עלון קשב ADHD

---

הטיפול בהפרעת קשב בוגרת לעומת הפרעת קשב ילדית

עלון קשב ADHD

הטיפול בהפרעת קשב בוגרת 
לעומת הפרעת קשב ילדית 
דר' נעמי וורמברנד

כשנועה התקשרה אלי לראשונה ובקשה לקיים התייעצות לגבי הבן שלה, יואב, שעומד לעלות לכתה י״ב ולשנת בגרויות אינטנסיבית נוספת, היא ״זרקה״ את התיאור הבא: ״האמת שהייתי צריכהלהביא קודם כל את ערן בעלי. הוא הגורם המרכזי שהבן שלי בכזה לחץ. אבל בעלי לא רוצה לראות את זה. הפרעת הקשב שלו מתחבאת מתחת לשטיח. הוא סובל וכולנו סובלים יחד איתו״. שוחחנו על דרכים אפשריות לשכנע את ערן להגיע לטובת בנו יואב. ואכן, מכאן העניין התחיל התגלגל.

תוך כדי המפגש המשותף עם יואב, ערן ונועה, ערן הבין שמה שקורה עם יואב הוא השתקפות שלו עצמו, ואולי הגיע הזמן להפסיק להכחיש, ולהתחיל לעשות משהו למען שיפור איכות החיים שלו והקטנת עוצמת הסבל.

הסצנה הזו מאד אופיינית למה שקורה בתחום הפרעת הקשב בפנייה לקליניקה שלי. ההורים מפנים את הילד לטיפול, ובעקבות כך ההורה ״המוריש״ מתחיל לעכל שאולי גם לו יש חלק בתופעה הזו, ושהיום ההתייחסות אליה שונה מזמן היותו ילד.

ואכן, המושגים ״מבוגרים״ ו״הפרעת קשב״ נתפסו עד לא מזמן כשני מושגים שאינם קשורים זה לזה. התפיסה היתה שזו תסמונת של הילדות ש״מתאדה״ בבגרות, וגם אם היא נשארת, כבר איננה רלוונטית לחיים, כי בית הספר הסתיים ולא צריך לשבת בכתה, להקשיב ולעשות מבחנים. בעת הזו, הטיפול במבוגרים עדיין מתרחש בטפטופים קטנים בהשוואה למימדים האמיתיים של התופעה.

במה שונה הטיפול ב״הפרעה הבוגרת״ מן הטיפול ב״הפרעה הילדית״? 
★ בטריגר 
★ בתחושת הנחיצות 
★ בנקודת הפתיחה 
★ בעקרונות הטיפול
 

★ הטריגר - מה דוחף את המטופל להגיע לטיפול? 
כמו במקרה של יואב, ״הילד״, שאמנם מוגדר פורמלית כמתבגר, אבל רגשית הוא עדיין עמוק בילדות שלו, הובא לטיפול על ידי הוריו. לילדים יש עוגן שצופה בהם, החל מהגננת בגיל הרך, דרך המורים בבית הספר היסודי והתיכון וכמובן ההורים לאורך כל הדרך. כל אלה מבחינים כאשר משהו איננו תקין, ויש להם קריטריונים להשוואה למה ניתן לצפות מהילד בכל גיל. הדאגה ההורית לעתיד הילד ואחריות המערכת החינוכית לא מאפשרות התעלמות לאורך זמן. על כן, הטריגר, כשמדובר בילדים, הם דמויות הסמכות שלהם. לעיתים הילד משתף פעולה ומעוניין, אבל לעיתים קרובות יותר הוא רואה בטיפול עוד מחוייבות מעיקה, ומגיע לטיפול בחוסר רצון ובלי ניסיון אמיתי להפיק ממנו תועלת.

המבוגר, אם כבר הגיע לטיפול, כמו ערן, בא ממקום של החלטה אישית ופרטית, שלעיתים כבר עוברת תהליך הבשלה הרבה לפני ההגעה הפיזית לטיפול.

בדרך כלל, אין מי שידחוף את המבוגר לטיפול, אין קריטריונים ברורים למדידת הצלחה או אי-הצלחה כמו שקיימים בבית הספר, ועל כן ההדחקה וההתעלמות קלות יותר. מניסיוני, אלה שבכל זאת פונים לטיפול, ברובם הגדול מגיעים במצב של ״על הקצה״ - תשישות, תחושת מיאוס מהמצב, תחושת חוסר מיצוי שכבר אי אפשר לשאת ואשמה כלפי מי שנפגעים ממצבם. אמנם יש מקרים בהם המבוגר מגיע בגלל לחץ, שלא להגיד איום, של הסביבה כמו שקורה לא פעם בין בני זוג שאחד מהם מאיים בפרידה אם בעל הפרעת הקשב לא ״יתקן את עצמו״. 
זו נקודת פתיחה לא פשוטה, ויש לטפל, קודם כל, במניע הזה כדי להגיע לאפקטיביות בטיפול. העובדה שהמבוגר הוא בנקודת קצה כל כך מתסכלת, מעלה את הסיכוי לשיתוף פעולה לאורך זמן בטיפול ואכן, ברוב המקרים בהם התנסיתי, מי שבאמת רוצה ונתפס לעניין, מתמיד לאורך זמן ורואה ברכה בעמלו.
 

★ תחושת הנחיצות - עד כמה הטיפול נחוץ לי?
כשמדובר בילדים, תחושת הנחיצות והחשיבות של הטיפול מגיעה, כאמור, מההורים. הילדים עצמם לא חושבים במושגים של עתיד. הם רוצים לשרוד כאן ועכשיו. הטיפול, לתפיסתם, לא נותן את המענה המיידי הזה. המטפל לא עושה שיעורי בית במקומם אלא אם הטיפול מתמצה בחונכות להכנת שיעורי בית. אפילו ניסיון ללמד אסטרטגיות למידה, ייתקל לא פעם בהתנגדות ולא ייושם ברגע האמת. טיפול רגשי עם קשר חם למטפל עשוי להיות נעים לילד, אך הוא עצמו איננו מסוגל לראות את ההשפעה על ההתמודדויות היומימיות שלו לאורך זמן.

המבוגר, לעומת זאת, מסוגל לראות את הקשר ההדוק שבין מה שמתפתח בתהליך הטיפול לבין ההתקדמות שלו בחיים. התקדמות כזו נותנת, מצד אחד, תקווה ותמריץ להמשך עבודה והתמדה בטיפול. מצד שני, המטופל המבוגר שקוע בהרבה מחויבויות אחרות כמו פרנסה, לימודים ניהול בית, הורות, וסדרי העדיפויות שלו נוטות לחזק מחוזות יומיומיים אלה. לא פעם הטיפול נראה לו ״לוקסוס״ שהוא איננו יכול להרשות לעצמו בנסיבות חייו, לא בהשקעת הזמן וגם לא בהשקעה הכספית. ברקע קיים גם חוסר אמון ביכולתו לשנות אחרי כל כך הרבה שנים וניסיונות סרק, וגם חוסר סבלנות לתהליך ההדרגתי עם תוצאות איטיות מדי לטעמו.
 

★ נקודת הפתיחה של הפונה 
בבחינת נקודת הפתיחה של הטיפול, העבודה עם הילדים נראית אופטימית יותר. הילדים גמישים יותר, ועבודה מותאמת מולם, יכולה לשנות את התחושות שלהם באופן מהיר יותר וקל יותר. המודלינג של המבוגר המטפל הוא בעל השפעה חזקה וכך האופטימיות שלו מוקרנת אליהם ומפיחה בהם אנרגיות חדשות.

המבוגר, לעומת זאת, כבר פיתח סכמות נוקשות ושליליות לאחר הרבה שנות ניסיון מאכזבות, ואמונות הליבה מושרשות בו היטב. כך, למשל, ניתן לשמוע מהמטופלים שלי משפטים כגון: ״ברור שאני אשם, כי זה הכל בראש״. כלומר, זה לא אמיתי שאני לא יכול. אני עצלן, לא משתדל מספיק, ולכן נועדתי לכישלון. אני דפוק, אני לא ראוי לאהבה. גם כאשר הטיפול מתעמת עם אמונות אלה ומתחילה לחלחל ההבנה שיש כאן סיפור אחר ממה שסיפרתי לעצמי כל החיים, עדיין קשה לשנות את הרגשות הכואבים והמתסכלים שמתנגדים להיגיון.

קושי נוסף יש למבוגר עם הפרעת קשב בפרקטיקה של נקודת ההתחלה, כי הוא בעצמו צריך להתארגן לטיפול: להתקשר, לצאת מהעבודה או מהבית, להגיע בזמן, להתנהל כספית, לעבוד על משימות בין המפגשים. אין מי שינהל אותו. כשמדובר באנשים עם קשיים בתפקודים הניהוליים, ההתארגנות שלהם קשה יותר. הילדים, לעומת זאת, מקבלים את כל הניהול והארגון מלמעלה, ודרכם קלה יותר.
 

★ עקרונות בטיפול
לא אתייחס לסוגי הטיפולים אלא לשני עקרונות בטיפול באנשים עם הפרעת קשב ולהבדלים, במידה שקיימים, בין הטיפול בתקופת הילדות לטיפול בתקופת הבגרות.

♦ יחסי מטפל- מטופל
בעיני, מה שקובע יותר מכל את איכות הטיפול בילדים ובוגרים עם הפרעת קשב, הוא האלמנט של יחסי מטפל - מטופל. נכון, זוהי נקודה חשובה ביותר בכל טיפול, אם כי ישנן אסכולות שונות לגבי מהות הקשר.

מתוך נסיוני הרב עם מבוגרים בעלי הפרעות קשב, לא תיתכן התקדמות משמעותית בטיפול ללא קשר חיובי עמוק, חם, מכבד, אמפתי, בגובה העיניים וחיבור אנושי בלתי אמצעי. בעלי הפרעת הקשב הם אנשים מאד אינטואיטיביים ורגישים, שחוו בחייהם הרבה פגיעות בינאישית. הם מאד מחודדים בקשר ואי אפשר לזייף איתם. אם המטפל לא מחובר אליהם ברמה האנושית, לא ממש רואה את המצוקה שלהם ומבין אותה עד הסוף, אם יש בו אפילו שמץ של שיפוטיות וחוסר קבלה – אין סיכוי לטיפול!!! אני אומרת את זה בביטחון מלא. 
אין מי שיחוש טוב מהם מתי המטפל איתם ״באמת״ ומתי הוא ״בתפקיד״.

♦ התייחסות לזירות השונות
העבודה עם המטופל המבוגר חייבת לגעת בזירות השונות של חייו, כדי שיוכל להבין את הקשר בין החיים שלו לבין הפרעת הקשב והתופעות הרגשיות הנילוות אליה. ברמה התוך אישית, אי אפשר לדלג על האלמנטים של מודעות, נירמול ההפרעה, תיקוף מחשבות ורגשות, איתגור אמונות הליבה, מיומנוית ויסות רגשי ודרכי ארגעה פיזיות, ובניית מערך התייחסות עצמית חדשה ואופטימית.

כשמדובר בילדים, כמו אצל המבוגרים, המפתח הוא בראש וראשונה הקשר החם והאמפתי עם הגורם המטפל. כמו כן, הדרכת ההורים היא חיונית ולא ניתן לוותר עליה בשום מקרה. בנוסף, חשוב לשלב בטיפול את כל הגורמים בסביבתו הקרובה של הילד, כמו מערכת בית הספר ואת המעורבים בעיסוקי הפנאי שלו. מעורבות כל הגורמים אמורה לייצר הדדיות ומחויבות של שני הצדדים: מצד אחד, הטיפול בילד ישפר את העצמאות שלו מול הדרישות ההתפתחותיות שהסביבה מציבה בפניו. מצד שני, הסביבה איננה רשאית לפטור את עצמה מאחריות להתאים את עצמה אל הילד, כדי שהפער הראשוני בין הילד וסביבתו יצטמצם ויאפשר גישור טוב יותר ביניהם. כאמור, האחריות של הילד ושל סביבתו היא דו צדדית.
 

★ סוף דבר
אם נחזור למקרה שתואר בתחילת המאמר לגבי יואב ואביו ערן, שלפתע הבין משהו שהתכחש אליו קודם, הרי שהטיפול בשניהם התרחש במקביל, אצל שני מטפלים שונים. חלק מהטיפול היו שיחות משותפות שהם קיימו ביניהם, ובהן כל אחד מהם היה מראת ההשתקפות של השני:
איך זה אצלך? 
מתי זה התחיל? 
איך אתה מרגיש בקשר לכך? 
השיח סייע לחיזוק המודעות ולקבלתם זה את זה. ההתחזקות הבו-זמנית של שניהם, אפשרה לכל אחד מהם לזהות מטרה טיפולית עתידית משלו ולפעול לאורך זמן כדי להשיג אותה תוך שימוש בחוזקות ועקיפת המכשולים המובנים הקשורים בהפרעת הקשב.  

דר׳ נעמי וורמברנד
מטפלת CBT
מאמנת אישית מוסמכת להפרעות קשב 
מייסדת רשת מרכזי מהו"ת
http://www.naomiv.co.il

 
 

תודה על קריאת העלון הנוכחי. אני מזמינה אותך לקרוא עוד על 
טיפול התנהגותי רגשי - כאן 
ולסקור את
קטגוריות העלונים בצד ימין האתר .

נתראה בעלון הבא.  

בברכה,   

זיוה דינה - קשבים
ייעוץ להפרעת קשב,
דיוורי טיפול, חינוך ואימון
לקהלי יעד מותאמים במיוחד
 

 

 

 

---

ה​​רשם לעלון כדי לקבל עדכונים על הטיפול ​בהפרעת קשב ADHD:

עלון קשב ADHD למשפחה

עלון קשב ADHD למבוגרים

הרשם ל"קשבים" כדי לקבל עדכונים לאנשי טיפול, חינוך ואימון:

״קשבים״ להתפתחות מקצועית

---

01.12.2019