עלון קשב ADHD

---

אני דפוק! לא יצא ממני כלום...מתבגרים עם הפרעת קשב

עלון קשב ADHD
שלום רב,
גיל ההתבגרות הוא קשה, גיל ההתבגרות עם הפרעת קשב הוא עוד יותר קשה. איך נעזור למתבגרינו לצלוח אותו? רשות הדיבור לדר' נעמי וורמברנד, אשר מציעה למגר את הכאוס והשינמוך העצמי באמצעות אסטרטגיה בדוקה להתמודדות טובה.

מתבגרים עם הפרעת קשב
דר' נעמי וורמברנד

מה לא נכתב כבר על גיל ההתבגרות המיתולוגי? הנוער מצוי בתהייה עצמית בכל הרבדים של חייו וגורר סימני שאלה ביחס לעצמו ובהקשר לסביבה:
'אני דפוק, עצלן, טיפש, חריג, ואני אשם בזה',
'העולם הזה לא מבין אותי בכלל',
'לא יצא ממני כלום'.

סימני השאלה חזקים עוד יותר כאשר מדובר במתבגרים ומתבגרות עם הפרעות קשב. עמדת הפתיחה של חלק ניכר מהם מצויה במינוס מבחינת התפיסה שלהם את עצמם, את העולם שסביבם ואת העתיד הצפוי להם. תפיסה שלילית כזו מובילה בהכרח לירידה בערך העצמי וגיבוש זהות מעורפלת, מבולבלת ולא מחמיאה. בגיל הקריטי, שבו הזהות העצמית אמורה להתייצב על אמונות עצמיות איתנות ושאיפות חיוביות לעתיד, בני נוער עם הפרעות קשב חווים את עצמם כמאכזבים את עצמם וסביבתם, ונטולי נוסחה שתבהיר להם למה נועדו ומה העתיד הצפוי להם.
מה מעצים את חוויית האכזבה של המתבגר מעצמו ושל סביבתו ממנו? לדעתי, מדובר בשלושה תהליכים מרכזיים:

א. מדברים דברי טעם אבל תינוקיים
קיים פער מבלבל בין איך שהמתבגר עם הפרעת הקשב נראה ונשמע, לבין איך שהוא מתנהג. הגוף גדל ומתפתח, פתאום רואים נער תמיר וחזק, שמדבר דברי טעם, לא פעם בעל עמדות בתחום הפוליטי והחברתי, לעיתים מדריך חברתי או מנהיג כתתי, המגלה עניין בתחומי דעת כגון מחשבים וידע כללי – ומהצד השני, 'תינוק' חסר אחריות שצריך כל הזמן להזכיר לו, להעיר אותו, לסדר לו. כזה שנעלב מכל שטות או מתרתח בלי סיבה סבירה, לא יכול לחכות, לא יכול לשבת, לא מסוגל להקשיב. 'אתה כבר בן 15', תאמר לו אמו 'מתי כבר תתבגר ותתנהג כפי גילך? מה קורה אתך? למה אתה לא יכול להיות כמו כולם!!!'

ב. לא עושים כלום / לא מספיקים במרוץ לבגרות
התהליך השני שמעצים את האכזבה הוא 'המרוץ לבגרות'. תקופת ההתבגרות, בעיקר בתקופת התיכון, נתפסת גם על ידי ההורים וגם על ידי מערכת בית הספר כ'צ'אנס של החיים' לסדר את עתיד הילדים ולאפשר להם להתקדם בחיים. יש משהו טוטאלי ואפילו מבוהל בהתייחסות הזו, שעוברת אל התלמידים ויוצרת אצלם עומס רגשי לצד עומס לימודי עצום. אצל בעלי הפרעות הקשב זה עובר את גבול הספיגה פעמים רבות. הם חשים שהלימודים מציפים אותם ואפילו 'מפגיזים' אותם. הם נדרשים להפעיל מיומנויות חשיבה ולמידה מעבר לנתוניהם הטבעיים עם הפרעת הקשב: קיבולת זיכרון עצומה, שעות ריכוז ארוכות, עמידה בלו"ז, קביעת סדר עדיפויות למשימות מרובות, קריאה יעילה של חומר אקדמי רב, התנסחות ברורה בכתב, אינטגרציה של תכני למידה, והרשימה ארוכה. אל מול הגל הענק הזה הם נותרים חסרי אונים ומשותקים. כאשר הם מנסים להתמודד, המחיר הרגשי גבוה מאד, ופעמים רבות נראה אותם משקיעים אנרגיה במקומות הלא נכונים, בלי תיעדוף הגיוני. התוצאה שוב מאכזבת.

* סיפור מקרה: 'עומדים לזרוק אותי מבית הספר'
אוהד, שם בדוי, תלמיד כיתה יוד, הודיע להוריו:
'עומדים לזרוק אותי מבית ספר - יש לי שני שליליים והשלישי בדרך ואז אוטומטית אני עף'!
התברר שאוהד נכשל בלשון, לאור הקשיים השפתיים שלו. הוא נכשל גם בחנ"ג כי במשך מספר חודשים שכח להביא את אישור הרופא שקבע כי בשל בעיה רפואית אינו יכול להתאמן. המורה לחנ"ג רשם לו חיסורים ולכן נכשל. בסוציולוגיה היה לאוהד ויכוח עם המורה שלא הכניס אותו לשיעור כי הוא נוהג לאחר באופן קבוע, ושלח אותו להכין עבודה בספריה כי הוא שוכח להביא את הספר. אוהד בטוח שהמורה יכשיל אותו בתעודה בגלל הויכוח, למרות שממוצע ציוניו בסוציולוגיה 70. בנוסף לכל ה'צרות', אמור להתקיים בוחן בביולוגיה בשעה 12:00 והוא שכח לגמרי, לא למד, לקח ריטלין על הבוקר במקום בשעה מאוחרת יותר ולכן הוא בטוח שלא יהיה מרוכז בשעת המבחן.

התנהלותו המפוזרת של אוהד המשפיעה ופוגמת בתהליך הלמידה: חוסר בתכנון זמנים, התארגנות לקויה, דחיינות, אימפולסיביות בתגובות כמו בויכוח הקולני עם המורה, הסתכלות קיצונית של 'שחור או לבן' שבעטייה הוא משוכנע שיעיפו אותו מבית הספר.

ג. מקובלים / לא מקובלים חברתית
התהליך השלישי שיוצר מתח מוגבר בקרב מתבגרים עם הפרעות קשב הוא הצורך הטבעי בהשתייכות חברתית. 'המעמד החברתי' נעשה קריטי בתקופה הזו, וכדי לזכות בו המתבגר צריך להביא 'בונוס' כלשהו שיתן לו כרטיס כניסה חברתי. חלק מבעלי הפרעות הקשב מפצים על הקשיים שלהם דווקא בהצלחה חברתית. יש ביניהם מנהיגים חברתיים חזקים ומעוררי השראה וספורטאים גאים. לעומתם, הרבה נערים עם הפרעות קשב חווים אכזבה בתחום החברתי עקב היותם חסרי מיומנויות חברתיות הקשורות בהפרעת הקשב שלהם. לדוגמא, קושי להתאפק ולתת מקום לאחר, קושי להקשיב בשיחה חברתית, קושי להפסיד. בנוסף, הדימוי העצמי הנמוך גורם להם לתגובות שמחזקות עוד יותר את מעמדם הנמוך. הקושי החברתי עלול להתבטא בהתנהגויות של ריצוי וחנופה או לחליפין בשתלטנות ותוקפנות. אלה גם אלה רק מקצינים את המצב.

איך לעזור למתבגרים עם הפרעות קשב אל מול תהליכים 'מנמיכים' אלה?
כיון שהם נכנסים אל תוך תהליך ההתבגרות בעמדת נחיתות, הרי שהנושא החשוב והבסיסי ביותר הוא 'להגביה אותם', להוביל אותם אל המקום שבו הם יכירו בערכם, יזהו את כוחותיהם וכישרונותיהם וילמדו כיצד לתת להם ביטוי. לתהליכים האלה אני קוראת: תהליכי התעצמות ותובנה. מדובר בתהליכים מורכבים מאוד, שכן העמדה השלילית כבר נטועה בהם כמו הדם הזורם בעורקיהם.

טיפ ראשון: הכלה, הבנה, הערכה, התפעלות
כדי לערוך תיקון, אני מאמינה, וזה הוכח גם בהתנסות שלנו בשטח, שצריך להחזיר אותם אל המקום הבטוח ואל הדמות המשמעותית שאוהבת ומאמינה בהם. כמטפורה, אני מדמה זאת לתינוק שנולד, עטוף במקום הבטוח של זרועות אמו, וחווה את דמותה המשמעותית ככמכילה וחמה. בתוך המקום הזה, שבגרסה הבוגרת מגולם על ידי מרכז ביתי בתוך בית הספר, המורה, שהיא הדמות המשמעותית, מתלהבת מהתלמיד שלה, רואה את היופי שלו ומשקפת לו את היופי הזה. הבטחון והקבלה ללא תנאי לאורך זמן ובלי פשרות, מאפשרות לתלמיד להוריד את ההגנות ולהתחיל לחקור: מהי הזהות האמיתית שלי, לא זו שזייפתי כל החיים?

טיפ שני: התחברות אל החוזקות והכרה בחולשות בדרכי עקיפה ופיצוי
התלמיד, שכבר התרגל לדפוס המוכר של הימנעות, של מי שמגיע לו צעקות או עונשים, מוכן בנסיבות מכילות כאלה להתחיל להיפרד מהמוכר הלא יעיל הזה לטובת ניסיון לבנות משהו חדש. התהליך החדש בנוי על דפוס של בחירה: הבחירה להכיר את עצמי, את ערכי, לזהות את חלומותי ושאיפותי, להתאים אותן ליכולות שלי, להכיר בפחדים ובקשיים וללמוד לעקוף אותם. להכיר כלים יעילים ללמידה, התארגנות בחיים, קביעת סדר עדיפויות, קבלת החלטות מתוך שיקול דעת, ויסות רגשות, איזון בין תחומי חיים.

טיפ שלישי: חיזוק ההיבט החברתי ובניית מערכות יחסים בריאות והדדיות
דפוס הבחירה כולל בתוכו התייחסות חדשה להיבט החברתי, כרטיס כניסה המבוסס על מי שאני באמת, על מה שאני יכול לתת לזולת והדרך הראויה לבנות עמו יחסים של הדדיות.

סיכום
כל אלה מחזירים למתבגר את תחושת השליטה על חייו, תוך הכרה שיש נוסחה מסויימת שעל פיה הוא ינהל את חייו, במקום מתוך תחושה של כאוס ומקריות. וכשיש קביעות והגיון, יש גם אומץ לפעול בגמישות ולהתמודד עם שינוי, שהם אבני היסוד לאיכות חיים בעידן של אי ודאות.

בעשור האחרון הוקמו ב- 26 בתי ספר על יסודיים, מרכזים הקרויים 'מרכזי מהו"ת' - מרכזי התעצמות ותובנה, הבנויים על הקונספט שהוצג כאן. בתוך כל מרכז, נמצאת דמות משמעותית וחמה, שזמינה בכל רגע רלוונטי לקדם את תובנות העומק של המתבגרים ואת הכלים למימוש העוצמות שלהם. מרכזים אלה מסייעים באופן מקצועי גם למורים ומהווים משענת חשובה להורי התלמידים.

 ד"ר נעמי וורמברנד,
מאמנת אישית מוסמכת להפרעת קשב,
מייסדת רשת מרכזי מהו"ת בבתי הספר,
מנהלת מרכז 'דרך מהות' במכללת סמינר הקיבוצים 03-6905498
http://www.smkb.ac.il/mahut-way

תודה על קריאת עלון קשב ADHD.
עד עתה הכרת אותי דרך מפגשים טקסטואליים. הפעם אני מזמינה אותך לראות ולשמוע אותי מראיינת את דר' איריס מנור, מטפלת, חוקרת ומרצה בכירה להפרעות קשב.
כדאי ללחוץ על הקישור וליצפות בסרטון:
האם לילד שלי יש הפרעת קשב? איך יודעים?

בברכה, 

זיוה דינה - קשבים
יעוץ להפרעת קשב
דיוורי טיפול, חינוך ואימון 
לקהלי יעד מותאמים במיוחד
adhdindex.co.il

 

---

ה​​רשם לעלון כדי לקבל עדכונים על הטיפול ​בהפרעת קשב ADHD:

עלון קשב ADHD למשפחה

עלון קשב ADHD למבוגרים

הרשם ל"קשבים" כדי לקבל עדכונים לאנשי טיפול, חינוך ואימון:

״קשבים״ להתפתחות מקצועית

---

20.02.2016