו שבריר שניה השאר מתבצעות באוטומט. כאשר תשומת הלב נדרשת למשהו היא פשוט עוברת ולא מתפצלת וכך הלאה. המעבר של תשומת הלב, הקיפוץ או הריצוד שלה, מביאים ללא מעט תופעות לוואי. אחת מהן היא שאנו מאבדים בהדרגה את היכולת לסנן מה חשוב ומה לא.  

הנה כמה דוגמאות להשפעות של מולטי-טסקינג על ילדים ובני נוער, המופיעות בספרי:  

הגיל הרך – גירויים מהירים בעלי השפעה שלילית על הקשב 
אנג'לין לילארד וג'ניפר פטרסון מאוניברסיטת וירג'יניה בארה"ב ערכו ב-2011 מחקר עם 60 פעוטות בני ארבע. במהלך תשע דקות, צפו חלקם ב"בוב ספוג", סרטון מצויר המתאפיין בקצב מהיר, חלקם בסרטון חינוכי מצויר, וחלקם התבקשו פשוט לצייר. מיד אחר כך קיבלו הפעוטות ארבע משימות הדורשות שליטה קוגניטיבית. התוצאה החד משמעית הראתה, שהצפייה בסרטון המהיר השפיעה לשלילה על ביצועי המשימות בהשוואה לביצועי שאר הקבוצות. 

מדובר בסביבה שיש בה ריבוי גירויים ותחרות מהירה על הקשב, ובמקרה זה, גירויים בקצב מהיר על מסך. החוקרות כתבו, שתוכניות טלוויזיה המתאפיינות בקצב מהיר, נוטות להיות בעלות השפעה שלילית על הקשב. אחת הסיבות היא שאירועים המתרחשים בתכיפות ובמהירות רבה שובים את תשומת הלב מהחוץ ומעסיקים את אזורי קליפת המוח המפענחים את האותות החושיים ולא את קליפת המוח המצחית, שבה מתקיימות הפונקציות המנהלות את הקשב. לפיכך, טלוויזיה בקצב מהיר איננה תורמת לאימון השליטה הפנימית בקשב.

האירוניה היא, שהורים רבים משתמשים בטלוויזיה או במסכי מחשב כדי להפנט ולהשתיק את הזאטוטים שלהם ולקבל כמה רגעים של שקט בבית או בנסיעה. כנראה שהורים אלה אינם מודעים להשלכות השליליות על הקשב של ילדיהם.  

הגיל הרך – הורה מרוכז כמפתח קשב
מחקר נוסף שעשוי לעניין במיוחד הורים לילדים בגיל הרך נערך ב-2016 באוניברסיטת אינדיאנה בארה"ב, שם נמצא שלהתנהגות ההורים (ולא רק לגנטיקה) יש השפעה על יכולתם של הקטנים והקטנות, בני שנה בלבד, לשמור על תשומת הלב יציבה. מה השפיע? פשוט מאוד – תשומת הלב של ההורים בזמן שבילו ביחד עם הפעוטות. אם תנועת עיניו של ההורה הופנתה לאובייקט שהפעוט התבונן בו באותו רגע, אזי הפעוט האריך את משך הריכוז שלו באותו אובייקט. אם תנועת עיניו של ההורה זזה או ריצדה בין אובייקטים, אזי גם תנועת עיניו של הפעוט זזה ונדדה עם תשומת הלב שלו. החוקרים הדגישו באריכות עד כמה היכולת הנרכשת להחזיק את תשומת הלב על אובייקטים חשובה להתפתחותם כילדים, ובהמשך חייהם כבוגרים.  

ילדים ונוער – מולטי-טסקינג של מדיה 
קבוצת חוקרים גדולה ממספר אוניברסיטאות בארה"ב בראשות מלינה אונקפר פרסמה ב-2017 בשם האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים מאמר המסכם את ההשפעות שיש למולטי-טסקינג במדיה על ילדים ונוער בני 8 עד 18 לפי מחקרים שבוצעו.

נוער אמריקאי בגילאים אלה מבלה יותר זמן בשימוש במדיה מאשר בכל פעילות אחרת - 7.5 שעות בממוצע ביום. עוד נמצא כי 29% מהזמן שהוקדש לשימוש במדיה נעשה תוך מולטי-טסקינג. הצעירים יותר מבלים כשעתיים בכל יום עם מסכים. הנתונים האלה דומים בארה"ב, רוסיה וכוויית. אצל צעירים בארה"ב, בזמן הכנת שיעורי בית, 51% מפעילים את הטלוויזיה, 50% גולשים ברשתות חברתיות, 60% שולחים או קוראים מסרוני טקסט, ו-76% מפעילים מוזיקה.  

איזו השפעה יש לתופעה? לפי המאמר, מולטי-טסקינג במדיה אצל ילדים ובני נוער מקושר בצורה כללית להשפעה שלילית הן על הביצועים והן על הרגשות, וכצפוי, גם על ההצלחה בלימודים. ההשפעה השלילית של התופעה ניכרת גם אצל ילדים ובני נוער שמפעילים אמצעי מדיה ברקע בזמן ביצוע משימה עיקרית אחת.

מבחינה תפקודית מזכירים החוקרים פגיעה במאגר הידע ובזיכרון העבודה, קושי במשימות הדורשות קשב מתמשך ומיקוד במטרה ובמשימות של היגיון וקשיים בשליטה עצמית. מבחינה התנהגותית ורגשית, עיקרי הממצאים מצביעים על אימפולסיביות, חיפוש ריגושים, חרדה חברתית, דיכאון ונוירוטיות, וכמובן קושי להתרכז לנוכח הסחות דעת חיצוניות. לכל אלו השפעה על גיליון הציונים, על זמן הלמידה הכולל ועל איכות ביצוע משימות הלימוד. הפעלה של מדיה ברקע משפיעה לרעה אפילו על המשחק בצעצועים כמו פאזל, משחקי חשיבה או דיוק.  

על אף שהחוקרים מציינים שלא תמיד ברורה הסיבתיות, כלומר האם מולטי-טסקינג מוביל לתופעות המדוברות או ההיפך, הצהיר האיגוד האמריקאי לרפואת ילדים שיש להימנע מעידוד שימוש במדיה כאשר ילדים מכינים שיעורי בית או כשפעוטות וילדים קטנים משחקים. 

מה כדאי לעשות?

1. להימנע ממולטי טסקינג 
מסתבר שמולטי-טסקינג איננה תכונה טובה או נחשקת, אלא מצב בעייתי שכדאי להימנע ממנו ככל האפשר.

2. לייצור אפקט גידור 
מה עושים כאשר תשומת הלב שלנו מחפשת גירויים מחוץ למשימה העיקרית? ממקבלים עוד משימה שאיננה דורשת תשומת לב, ומייצרים "אפקט גידור" שמאפשר לתשומת הלב להתרכז במשימה העיקרית. 
אפקט גידור יכול להיווצר על ידי שירבוט על דף, צעידה הלוך ושוב, מוזיקת רקע, קול הרחש בבית הקפה, לעיסת מסטיק, משחק בפלסטלינה או סיבוב ספינר. כך, בזמן שאנו עוסקים במשימה העיקרית, ותשומת הלב שלנו מחפשת גירויים אחרים, המשימה השניה מייצרת סוג של גדר שמונעת מאתנו לחפש גירויים מחוצה לה. הרי עדיף ללמוד בכיתה תוך כדי שירבוט, מאשר ללמוד בכיתה ולדבר עם השכן ולמתוח את הגוף ולשנות תנוחה ולהסתכל דרך החלון ולסדר את התיק, נכון?

3. לתת דוגמה אישית 
עלינו, המבוגרים, להכיר בכך שהדוגמה האישית שלנו והלך הרוח בבית ובכיתה משפיעים על הילדים שסביבנו יותר מאשר מה שאנו אומרים או הכללים שאנו מגדירים. אם נמקבל פחות בכל רגע נתון ונהיה "כאן ועכשיו", נוכל להשפיע באמת. בעבודתי אני מנסה לעזור לכולם לקדם את המטרה הנעלה הזאת.

4. לעשות ג'אגלינג 
כן, אני מתכוון לזה. תופתעו לדעת עד כמה הלמידה והתרגול של אומנות הג'אגלינג מהווים אימון נהדר ליכולת הריכוז והנוכחות. כאשר יש יותר כדורים מידיים יש תמיד כדור אחד באויר, וכדי לקיים את התנועה המתמדת חייבים "להשאר עם זה", אחרת מתבלבלים, או שעוצרים או שפשוט נופלים כדורים.

יש לי פינה חמה בלב לאמנות הג'אגלינג, שמלווה אותי מעל 30 שנה ככלי הדרכה ותרגול אישי. נוכחתי, שלא רק שהיא משפיעה לטובה על יכולת הריכוז, ההתמדה וכמובן הסיפוק של מי שמתרגל, אלא שהיא גם מטאפורה מצויינת להתנהלות שלנו בתוך מצבי החיים, פשוט כי אנו ממקבלים כל כך הרבה.

דרך התבוננות בתהליך הלמידה ותירגול הג'אגלינג, אפשר להצביע על נושאים המושפעים מתופעת המולטי-טסקינג: פרו-אקטיביות, וויסות רגשות, הקשבה, יציאה מאזור הנוחות, ניהול תשומת הלב, התמדה ואפילו בניית אמון בין-אישי בסביבה לחוצה. תנסו, זה גם כיף.
 

עודד זהר 
בוגר אוניברסיטת תל-אביב בניהול ותקשורת ובוגר התוכנית לייעוץ ארגוני במכון אדלר, 
יועץ ארגוני, מומחה ללמידה חווייתית, בעלים של חברת ההדרכה "זהר - חוויות למידה", 
אומן קרקס בעבר ומתרגל פעיל בהווה. 
מחבר הספר: 
"זן ג'אגלינג – שבע תובנות על מולטי-טסקינג ותשומת לב" (קישור) 
052-3608118

 

תודה על קריאת העלון הנוכחי. 
אני מזמינה אותך לקרוא עוד על 
טיפול התנהגותי, רגשי - כאן
מבוגרים - טיפול, אימון וניהול זמן - כאן

בברכה,

זיוה דינה - קשבים
ייעוץ להפרעת קשב,
דיוורי טיפול, חינוך ואימון
להתפתחות מקצועית ואישית 

---

ה​​רשם לעלון כדי לקבל עדכונים על הטיפול ​בהפרעת קשב ADHD:

עלון קשב ADHD למשפחה

עלון קשב ADHD למבוגרים

הרשם ל"קשבים" כדי לקבל עדכונים לאנשי טיפול, חינוך ואימון:

״קשבים״ להתפתחות מקצועית

---

06.10.2020