עלון קשב ADHD
הפרעת קשב - סיפורים מתוך המרפאה
ד"ר אילנה לאוף
♠
מדוכא אך מאושר
"באתי אלייך בחרום", הוא אמר בשקט וישב מולי כבוי. הוא היה פציינט חדש ולא מוכר.
"מה קרה?" שאלתי
"לחץ דם 200/100. מדדתי אקראית אצל חבר. משהו לא טוב קורה לי", ענה לי.
נכנסתי לתיק שלו ושמתי לב שלשנינו יש יומולדת באותו יום בתחילת ינואר.
"תעזוב את הלחץ דם, בזה תכף נטפל. תגיד, איך זה להיות בן 49?" שאלתי בחיוך.
"זה כבד.." הוא ענה.
התבוננתי בו.
הבנתי שלחץ-הדם גרם לו לבוא אלי, אבל שיש סיפור כבד הרבה יותר מאחוריו.
אז חפרתי
וחפרתי
וחפרתי.
לאט ובעדינות.
התחלתי מהשוליים: מהעבודה, מהילדות (פרטים טכניים- איפה גדלת, איזה תלמיד היית), עברתי להורים - תחקיר בריאותי לכאורה. הגנבתי קצת שאלות על מערכת היחסים איתם ועם האחים. סיפר שאימו הכתה אותו בילדותו. שהיה הכבשה השחורה בבית. שאחותו היא המוצלחת מבין שניהם ושהיא מרצה באוניברסיטה. אח"כ שאלתי על האשה, על הזוגיות ועל הילדים ועברתי לשאלות סתמיות (שוב לכאורה..) על השינה בלילה, והיכולת להנות באופן כללי מהחיים ועוד.
שאלות עדינות, זורמות.
חדר ההמתנה בחוץ היה מלא.
בין לבין, כשנרגע מהמעמד המביך, לימדתי אותו תרגיל נשימה שמרפה את הגוף ומדדתי לחץ דם שהיה סביב 150/90 - רחוק מלהיות הערך המפחיד שבעטיו הגיע למרפאה. הבהרתי שזה לא לחץ-דם נורא ולא ערך מרשים במיוחד.
התרשמתי מאוד מהאומללות שלו.
ראיתי גבר בן 49, אימפולסיבי, היפראקטיבי, עם הפרעת קשב קשה, שהיה התלמיד הכי מופרע בבית ספר וילד שחטף בלי סוף מכות מהאמא האימפולסיבית שלו.
ראיתי איש שהצליח למרות כל הקשיים לרכוש מקצוע, להתחתן עם האשה שנכונה לו, שמאזנת אותו ושמהווה עבורו אי של שפיות.
איש שנלחם כל בוקר וכמעט כל יום בחייו בלקות הקשב, באימפולסיביות ובהיפראקטיביות שלו, כדי להיות נורמטיבי, גם אם זה מצריך כמויות עצומות של ניקוטין ו"שאכטה" של חשיש מידי בוקר.
הוא הסביר שהחשיש זה כדי לנהוג בצורה שפויה לעבודה וכדי "לא לנגח כשיש לי קריזה בכביש את הרכב שלפני". פגשתי איש מדוכא ותשוש. תשוש מעצמו ומהחיים.
חשבתי על דור הילדים הנוכחי עם ADHD במרפאה שלי. דור שההורים שלו והרפואה הנוכחית חוסכים לו מגיל צעיר את מלחמת העולם הזו.
ליבי נכמר עליו.
הסברתי לו שניקוטין וחשיש הם תחליפי הריטלין שאימץ לעצמו, שזה לא בריא ושאפשר גם אחרת.
הזמנתי אותו לאיבחון מסודר במרפאת הקשב שלי, על אף שהאבחון כבר נעשה למעשה.
נתתי לו לבינתיים, עד לאיבחון מסודר, עשרה כדורי ריטלין בודדים כדי שינסה לקחת בבוקר, במקום החשיש, לפני היציאה לעבודה.
אתמול הוא הגיע לאבחון.
מדוכא אך מאושר.
עשרה כדורי ריטלין אינם תרופה אנטי - דכאונית ולא יכולים לטאטא חיים שלמים של מאבק-הישרדותי, אבל התברר שעשרת הכדורים האלה, היו כמו פלא בשבילו.
הוא סיפר בהתרגשות כמה היה לו קל בשבוע הזה ושהפסיק עם החשיש, שנהג לעבודה רגוע, שניקה את השולחן שלו מניירת שנערמה עליו חודשים אם לא שנים,
שהלך עם אשתו לראשונה לקניות והיה סובלני כלפיה וכלפי התור בחנות,
שסוף סוף נהנה מהילדים שלו בלי לסבול מהרעש שהם עושים.
ועוד.
פגשתי איש מאושר עם דכאון קליני (וכן, גם עם יתר לחץ דם).
ונתתי לו תקווה.
♠
ריטלין בשביל סבתא
ניצן בת עשר וחצי. בכיתה ה'.
ניצן ילדה מחוננת.
היא מקבלת ריטלין כדי שהמורה שלה תסבול אותה.
עם ריטלין היא שקטה יותר, ממושמעת ונינוחה.
ניצן, מסתבר, מעדיפה בעצמה להיות רוב הזמן עם ריטלין.
פחות כועסים עליה.
היא תלמידה טובה יותר.
ניצן נסעה בחופש חנוכה לסבתא בתל אביב.
אחרי יומיים חזרה.
מוקדם מהצפוי.
סבתא התקשרה לאבא של ניצן
וביקשה לקחת אותה בחזרה הביתה.
ניצן, אגב, ילדה רזה מאוד.
ניצן הסבירה שסבתא שלה נלחצת מזה שהיא לא אוכלת.
"הבעיה היא שאצל סבתא לא רק שהאוכל לא טעים, אוכלים אצלה לפי שעון. לא לפי רעב".
סבתא טרחה סביב ניצן עם האוכל ולבסוף, כאמור, התייאשה.
בלי הריטלין ניצן ילדה נפלאה.
נמרצת, מבריקה, מלאת אנרגיה ושמחה.
בשלנית בחסד.
באמת ילדה מיוחדת.
כשהגיעה לבקורת שאלתי אותה: "תגידי, ניצן,
אם סבתא כל כך נלחצת מזה שאת לא אוכלת,
למה את לוקחת ריטלין כשאת אצלה?"
"זה ממש פשוט" ענתה ניצן,
"עם הריטלין, קל הרבה יותר לסבול את סבתא!".
ד"ר אילנה לאוף, רופאת משפחה מומחית,
מוסמכת מטעם משרד הבריאות לאבחון וטיפול
ב- ADHD במבוגרים, נוער וילדים.
יועצת להפרעות-שינה ותסמיני גיל-מעבר.
בעלת מרפאות בגן יבנה ובמושב תלמי יחיאל.
laufmed@gmail.com
תודה על קריאת העלון הנוכחי.
אני מזמינה אותך לקרוא עוד בנושאים:
מבוגרים - טיפול, אימון וניהול זמן - כאן
רפואה ותרופות - כאן
נתראה בעלון הקשב הבא.
בברכה,
זיוה דינה - קשבים
ייעוץ להפרעת קשב,
דיוורי טיפול, חינוך ואימון
להתפתחות מקצועית ואישית
הרשם לעלון כדי לקבל עדכונים על הטיפול בהפרעת קשב ADHD:
הרשם ל"קשבים" כדי לקבל עדכונים לאנשי טיפול, חינוך ואימון:
21.01.2020