עלון קשב ADHD

---

שאלות ותשובות להורים על חינוך ילדים עם הפרעת קשב

עלון קשב ADHD
שלום רב,
מה יגידו כולם? עד מתי לעזור? איך לנהל שיחה? האם לתת תרופה? מה יהיה בחופשה? ארחנו בפורום ההורים את דורון אבן פז, יועץ חינוכי ומדריך צוותי חינוך, וניתרמנו כולנו מתשובותיו מאירות העיניים. אני ממליצה לך לחפש כאן את השאלה שכל כך רצית לשאול ולהיתרם כמונו מן התשובה עליה.

14 שאלות ותשובות להורים 
על חינוך ילדים עם הפרעת קשב
דורון אבן-פז
מה הדבר הנכון לעשות? איזו גישה תתאים לאילו מקרים? איזו דרך חינוכית תעזור לאילו ילדים?

הורות היא חוויה מיוחדת, מרגשת, קשה, מבלבלת ומאתגרת. ילדינו בודקים מגיל צעיר את גבולות ההכלה שלנו: מבקשים עצמאות אך תלויים בנו, נתקלים בקשיים אך דוחים את עזרתנו, מנומסים במצבים מסוימים אך חצופים במצבים אחרים. כשמדובר בילדים עם הפרעת קשב, האתגרים מקצינים, ההורים מוצפים במידע והמחלוקות גדלות בהתמדה.

במאמר אציג 14 שאלות שהופנו אליי לאחרונה על ידי הורים לילדים בגילאים שונים, המתמודדים עם דילמות בבית ובבית הספר. התשובות מספקות הכוונה ראשונית ואין לראות בהן מענה מושלם לדילמות המוצגות.

1.  אני נמנעת מאבחון נוירולוגי כדי לא לתת תרופה לבני 
שאלה: היועצת בבית הספר המליצה על אבחון נוירולוגי לבננו כדי לבדוק הפרעת קשב וריכוז, אבל אני לא לוקחת אותו כי אני לא מוכנה לתת לו תרופות. בינתיים קשה לו בכיתה ואני מחפשת פתרונות אחרים. מה כדאי לעשות?
תשובה: 
לא ברור מה בדיוק הקושי של בנך בכיתה. אני מניח שאם היועצת הפנתה אתכם לנוירולוג, יש לה חשד שיש בעיה בקשב וריכוז. זה לא אומר שהוא יהיה חייב ליטול תרופה, ובכל מקרה אתם ההורים - ורק אתם מחליטים מה לתת לבנכם, אם בכלל. בדיקה נוירולוגית תוכל לתת לך חוות דעת מקצועית מרופא לגבי תפקודי הקשב והריכוז של בנך. זה תהליך פשוט ולא יקר, שיכול לכוון גם אתכם וגם את אנשי המקצוע לגבי דרכים מותאמות לסייע לבנך עם הקושי בכיתה. יתכן גם שהקושי לא נובע מהפרעת קשב וריכוז, אלא אולי ממשהו אחר, למשל, קושי רגשי, ואז גם הטיפול יהיה אחר. לסיכום, חבל להימנע מבדיקה רק בגלל החשש מדרך הטיפול. את דרך הטיפול את תבחרי ואיש לא יוכל לחייב אותך לתת תרופה לבנך. 

2.  עד איזה גיל נכון לעזור לבת 12 בשעורי הבית? 
שאלה: הבת שלי בכיתה ו' ואני מכינה איתה שיעורי בית כל יום. אם אני לא יושבת איתה היא פשוט לא מכינה אותם. מה יקרה בחטיבת הביניים? בתיכון? יהיה לי קשה יותר לעזור לה, ובכלל אני מעדיפה שתעשה לבד ולא תהיה תלויה בי... מה לעשות? 
תשובה: 
זוהי דילמה המעסיקה הורים רבים: מתי להעניק לילד ליווי צמוד, מתי 'לשחרר' וכמה? אני מאמין שבכל מה שקשור לגידול ילדים וחינוכם, כדאי לפעול בצורה תהליכית ומדורגת. כלומר, להחליט שנכנסים לתהליך בו הילדה תלמד להיות יותר עצמאית, ואנו ההורים נלמד לשחרר בהדרגה. ככל שתלווי את בתך צמוד יותר, כך היא תישאר תלותית בך יותר. אם תלכי לקראת השינוי בהדרגה ובדיאלוג רציף עם הילדה, סיכויי ההצלחה שלכן יהיו גבוהים מאד. שוחחי עם בתך והסבירי לה מדוע חשוב לפתח עצמאות ויכולת להתמודד עם אתגרים בחיים. שיעורי הבית הם רק דוגמה לאתגר כזה והם יכולים להיות טובים לתרגול מיומנויות נדרשות. אם לדוגמה אתן יושבות היום על שיעורים באנגלית, עברית, מתמטיקה ומדעים, כדאי שתבחרו ביחד מקצוע אחד בו הילדה חשה שהיא שולטת טוב יותר בחומר, נניח עברית, ותחליטו שממחר היא תתמודד עם שיעורי הבית בעברית בעצמה. אם תתקשה תוכל לשאול אותך שאלות, אך לא תשבי איתה באופן יזום על השיעורים בעברית. מתרגלים את העניין מספר ימים ולאחר מכן מוסיפים עוד מקצוע באותה שיטה, וכן הלאה, כשהשאיפה היא שתתמודד ככל הניתן באופן עצמאי, יותר ויותר.

3. איך לקבל יותר מידע בשיחה עם המתבגר?
שאלה: בני בכיתה ז' ואני מנסה לשאול אותו בכל מיני דרכים איך היה בבי"ס. כל מה שאני מקבלת זה "בסדר... כיף..." ולא מצליחה לחלץ עוד מילה או שתיים כדי לדעת מה קורה איתו. מה עושים?
תשובה: 
תשובה חלקית נמצאת כבר בגוף השאלה: 'איך היה בבית הספר' זו שאלה מאד פתוחה, כללית, שילדים רבים אינם יודעים כיצד להשיב עליה. אם אנו רוצים לשמוע תשובה מפורטת יותר, כדאי לשאול שאלות יותר ספציפיות, לדוגמה: 'מה הדבר שהיה לך טוב היום בביה"ס?... למה זה היה טוב?... איך הרגשת?' 'מה הצחיק אותך שם?' 'מה עשית בהפסקה?' וגם: 'מה היה קשה היום בביה"ס?... למה זה היה קשה?... מה/מי עזר לך להתגבר על הקושי?'

עוד שאלה שאני אישית מאד אוהב: 'למי עזרת היום בבית הספר? איך עזרת?' במיוחד עם ילדים מתקשים, המרגישים לפעמים 'פחות טובים' מאחרים, חשוב לשאול את השאלה הזאת כדי להטמיע את הרעיון שיש בהם יכולת לעזור לאחרים, לא חשוב במה. גם אם בפעמים הראשונות לא תהיה לילד תשובה או דוגמה מתאימה, את עדיין נוטעת בו את הציפיה שיגיש עזרה לאחרים. מי שמצליח לעזור לאחרים - מרגיש טוב עם עצמו ולא נחות מהם. נסי את זה בבית! 

4.קרבות שליטה עם בן 4
שאלה: בני בן 4 עושה לי 'מרד' כמעט על כל דבר: מסרב לישון, מסרב לקום בבוקר, מסרב להתלבש, מסרב לאכול... 'לא בא לי! את לא מחליטה עליי!' אני כועסת רוב הזמן, מרגישה שאני ממש במלחמה איתו.
תשובה: 
נראה כי אין מדובר בבעיית אכילה או בעיית שינה, כי אם ב'קרב על שליטה'. בנך מנסה לבדוק היכן מתחילה השליטה בחייו והיכן היא נגמרת. הוא עושה זאת בדרך שמכניסה אותך למתח וחרדה. שמא יילך לישון רעב? או לא יישן כלל? או חלילה לא ייצא מהבית בבוקר? וכן הלאה. חששותייך ורגשותייך עוברים אליו, גם במילים אך בעיקר בשפת גופך, מה שמגביר את רמת המתח והחרדה שלו, וכך הולך וגובר הצורך של שניכם 'לנצח בקרב' ולהשיג שליטה. אני מציע להתחיל משני דברים שאפשר לשנות בקלות: אכילה ושינה. אפשרי לבנך לבחור השבוע אם הוא אוכל ארוחת ערב או לא. לא רוצה לאכול? לא צריך. אין לחץ. אם יהיה רעב הוא יאכל, ואם יתעקש וילך לישון רעב, הוא ירגיש שהעניש את עצמו וההתנהגות הזו לא תחוזק ולא תתגבר. לגבי השינה, המסר יהיה: 'אתה לא חייב לישון, אבל עכשיו לילה, כולם נכנסים למיטות ומכבים את האורות. גם אתה נכנס למיטה ומכבה את האור. תרצה – תישן, לא תרצה – אתה יכול להישאר ער'. העיקרון המנחה הוא להמשיך לשדר את ציפיותייך לילד, לשמור על גבולות והגנה, אולם להימנע ממלחמות מיותרות. כשאת מתווכחת עם הילד בארוחת הערב, מכריחה אותו לאכול, מאיימת עליו שאם לא יאכל יהיו השלכות... את מעכירה את האווירה, מכניסה את הבית ללחץ ומפסידה זמן איכות יקר עם הילד. שלא יאכל, אין בעיה. שיישב וישחק איתך משחק, או שיספר לך מה היה היום בגן. האווירה בבית תהיה רגועה יותר, הילד לא ירגיש שאת רק נלחמת בו, אלא גם מקשיבה לו ומאפשרת לו בחירה בחלק מתחומי החיים. 

5.בננו מסרב ללכת לביה"ס הכי טוב בעיר
שאלה: בננו מסיים כיתה ו' ואנו רוצים לרשום אותו לבית הספר הכי טוב בעיר, הבעיה שזה רחוק מהבית והוא לא יהיה עם חבריו. כולם הולכים לביה"ס בשכונה, שהוא בסדר אך לא ברמת ביה"ס השני. הבן מתנגד ואני לא יודעת איך לשכנע אותו שזה הכי טוב בשבילו.
תשובה: 
בואי ננסה להחליף את הביטוי 'בית הספר הכי טוב'בביטוי 'בית הספר הכי מתאים'. במחשבה על בנך, על הצרכים שלו ועל ההשתייכות החברתית שלו, כדאי לבדוק מהי המסגרת הכי מתאימה לו באמת. זה לא בהכרח יהיה בית הספר 'הכי טוב', שיתכן כי הוא מצוין עבור ילד אחד, אך פחות טוב עבור ילד אחר. גם אם נדמה לנו כי בית הספר 'הכי טוב' יעלה את סיכויי ההצלחה של ילדינו בעתיד, הדבר אינו נכון בהכרח. אני ממליץ לאמץ מספר עקרונות בתהליך הבחירה והרישום אותו אתם עוברים כעת: 

• ותרו על התחרות בין בתי ספר יוקרתיים ופחות יוקרתיים. חשבו מה מתאים לבנכם.אין מסגרת חינוכית 'טובה' או 'רעה' - יש 'מתאימה יותר' או 'מתאימה פחות'.
• בגיל ההתבגרות יש משמעות עצומה לקבוצה החברתית. חשוב שבנכם יהיה במקום בו הוא מרגיש שייך ומחובר.
•  ערכו השוואה בכתב, רצוי בטבלה, של יתרונות וחסרונות בכל מסגרת. בססו את בחירתכם על נתונים ולא רק על תחושות בטן.
•  כדאי מאד לשתף את בנכם בתהליך הבחירה. ילדים שחשים שיש להם יכולת בחירה, לרוב יתפקדו טוב יותר מאלו שהבחירה נכפתה עליהם.
•  כל מעבר למקום חדש מצריך תקופת הסתגלות. אם מתעורר קושי במסגרת בה בחרתם, אין זה אומר כי היא אינה מתאימה! יתכן שבנכם זקוק לתמיכה וחיזוקים בתקופת המעבר. לכל ילד זמן הסתגלות שונה. 

6. הבן שלי עושה 'פרקור' בשכונה  
שאלה: הבן שלי בכיתה ה' ויש לו הפרעת קשב וריכוז. בשבוע שעבר סיפרה לי שכנה שראתה אותו עושה 'פרקור' בשכונה, שזה קפיצה מחומות גבוהות. מאז אסרתי עליו לצאת מהבית והוא עושה לי את המוות... אני פוחדת שיעשה דברים מסוכנים ולא מצליחה להסביר לו שבסך הכל אני שומרת עליו. 
תשובה: 
אני מרשה לעצמי להניח שבנך מחפש ריגושים כבר מגיל צעיר, כמו ילדים רבים עם הפרעת קשב, שזקוקים לריגושים ברמת גרייה גבוהה. כיוון שהסביבה לא תמיד יכולה לספק להם את הצורך הזה, הם 'מותחים אותה': זזים ללא הרף ממקום למקום, מפריעים בשיעור כדי להוסיף לו 'אקשן', נוגעים בדברים כדי לחוש יותר מגע, ועוד. 'פרקור' הוא דוגמה מצויינת לפעילות שיש בה הרבה ריגוש, אך יש בה גם סכנה לא מבוטלת. את צודקת בדאגתך ובצורך להגן על בנך, אך אם החלטת שהוא לא ישתתף בפעילות כזו, כדאי מאד לחשוב על אלטרנטיבות, פעילויות אחרות שיש בהן מרכיבים של ריגוש, מתח, תחרות, אינטראקציה חברתית. לדוגמה חוג ספורטיבי כלשהו, אמנות לחימה, רכיבה על אופניים, שחיה וכדומה. אם תמצאי מסגרות שיכולות לספק לו ריגושים ברמה גבוהה במקום ישיבה בבית בחוסר מעש, הוא לא יצטרך לחפש אותם בסכנות הרחוב.

7. בני מתלונן שקשה לו להתרכז ולהתארגן
שאלה: בני בן 11, ילד פעיל, תלמיד טוב עם הישגים יפים. מתלונן שקשה לו להתרכז ולהתארגן,  גם בכיתה וגם במטלות בבית. מאיפה מתחילים? איך לעזור לו? 
תשובה:
אני נוטה להתחיל תמיד מהילד, ורק לאחר מכן לחשוב על הצורך בהתערבויות של מבוגרים נוספים ואנשי מקצוע. בואי נתחיל מבנך: ילד פעיל, תלמיד טוב, הישגים יפים, עם זאת מתלונן על קושי בריכוז. על פניו נראה שהקושי לא פוגע בתפקודו הלימודי ובהישגיו. מעניין לבדוק איתו: כיצד הוא מתמודד עם הקושי ומצליח בכל זאת ללמוד? האם הוא עושה משהו במודע? או אולי לא במודע? שעוזר לו להתמודד עם הקושי? שאלה נוספת וחשובה לא פחות – מתי זה התחיל? אם הקושי להתרכז ולהתארגן נראה כבר בגן או בכיתה א' למשל, זה מחזק את הצורך באבחון מקצועי-רפואי לגילוי גורמים פנימיים שמפריעים לו לתפקד. אם הקושי התחיל רק לאחרונה, יתכן שאלו גורמים חיצוניים שמפריעים לו, למשל בסביבת ביה"ס: אווירה בכיתה, מורה שהתחלפה, שינויים בדרישות הלימודיות..., או בסביבת המשפחה: משברים, מעברי דירה, הולדת אח.... לפני שמחפשים מענה, כדאי לנסות להבין את מקור הקושי, ממה הוא נובע. אם אין סימנים בסביבה החיצונית והתופעה נמשכת לאורך זמן, כדאי להתחיל מבדיקה נוירולוגית ולשתף בתהליך את יועצת ביה"ס ומחנכת הכיתה. בתהליך זה ניתן יהיה לקבל חוות דעת מקצועית, האם מדובר בהפרעת קשב וריכוז או אולי במשהו אחר. הטיפול כמובן יהיה בהתאם.  

8. מתקשה לבצע משימות פתוחות בכתה
שאלה: אנו חושדים שלבננו יש הפרעת קשב וריכוז וגם המורה חושבת כך. הוא בן 7, בכיתה א'. קבענו תור לנוירולוג אבל התור רחוק מאד. הוא ילד חכם, מתקדם יפה בחומר אך מתקשה לבצע משימות 'פתוחות' של כתיבה בכיתה. מה ניתן לעשות מלבד פגישה עם נוירולוג? 
תשובה:
כולם 'חושדים' שיש הפרעת קשב וריכוז וזו התחלה טובה עבור הילד. המבוגרים סביבו כנראה קולטים אותו נכון ומבינים את הקושי, וטוב שפניתם לנוירולוג כדי לבדוק זאת באופן מקצועי. הקושי במשימות פתוחות בכיתה יכול גם לנבוע מעצם המעבר מלמידה פרונטלית לאישית, או מקושי במשימה שהגבולות שלה לא ברורים, או מסיבות נוספות שכנראה אינן ידועות לנו עדיין. כדאי לנסות מספר שיטות בכיתה ולבדוק אם יש משהו שעוזר לו להתמודד טוב יותר. 

לדוגמה: הטרמה - לפני מעבר למשימה פתוחה, המורה יכולה להכריז בכיתה: 'עוד מעט נעבור למשימת הכתיבה', ורק אחר כך לעשות את המעבר. לילדים עם הפרעת קשב זה מאד משמעותי. יש מורות שקובעות סימן מוסכם עם הילד, למשל נגיעה בכתף, שיכין אותו לכך שתיכף מסיימים את הלמידה הרגילה ועוברים למשימות פתוחות. 
דוגמה נוספת:  תיווך בעת ביצוע המשימה הפתוחה. המורה תוודא שהוא מבין את ההוראות, עובד לפי הסדר, מתקדם ולא 'חולם'.  כדאי להתייעץ עם צוות ביה"ס, לבדוק מה ביכולתם לעשות כדי לסייע לילד, לגלות ביחד אלו דברים עוזרים לו ואלו לא עוזרים. מידע כזה יכול גם לסייע לדייק את האבחון. חשוב מאד למצוא את נקודות החוזק של הילד ולהעצים אותו משם. לא לשכוח לחזק אותו בכל פעם שמצליח להתמודד עם קושי, לעזור לאחרים ולבצע תפקידים.

9. אני חוששת להעביר את בני ל'כיתת התנהגות' 
שאלה: בני בן 9.5 לומד בכיתה ג' רגילה, מאובחן ADHD ומטופל בריטלין. בית הספר מדווח על בעיות התנהגות - הפרעות בשיעורים, חוסר משמעת, הצקות ואלימות פיזית. יש בביה"ס 'כיתת התנהגות' ששמעתי עליה דברים טובים, כיתת חינוך מיוחד קטנה בבית ספר רגיל. אני חושבת שזה הכי טוב לילד שלי, במיוחד שיש אפשרות לשילוב במקצועות שונים בכיתות רגילות. הוא תלמיד טוב מבחינה לימודית כך שחבל לי שלא יתקדם בחומר. מצד שני התייעצתי עם מטפל שאמר לבדוק טוב את הילדים בכיתה הזו כי כיתות התנהגות הן לא תמיד טובות. לפעמים ילדים נגררים להתנהגות שלילית ואז נוצרת בעיה. מה כדאי לעשות?תשובה: 
בכיתה ה'רגילה' לומדים עם בנך קרוב לוודאי עוד 30 תלמידים. להתמודד עם כולם יום-יום, שעה-שעה, זו כנראה משימה לא פשוטה עבורו. אלימות היא רק ההתנהגות הנראית על פני השטח. ברבדים שמתחתיה מבעבע תסכול גדול, אולי גם קושי בויסות חושי, אולי חוויות של חוסר הצלחה, חרדה, דחייה חברתית... קשה לדעת בדיוק מה, אולם די ברור שלא טוב לו בכיתה. אם שמעת דברים טובים על כיתת ההתנהגות, יתכן שזו באמת מסגרת שתוכל להכיל ולקדם אותו יותר. המטפל צודק בכך שיש 'כיתות התנהגות' שהאווירה בהן קשה ומתוחה, זה מאד תלוי בהרכב ובמורכבות הכיתתית בכל מחזור. כנראה שאצלכם זה עובד טוב, אחרת ודאי היית שומעת דברים אחרים. בכל מקרה, אני חושב שהשיקול שצריך להוביל אתכם בהחלטות לגבי בנכם, הוא באיזו מסגרת הילד ירגיש הכי טוב? באיזו מסגרת הוא יחוש רצוי? אהוב? מוצלח? אני ממליץ לא להתמקד כרגע במושגים כמו 'חומר' או 'קצב'. חוויות של ניכור, בדידות ודחייה בכיתות היסוד עלולות להזיק מאד לתפקוד בשנים הבאות, ושום 'השלמת חומר' לא תוכל לפצות על תחושות כאלה. חשוב שהילד ילמד בכיתה שמכילה אותו, עם מחנכים שרואים אותו, מבינים את הקושי, מציבים גבולות ומעניקים חום ואהבה. אני מציעה לך להיפגש עם מי שמחנך את 'כיתת התנהגות', להתרשם מהצוות וגם לשמוע מהם כיצד הם עובדים עם ילדי ADHD. 

10. שוברת לרסיסים משחק בשעת כעס 
שאלה: בתי בת 6, עולה לכיתה א', מאובחנת ע"י מרפאה בעיסוק בשל קושי בויסות חושי. אנו גרושים מאז שהילדה בת שנתיים. הילדה מאד חכמה, רוב הבעיות הן התנהגותיות, יש לה קושי בהבנת מצבים חברתיים, היא מתפרצת, רגישה ופגיעה, מציקה עד כדי חוסר רצון לשחק איתה. היינו בטיפולים שונים, הדרכת הורים, רכיבה טיפולית, מרפאה בעיסוק. ייעצו לי להיפגש עם נוירולוג, רופא התפתחותי או פסיכיאטר. אני חוששת להגיע לפסיכיאטר, הציעו לי את זה כשסיפרתי שהילדה שוברת לרסיסים משחק בשעת כעס, מכה מאד חזק וכדומה. מה לעשות?
תשובה: 
תמונת המצב המשפחתית נשמעת מורכבת ויכול להיות שזה משמעותי בכל מה שקורה עם הילדה. השקעתם לא מעט באבחונים וטיפולים, לא ברור עד כמה הם הועילו... האם חל שיפור בהתנהגות הילדה? במצב הרוח שלה? בתקשורת? לא פשוט למצוא את 'נוסחת הקסם'. כדי להגיע אליה, חשוב לבדוק מה עובד עבורה יותר ומה פחות. אני מתאר לעצמי שהמעבר לכיתה א' לא יהיה פשוט. כדאי לחשוב על שני דברים לפני שזה קורה:

1. לפנות לפסיכיאטר ילדים, שביכולתו לאבחן באופן המקצועי והמדויק ביותר את מצבה של הילדה ולהמליץ על דרכי טיפול שיתאימו לה.
2.  הייתי שוקל מחדש את המעבר לכיתה א', מעבר שיעורר בילדה רמות חדשות של עומס, דרישות, לחץ. אולי כדאי לדחות זאת בעוד שנה של התחזקות רגשית וחברתית בגן? 

11. חשש מסייעת על בסיס הגדרת סעיף נפשי לבני
שאלה: לבני בן ה-9 הפרעת קשב וריכוז. במהלך השנתיים האחרונות החלפנו לו סוגי תרופות, ריטלין, אדרל, פוקלין, ושום דבר לא ממש מפסיק את התנועתיות שלו בכתה ולא 'אוסף' אותו ללמידה. גם בבית קשה להושיב אותו לשיעורי בית ולמידה למבחנים. במהלך השנה האחרונה היו לו 3 התפרצויות בלתי נשלטות בבית הספר. חשוב לציין שהוא ילד אינטליגנטי, שנון, עם הומור יוצא דופן ומאד מקובל בכתה. היום קיבלנו אפשרות להעלות אותו לוועדת השמה לקבלת סייעת על בסיס סעיף נפשי. כתה קטנה לא באה בחשבון מבחינתי. אני לא שלמה עם ההגדרה של הסעיף ולא יודעת מה לעשות. 
תשובה:
ראשית, לא כתבת אצל מי אתם נמצאים בטיפול ומעקב. במקרים של חוסר יעילות של טיפול תרופתי, כדאי מאד שהמעקב יהיה אצל פסיכיאטר ילדים, המומחה שיודע למצוא פתרונות תרופתיים מגוונים ויעילים יותר מכל רופא אחר. שנית, מקסים לשמוע שבנך, למרות הקשיים, מצליח להיות מקובל ואהוד בכיתה! זה לא מובן מאליו וברור לי מדוע את לא מוכנה לוותר על המסגרת של הכיתה הנוכחית. מנסיון עם ילדים שקיבלו סייעת בכיתה, זה מאד תלוי בצרכים של כל ילד ובהתקדמותו האישית. יש סייעות שיושבות ליד הילד בכיתה ועוזרות לו להתארגן, אחרות יושבות בסוף הכיתה ומתערבות רק כשצריך, יש כאלה שבכלל נמצאות מחוץ לכיתה ומתערבות רק לעתים רחוקות, משגיחות מרחוק בהפסקה וכו'. בכל סוף שנה נערכת ועדה שבודקת את מצבו של הילד ומתקבלות החלטות בהתאם. למשל הוספת עוד שעות סייעת, הפחתת שעות, שינוי בשיטות העבודה או שחרור הסייעת מתפקידה. לאף אחד אין כוונה שהיא תלווה את הילד לכל החיים. לגבי הקושי שלך עם הגדרת הסעיף הנפשי, חשבי האם עדיף להתמודד עם 'הגדרות' אחרות שיגיעו עם הזמן, כמו 'ילד בעייתי... מופרע... מקרה אבוד...' הגדרות קשות וכואבות מאד, הנשמעות מדי פעם על ילדים ובני נוער שלא זוכים לטיפול מתאים. אל תתני להגדרות להשפיע על ההחלטות. עשי מה שטוב לילד שלך.

12. בתנו מתנגדת לקחת תרופה לטיפול בהפרעת קשב
שאלה: בתנו בת תשע וחצי, בכיתה ד, מאובחנת ADHD. לקחה ריטלין והתפקוד בבית הספר היה מצוין במשך כשנה. לפני כמה חודשים היא החלה לפתח התנגדויות קשות נגד הכדור: לא מסוגלת לבלוע, מקיאה אותו, עד מצב שסירבה לקחת ואנחנו, בעצת הנוירולוג שטען שלא נכון להכריח, הפסקנו לתת. לכאורה, קיבלנו ילדה מאושרת. מדברת על כך ש'השתחררה מבית כלא' ושמרגישה 'כמו נץ' ועוד דימויים יפים ומרגשים. בפועל חלה הידרדרות קשה, לא רק בלימודים אלא גם במישור החברתי והכי חמור, ביכולת לשלוט על התנהגות אימפולסיבית ועל חוקי בית הספר, וגם מקרי אלימות. יש לציין כי בשלושה חודשים האחרונים הילדה בטיפול רגשי-התנהגותי ואנחנו מרוצים מהטיפול. אך עדיין, הבעיה ההתנהגותית ובעקבותיה החברתית מחמירה. אשמח לתובנות לגבי המקרה. 
תשובה: 
נשמע שמצד אחד לא פשוט לבת שלכם ומצד שני היא ילדה רגישה, יצירתית ואינטליגנטית.  אלה נקודות חוזק חשובות מאד בדרך לשינוי. יתכן שההתקדמות בטיפול מתרחשת בזכות החוזקות הללו. שלושה חודשים זה לא המון זמן בטיפול רגשי וצריך לנשום עמוק ולתת לתהליך להתקדם. כמובן גם להיות בקשר עם המטפל, להיפגש איתו מדי פעם, לעדכן אותו על מה שקורה בביה"ס ואולי גם לבקש הנחיות לצוות החינוכי. הדבר היחיד שחסר לי כאן זה הדרכת הורים, שיכולה להיות מאד משמעותית ויעילה במקרה שלכם.

13. מאבק יומיומי על הכנת שיעורי הבית
שאלה: בני בכיתה ה', סובל מהפרעת קשב וריכוז, מתקשה מאד בהכנת שיעורי הבית. אנחנו במאבק יומיומי, כבר אין לי כוחות... מבקשים ממנו לשבת, לעשות לפחות חלק אך הוא לא עושה דבר! מחפש כל עיסוק אפשרי, העיקר לא להכין שיעורים. מהר מאד זה מגיע לצעקות, עונשים, אנחנו לא נותנים לו לצאת מהבית אבל זה לא עוזר. האווירה עכורה ואני ממש מיואשת.
תשובה: 
אתם לא לבד! הורים רבים מתמודדים עם סוגיית שיעורי הבית, ואצל הורים לילדים עם הפרעת קשב וריכוז הסוגיה מורכבת עוד יותר, הופכת בקלות למאבק ויוצרת אווירה קשה בבית בשעות אחה"צ והערב. ילד עם הפרעת קשב וריכוז מתקשה להתארגן, לתכנן, להתמקד בנושא אחד, לבצע מטלות שלב אחרי שלב. המלצותיי:

1. קובעים מקום קבוע להכנת שיעורי הבית,
   עדיף מקום שקט עם מינימום גירויים. מה שחשוב הוא היכולת של הילד להתרכז ולעבוד במקום הזה, לכן כדאי מאד לשתף את הילד בהחלטה על המקום המתאים לו. האם הוא זקוק לשקט מוחלט או לרעש? האם נוח לו לשבת ליד שולחן הכתיבה או ליד שולחן המטבח? לאחר שנמצא המקום המתאים לו, הקפידו שיכין את שעורי הבית רק שם, תמיד.
2. מגדירים זמן קבוע להכנת שיעורי הבית, 
   זמן בו הילד מסוגל להתרכז ואינו עייף מדי. בגילאי בי"ס יסודי בדרך כלל אין צורך ביותר משעה. חט"ב ותיכון - שעתיים/שלוש.
3. מפרידים את שיעורי הבית למקצועות שונים. 
   מקדו את הילד בכל פעם רק במקצוע אחד ואפשרו לו הפסקות במעברים בין נושאים: 'כשתסיים את השיעורים במתמטיקה, קח 10 דקות הפסקה, שתה, תאכל ואז תעבור לאנגלית'....
4.  כמו בכל תהליך שינוי, זוכרים שצריך לתת לו זמן, סבלנות, עקביות והתמדה.  

14. החופש משגע אותנו ואחר כך קשה לחזור לשגרה
שאלה: עוד מעט מגיע החופש ואני כבר חוששת מה יהיה עם שני ילדיי... כל חופש אותו סיפור, הם 'משתגעים', אני חייבת להעסיק אותם כל הזמן וכבר מותשת רק מהמחשבה על זה. גם החזרה אחר כך לבית הספר קשה. מה אפשר לעשות? 
תשובה: 
חופש הוא הזדמנות להתאוורר ולחדש כוחות, ויחד עם זאת הוא גם מערער את המסגרת המוכרת והשגרה הבטוחה, שילדים זקוקים לה כדי לתפקד באופן מיטבי. חשוב לשמור על מסגרת ושגרה מסוימת גם בזמן החופש. איך עושים זאת? הנה כמה המלצות:

1. הגדירו זמנים קבועים לשינה וקימה. אם ילדיכם הולכים לישון ב-21:00, תוכלו להחליט לדוגמה שבחופש מותר ב-22:00 או ב-23:00, רק הקפידו שהשעה תהיה תקפה לכל ימי החופש, ולא בכל יום שעה אחרת. גם שעת הקימה חשובה, בייחוד אצל מתבגרים שמסוגלים לישון כל היום... כדאי להעיר אותם עד 11-12, כדי למנוע שיבושים בשעון הביולוגי והפיכת היום ללילה.

2. הכינו עם הילדים רשימת פעילויות אפשריות לזמן החופש, כמו חוברות עבודה כייפיות, אוהל בחצר, בישולים משותפים, טיול לגני משחקים חדשים, עפיפונים, פארק מים, פעילויות במרכזי מבקרים של חברות מסחריות, יום כתום ועוד.

3. הכינו טבלה שבועית, בה תוכלו לסמן עם הילדים פעילויות מתוכננות, אירועים משפחתיים, מטלות לימודיות ועוד. עצם השיתוף והידיעה מראש של מה שיקרה בימים הקרובים, יש בהם כדי להרגיע ולחזק תחושת ביטחון. כך גם יוכלו הילדים לראות מול עיניהם את הימים החולפים ולקבל מושג מאורגן יחסית של זמן.

4. אם יש בבית מטלות כמו הוצאת אשפה, שטיפת כלים ועוד, חשוב להמשיך בהן. מטלות הבית לא יוצאות לחופש...

5. בחופש ילדים נוטים לצרוך כמויות מופרזות של סוכר וממתקים, העלולים להשפיע לרעה על התנהגותם. לכן, כדאי להקפיד על תזונה מאוזנת. הזכירו לילדים לאכול פירות וירקות, קבעו יחד ממתק אחד/שניים ביום לבחירתם.

6. השתדלו להשאיר את השבוע האחרון של החופש רגוע יותר ועם שיגרה קפדנית יותר, כדי להקל על החזרה לשגרת שנת הלימודים.

7. שתפו את הילדים בהחלטות ואפשרו להם בחירה ככל שניתן. שותפות בהחלטות מגבירה מאד את המוטיבציה לקיים אותן!

סיכום
כל גיל מציב בפני הילד והוריו אתגרים חדשים, וכל ילד מביא עמו לעולם מטען רגשי-ערכי שונה וייחודי. כדי לתת מענה הולם לצרכים של ילדנו, עלינו ללמוד אותו, להכיר אותו במצבי חיים רבים, בהקשרים חברתיים מגוונים ובפעילויות לימודיות שונות. אם נצליח ללמוד משהו בעל ערך על ילדנו, יש סיכוי שגם הוא ילמד על עצמו וידע להגדיר את חוזקותיו וחולשותיו. מכאן הדרך לקבלת עזרה ולהתגברות על הקושי – מתקצרת!

 
דורון אבן-פז, יועץ חינוכי M.A 
ייעוץ והכוונה לילדים ומתבגרים, 
הדרכת הורים וצוותים חינוכיים 054-4361064 
https://www.facebook.com/doronep
 

תודה על קריאת העלון הנוכחי.
אני מזמינה אותך לקרוא את עלוני הקשב הנהדרים שיצאו קודם
אם עדיין לא קראת את שאר העלונים, כדאי לך להירשם כמנוי/ה כאן למטה. נתראה בעלון הבא.

בברכה,

זיוה דינה - קשב ADHD
ייעוץ להפרעת קשב,
דיוורי טיפול, חינוך ואימון
לקהלי יעד גדולים במיוחד
adhdindex.co.il

 

---

ה​​רשם לעלון כדי לקבל עדכונים על הטיפול ​בהפרעת קשב ADHD:

עלון קשב ADHD למשפחה

עלון קשב ADHD למבוגרים

הרשם ל"קשבים" כדי לקבל עדכונים לאנשי טיפול, חינוך ואימון:

״קשבים״ להתפתחות מקצועית

---

08.08.2023