עלון קשב ADHD

---

אשמה כמעכבת גדילה - זרקור על דרך הלמידה

קשב ADHD

לקוראי העלון שלום רב,
העלון הנוכחי פונה להורים ולכל מטפל, מורה ויועצת המעורבים בטיפוח דור המחר.  איל קנדינוף, מאמן להורים ולמשפחה, מזכיר את מה שהספקנו לשכוח: מותר ואפילו צריך לעשות טעויות, כי רק כך אפשר ללמוד. קבלו הזמנה לטעות....

אשמה כמעכבת גדילה טבעית
איל קנדינוף

למה אינני מחשיבה את עצמי כמוצלחת? למה יש לי רגשות אשמה לגבי הציונים שלי ולגבי המראה שלי?
-שאלה אותי בחורה צעירה בפורום האינטרנטי שאני מנהל. התפתח בינינו דיון מעניין שהוביל להסבר על הדינאמיקה של רגשות אשמה והשלכותיה על ההערכה העצמית:
הדרך היחידה של האדם ללמוד נובעת מתכונותיו המופלאות. יכולותיו השכליות, הרגשיות, המוטוריות, המיניות והאינסטינקטיביות הן מדהימות ויכולות להתפתח עד בלי די. עם זאת, עקרון הרצף של הלמידה מדבר על איסוף נתונים ועל אינטליגנציה שנבנית דרך עשיית טעויות.  

לומדים מטעויות:
אין באפשרותנו ללמוד בלי טעויות. תינוק לומד ללכת אחרי אינספור נפילות על הטוסיק, עד שהוא נעמד ועושה את הצעד הראשון. פעולת האכילה הפשוטה לכאורה, להביא את האוכל מהצלחת לפה, כרוכה באין ספור ניסויים וטעיות עד שהתינוק מצליח ללעוס משהו, בזמן שאנחנו נאלצים לאסוף את מרבית הארוחה מהרצפה.
בשלב מאוחר יותר, לומדים לבעוט בכדור לכיוון מסוים (ולא לחלון של השכנים). אחר כך מגיעים לבית הספר, מקום שבו ניסוי וטעייה הם העקרונות המושלים באימון לכתיבה וקריאה. במישור הרגשי, התגובות שאנו מקבלים מהסביבה, גורמות לנו לכייל את פעולותינו הבאות ולהתנהג 'בטאקט' או בחוסר טאקט. הכל קורה מתוך ניסוי וטעייה. כל ההוויה האנושית מתבססת על עיקרון זה. כל גילויי הטכנולוגיה, המחשבים, הביולוגיה, הפילוסופיה ועוד היד נטויה.
אם כך, אין לנו בררה אלא לטעות, לתקן ולהתכונן לטעות הבאה, וכך לגדול.

רגשות אשמה:
משום מה, שכחנו בדרך את העיקרון המנחה הזה והחלטנו שטעויות הן דבר אסור ומוקצה מחמת מיאוס. אסור לטעות וצריך לשלם על טעויות שעושים. מי שטועה מוזז הצידה. מי שטועה נחות ולא מוסרי. מי שטועה לא שווה. פועל יוצא מהתנהלות זו היא האשמה.
אתה, אני, היא, הוא, אנחנו אשמים!!!! שלא הספקנו בזמן, שלא עמדנו ביעדים, שלא השתדלנו מספיק . אנחנו לא מספיק חכמים, חרוצים, יפים, מהירים... אין לזה סוף.

בדרך כלל, תחושת האשמה מתעוררת בתוכנו בגלל אי עמידה בציפיות שלנו מעצמנו או של אחרים מאתנו, תחושות לא נעימות שגורמות לדכדוך וירידה בתחושת הערך או הדימוי העצמי. ביטויים כמו: אני לא מספיק טוב, יש חכמים ממני, אני לא מספיק אחראי.
כאשר תהליכים אלה קורים מספר פעמים לאורך זמן, נוצר במוח דפוס חשיבה אשר חוזר על עצמו עד כדי נבואה שמגשימה את עצמה.
דפוס זה מקבל ממשות ורוצה להמשיך לגדול כמו כל דבר אחר בטבע. הסכנה הגדולה היא ביצירת סינדרום ידוע מראש של תחושות לא נעימות שהולכות וגוברות ומייצרות מתח וחרדה מפני אתגרים שיבואו בהמשך. רגשות אשמה יכולים לייצר בעיות בריכוז, קשיים בלמידה והפרעות התנהגותיות ורגשיות.

לקבוצת הסיכון הגדולה ביותר שייכים הילדים. הם נמצאים במצב תמידי של הזדקקות לאוכל, שתייה, תשומת לב, הגנה ובטחון מן ההורים. הורה שגורם לילד להרגיש שהוא איננו טוב מספיק או שלא התאמץ מספיק, מציג אכזבה מן הילד. אם זה קורה לאורך זמן, הילד יאמץ גישה זו כזהות ויחפש דרכים נוספות למחזר את הדפוס. הוא עלול לעשות טעויות בכוונה תחילה כדי לקבל מן ההורה את היחס המאוכזב שהתרגל אליו.

סיפור מקרה:
זכור לי מקרה של משפחה שפנתה אלי לייעוץ. הסיבה הרשמית לפניה הייתה תפקודו של הילד הבכור בבית הספר. אבא, אימא, ילד בן 14, ילדה בת 10 וילד נוסף בן 5.
האב נושא משרה בכירה בתחום ההייטק, עובד 'מצאת החמה עד צאת הנשמה' ונמצא מספר ימים בכל חודש בחו"ל לרגל עבודתו. האם בעלת עסק לשיווק מתנות לעובדים בחגים. כך שעומס העבודה של האם נופל בחגים ובשאר הזמן היא פנויה יחסית.

ההורים ציינו שהבעייה החלה בתחילת גיל ההתבגרות של הבן הבכור. הם סיפרו שמתקבלות תלונות חוזרות ונשנות מבית הספר על כך שהבן לא עומד ביעדים, נעדר משיעורים ומתחצף למורים. כמו כן, נרשמה תלונה אחת של אלימות שלו כלפי תלמיד אחר. חשוב לציין שהייתה זו האם שיזמה את הפנייה.

התברר שמערכת היחסים בין האב לבן הייתה מושתתת על קביעת יעדים על ידי האב והטלת עונשים על הבן במידה שלא השיג יעדים אלה. האב השליט בבית משטר של חוקים ונהלים שהבן היה חייב לקיים ואם לא, התגובה הייתה צעקות וסנקציות. מערכת יחסים זו פעלה כל שנות הילדות. עם כניסתו של הבן לגיל ההתבגרות/ גיל ההתמרדות, הופר האיזון.

תוך כדי שיחותיי עם ההורים, גלשנו לסיפור הילדות של האב, כדי להתחקות על המקור להתנהלותו הכוחנית מול ילדיו. במהרה התגלתה מערכת דומה של יחסים בינו לבין אביו, עד כדי כך שהאב היה נוהג להיפגש עם אביו אחת לחודש ולתת לו דין וחשבון על ביצועיו בעבודה.
במהלך שיחותינו על מערכת יחסים זו, תיאר אותה האב תוך התנצלות תמידית והגנה על התנהגותו של אביו. במקביל, עלו תחושות של אי עמידה בציפיות של האב (הסב) מבנו(האב). התגלתה מערכת יחסים שהושתתה על נטיעת רגשות אשם של האב(הסב) בבנו(האב) שלא מתאמץ מספיק לעומת האב שנותן את כל חייו להצלחת המשפחה במישור הכלכלי. בנוסף, התברר שהבן (האב) בחר את מקצועו לפי הנחיית אביו (הסב) וויתר על חלומו להיות מעצב תעשייתי, מאחר ואביו ביטל את רצונו בטענה שלא יצליח להתפרנס בכבוד.

ברגע שהאב הצליח להזדהות עם כאבו שלו ביחס לעברו, הפציע מפל של הבנות אשר שינה את גישתו. הוא הבין שחייו שלו נוהלו ע"י מישהו אחר, וסירב לנהל בעצמו חיים של אחר (בנו). מאותה נקודה נהייתה עבודתי קלה, היות שיכולנו להתמקד בבניית הסכמים מחייבים בין האב לבן, כאשר את התשלום על אי כיבוד ההסכם קובע כל צד בעצמו תוך ניהול משא ומתן ומימוש אחריות אישית.

ללכת אחורה ואז קדימה:
לפני שנבוא בדרישות לילדינו, מוטב שנשים את עצמנו במקומם וננסה להיזכר בתקופה שהיינו בגילם. נימנע משיפוטיות וביקורת, נחפש את הנקודות הראויות להערכה ביחס להתנהגותנו אנו באותו הגיל, ונעניק תמיכה. אני מציע ללכת אחורה בזמן ואז קדימה, כדי להבין את המצב ממקום מציאותי שמקדם הערכה עצמית, ולא ממקום של שפיטה וביקורת.

קודם כל, מנסים לזהות בתוכנו כעס, זעם, התחממות, חוסר שקט ועוד.
לאחר מכן, מנתקים מגע עם הסיטואציה שגרמה לתרחיש ולא משנה מה המחיר, למעט סכנה פיזית לילדים.
אחרי שנרגעים, חוזרים לעניינים ומנהלים את הסיטואציה ממקום קר ומחושב.
בלילה כשכולם כבר הלכו לישון, מתיישבים ומנסים להיזכר איפה בעבר לפני שהילדים הופיעו, קרתה התחממות דומה. מנסים לאתר את הסיבות והגורמים שמלבים את האש הפנימית ומזהים את הסיבה האמיתית. זה לא פשוט. נדרשת כנות פנימית ורצון עז לעשות שינוי!!!
ברגע זה יש לגבש אסטרטגית התנהגות שתעזור לנטרל את ההתחממות הבאה לכשתגיע, והיא תגיע. הרעיון הכללי אומר שהצלחה גוררת הצלחה. אנחנו לא מנסים להוציא 100 במבחן. 60 זה מספיק בפעם הראשונה ו-80 בפעם השנייה. מהר מאוד נעבור את ה90 ונדע לשלוט במצב המכעיס.

טיפוח הערכה עצמית:
איננו רוצים לגדל ילדים שמרגישים אשמים או לא מספיק טובים, איננו רוצים לגדל ילדים שפוחדים לממש את חופש הבחירה בגלל פחד מטעויות, איננו רוצים לגדל ילדים שמסרבים לגדול.
מה שאנחנו כן רוצים, זה ילדים שלא פוחדים לעשות טעויות, מאחר והוריהם מעניקים להם תמיכה ואהבה ללא שיפוטיות. גישה זו מאפשרת לילד מרחב פעולה בטוח שבו טעויות יכולות להתרחש ללא סכנה וללא מתח נפשי. בנוסף, מקדישים תשומת לב לעובדה שנעשתה טעות, וזה בסדר, ובפעם הבאה היא לא תתרחש או שתתרחש במידה פחותה, וגם זה בסדר- אף אחד לא מושלם.
בואו ניתן לעצמנו מקום לטעות וחופש לגדול, נסלק את רגשות האשמה ונאפשר לילדינו בית טוב יותר לגדול בו. בהצלחה! 

איל קנדינוף, מאמן אישי להורים ולחיי המשפחה,
אתר: http://parentscoach.co.il/index.html  טלפון: 0502-451581

תודה על קריאת עלון קשב ADHD.
אני מזמינה אותך לחכות ביחד לעלון הבא.

בברכה,

זיוה דינה - קשב ADHD
יעוץ להפרעת קשב
דיוורי טיפול, חינוך ואימון 
לקהלי יעד גדולים במיוחד
adhdindex.co.il

 

---

ה​​רשם לעלון כדי לקבל עדכונים על הטיפול ​בהפרעת קשב ADHD:

עלון קשב ADHD למשפחה

עלון קשב ADHD למבוגרים

הרשם ל"קשבים" כדי לקבל עדכונים לאנשי טיפול, חינוך ואימון:

״קשבים״ להתפתחות מקצועית

---

20.02.2016