עלון קשב ADHD

---

מעוינות לשותפות בהתרת התסביך האדיפאלי

עלון קשב ADHD
שלום רב,
לכבוד הפסח, אני שמחה להציג יציאת מצריים מרתקת של משפחה אחת. את המסע מוביל בעדינות ובמיומנות דר' עומר לנס, הנעזר באבני הדרך של פרויד לפירוש מרתק, התרה ושיקום היחסים במשפחה.

מעוינות לשותפות בהתרת התסביך האדיפאלי
דר' עומר לנס 

"זה לא התחיל היום, או בתקופה האחרונה, כפי שאולי אתה חושב. זה התחיל עוד לפני 20 שנה, ביום שבו ערן נולד", אמר גבי בצער מהול בכעס. "כבר אז, ועד היום, היא תמיד תמיד העדיפה אותו. מיכל לא תודה בכך, אבל אם על אחד משנינו – ערן או עלי – היה נגזר לחיות ועל השני למות, היא לא היתה מהססת לרגע, ברור במי היתה בוחרת..." הבטתי בגבי, עיניו נצצו ונראה כי דבריו נאמרו מדם לבו. השתררה שתיקה מכבידה, שכאילו נתנה תוקף מיוחד לעוצמת הדברים. הפניתי את מבטי לכיוונה של מיכל. מיכל נושכת את שפתיה, מהססת, כאילו חוששת שכל תגובה מצדה תלבה אף יותר את האש, שגם כך את להבותיה ניתן היה לראות ולחוש  ממרחק רב.
 

אהבה ועוינות בתוך המשפחה 
מיכל וגבי, זוג בסוף שנות הארבעים לחייהם, פנו לעזרה עקב קשיים רבים שהופיעו אצל ערן, בנם היחיד, הן בהסתגלותו למערכת הצבאית והן ביחסיו המורכבים עם אביו. הם הגיעו לאחר שערן, אחרי פניות ולחץ רב מצדם, הסכים לפנות לטיפול אצל אירית, קולגה וידידה ותיקה שלי. לצערם, לאחר שתי פגישות ערן נטש את הטיפול בזעם, באומרו להוריו שהפסיכולוגית הזו זקוקה מיידית לאשפוז ומוזר הדבר כיצד נתנו רישיון למישהי שמידת האינטליגנציה שלה מגרדת את הרצפה. 

"אתה יכול להסביר יותר למה אתה מתכוון?" חזרתי בשאלתי אל גבי.

"אין יותר ברור ופשוט ממה שאמרתי", המשיך גבי באותו להט וכעס עצור. "כשערן נולד הייתי בחו"ל בנסיעה פתאומית ודחופה בענייני העבודה, ורק אחרי שבועיים, כשחזרתי, ראיתי את ערן ואת מיכל". קודם לכן, בתחילת השיחה, כאשר הציגו את עצמם, סיפר גבי שהוא עובד בשירות הביטחון, ולכן לאורך כל השנים נעדר מדי פעם לתקופות של כמה שבועות מהארץ. 

"ישר חשתי שמשהו קריטי השתנה", המשיך גבי. "מיכל היתה שונה. חשתי שיש בינה ובין ערן התינוק, שהיה בן שבועיים בערך, איזו קרבה שאף פעם לא היתה בין מיכל וביני ושאני נשאר בחוץ, לבד. בהתחלה אמרתי לעצמי שזה בטח רק עניין של זמן, שזה משהו מוכר שקורה בזוגיות לאחר לידת הילד הראשון, מה גם שערן לא היה תינוק רגיל. לקח לנו חמש שנים של טיפולי פוריות קשים וכואבים, שכללו שלוש הפלות והמון פחדים ואכזבות, עד שהצלחנו עם ערן.

לצערי, המצב לא השתנה במהותו. כמה שלא ניסיתי להתקרב, להיות חלק מהקשר הזה, חשתי שלא הצלחתי להיכנס. שמאז ועד היום, בברית הזו שיש בין מיכל ובין ערן אני מפריע, גורם זר.

ושלא תבין לא נכון, אני מאוד אוהב, מעריך ומפרגן למיכל. אני חושב שמיכל היא אישה מדהימה, ברוכת כישרונות ואדם מקסים. אבל בכל פעם שזה מגיע למשהו שקשור לערן, היא הופכת ללביאה השומרת מכל משמר על גורה, בנה יחידה, עוטפת אותו בצמר גפן. ואז, ברור שהכול משתנה בינינו והעניינים מתלהטים. אנחנו מסתדרים ממש לא רע יחסית לזוגות אחרים, אבל כשזה מגיע למשהו שקשור בערן, יש פיצוצים קשים". גבי השתתק, נשען אחורה ונראה כמופתע מעצמו על פרץ ועוצמת הדברים שזה אתה יצאו מגרונו.  

מיכל הרימה את מבטה, שעד כה היה ממוקד ברצפה, ישירות אלי. "כמה שגבי צודק, ככה גבי טועה", אמרה כמעט בלחש. 

"למה את מתכוונת?" שאלתי. 

"זה נכון, הקשר שלי ואהבה שלי לערן הינה טוטלית וייחודית. עוד מנערותי חלמתי להיות אמא, ולצערי היה לי מאוד קשה להגיע למעמד זה. כמו שגבי סיפר, הרבה סבל עברנו, הרבה רופאים והרבה פרוצדורות. אבל כשערן נולד לנו, זה היה שווה הכול. מהמקום הזה אני בטוחה שאתה יכול להבין מדוע אני כה רגישה ושומרת בשבע עיניים בכל מה שקשור לערן. אבל לייחס את עיקרי הקשיים בין גבי וערן לרגישות שלי, זו שטות גמורה.

אתה פשוט שונא אותו", הישירה מיכל את עיניה לעברו של גבי, "והגיע הזמן שתודה בכך. כל מה שקשור אליו מוציא אותך מדעתך. "אין לו סיכוי אצלך, הוא פשוט 'מקרה אבוד' מבחינתך. ועל מה אתה רב איתו? ממש כמו ילד. לפעמים גבי מגיע איתו למצבים פתטיים, כמו ילד קטן. למשל, הוא יכול לריב איתו ריב אמיתי, כמעט מכות, על השלט של הטלוויזיה או על כורסת הטלוויזיה".  

גבי האדים, לרגע נראה היה שהוא יתפרץ, אבל הוא עצר את עצמו, כבש את זעמו. "אני לא חושב שערן הוא 'מקרה אבוד'. אני חושב שהוא ילד מפונק, חוצפן, פחדן, מתנשא וסדיסט. לכן הוא לא מצליח להתמיד או להפיק תועלת כמעט מכל דבר שבו הוא נוגע. בבית הספר הוא היה נכנס רק לשיעורים שבהם הוא היה מוכשר והיה לו קל. כמעט לחצי מהמקצועות הוא לא היה נכנס, כי זה דרש ממנו מאמץ. לחוגים כגון ספורט, מוסיקה וכו' הוא היה מוכן ללכת רק אם זה היה תחום שהוא היה מעולה בו. אם הוא לא היה הכי טוב, הוא לא היה מתקרב. כמעט כל דבר שהתחיל, הפסיק באמצע. כשהמורה או המאמן לא התפעלו מהכישרון והייחודיות שלו, הוא היה אומר שהוא משתעמם ושזה לא שווה.

בצבא הוא התחיל טירונות של קורס טיס, אחרי שניפח לכולם את הראש שהוא הולך להיות חניך מצטיין בקורס טיס ושרק הוא מכל המחזור יהיה קרבי אמיתי. אחרי שלושה חודשים הוא נשבר. ולאן הוא עבר?" הסתכל עלי גבי במבט בוחן, "לא תגיד לצנחנים או לפלס"ר. ישר הוא הפעיל את כל העולם ואת אמא שלו, הוריד פרופיל והפך לפקיד קל"בניק. כמו שאומרים החבר'ה היום – 'או סיירת, או ניירת...' 

"אבל גם את זה אני יכול לקבל בסלחנות. לא כל אחד מתאים להיות פייטר. מכל הדברים, מה שאני הכי מתעב אצל ערן וכלפיו אני לא יכול להיות סלחני, זה האופן שבו ערן מתייחס לחברה בסביבתו, לנערים שלידו. עוד מילדות הוא היה אכזרי כלפי הילדים החלשים. כאילו יש לו כישרון ייחודי לזהות את החריג, החלש, השונה, ולגייס את כל החברה כנגדו. זה גם מה שהוביל לפיצוץ האחרון.  

"לפני חודש קיבלתי טלפון מאמא של חייל צעיר שמשרת עם ערן בבסיס. אין לי מושג כיצד היא השיגה את המספר שלי. היא השביעה אותי שלא אספר לאף אחד שהיא מצלצלת, כי הבן שלה יהרוג אותה. כשניסיתי להבין במה מדובר, היא סיפרה לי בדמעות שמאז שבנה הגיע לבסיס ערן יורד לחייו, מארגן את כל החבר'ה שם נגדו והוא כבר פוחד להגיע לבסיס. ובמה חטא החייל, שהפך אותו לזכאי ל'יחסו המטפח' של ערן? מסתבר שהחייל, ששמו תייסיר, הוא בן להורים יהודים שעלו מגרוזיה לפני שנה. אתה מבין, גם רוסי, גם עם שם ערבי וגם מדבר עברית עילגת... בשביל ערן זה בלתי נסבל. אז מארגנים לחייל המסכן הזה, שלפני יומיים עלה לארץ ואתמול התגייס לצבא, זובור צבאי על כל המרכיבים שלו, ועכשיו, כשה'תכשיט' הזה, הבן שלה" – נעץ גבי את עיניו במיכל – "רוצה שנתמוך בו מול הצבא, אני אמור לגייס את מיטב הפרוטקציות, כי אולי בגלל 'יחסו החם' לעולים יתנו לו חודש ריתוק בבסיס..." 

מיכל זזה בחוסר נוחות בכיסא, לחייה אדומות ועיניה רושפות. "אתה מבין", אמרה ומבטה מופנה אלי, מתעלמת לרגע לחלוטין מנוכחותו של גבי, "מה זה בשבילו, הביטחוניסט הגדול, להוציא את ערן מהריתוק הזה? טלפון אחד או שניים, וערן בבית. אבל גבי נהנה מכך שהמפקד נכנס בערן. במקום לעזור לו כמו אבא נורמלי, הוא לא מוכן לעשות כלום".  

* מה הוא המקור לעוצמת העוינות בין גבי לערן?

* האמנם הורים יכולים לשנוא את ילדיהם, ולהיפך?

* מה בעצם השתבש במשפחה זו, שהוביל לקריסה של הברית הטבעית בין זוג הורים    הנשמעים כאוהבים זה את זו, ובין גבי לערן?

קיבעון ונסיגה – פיקסציה ורגרסיה 
לכל תיאוריית אישיות פסיכולוגית יש מודל התפתחותי, שבמסגרתו היא מנסה לתאר ולהסביר את התהליך שעובר הפעוט האנושי במהלך התפתחותו וכיצד תהליך זה אחראי על עיצוב אישיותו בבגרות. המודל ההתפתחותי שפרויד פיתח נקרא "המודל הפסיכו-סקסואלי". בספרו "שלוש מסות על מיניות", מתאר פרויד את תהליך התפתחות התינוק, הכולל חמישה שלבים שהאדם עובר מהינקות ועד הבגרות. פרויד סבר שבכל אחד מהשלבים, ממוקד הפעוט ומשוקעים האנרגיה והדחפים שלו באזור גופני אחר. לדוגמה, בשלב הראשון, האוראלי, הוא ממוקד בפה, כאשר עיסוק זה מקרין על כל התייחסותו לעולם החיצוני. כל שלב מכיל מערך ייחודי של חוויות הקשורות להנאה, למימוש דחפים ולאינטראקציה של הילד עם הסובבים אותו. בנוסף, פרויד סבר שכל אחד משלבי ההתפתחות מהווה ציר של עיסוק בנושאים רגשיים הקשורים לאופי האדם ולדרך ניהול יחסיו עם סביבתו, ושבכל שלב כזה עולמו של הפעוט ממוקד בהיבטים רגשיים ופיתוח יכולות רגשיות ספציפיים.

במודל הגנטי, פרויד מתאר שני תהליכים המבטאים התפתחות לא תקינה – פיקסציה ורגרסיה. פיקסציה, או בשמה העברי, קיבעון, הינה התהליך הפתולוגי מבין השניים, והיא מתארת עצירה ותקיעות של הילד באחד מהשלבים הפסיכו-סקסואליים. משמעותה של תקיעות זו היא שהילד "נשאר כיתה" בהתפתחותו. כלומר, שמבחינה רגשית האדם נשאר מקובע באופן התייחסותו לעולם ולעצמו לאופן ההתייחסות המאפיין את הילד באותו שלב התפתחותי. בנוסף, הוא נשאר מקובע לאותן התנהגויות של השגת סיפוק דחפי שאפיינו שלב זה. לדוגמה, ילד בן עשר שממשיך לעסוק באופן דומיננטי בפיו באמצעות מציצת אצבע, נוטה לפינוק רב, מתקשה מאוד בדחיית תסכולים ונוטה להתנהגות אימפולסיבית, יתכן שנמצא בפיקסציה אוראלית. 

לעומת פיקסציה, רגרסיה, או בשמה העברי, נסיגה, הינה מצב קצת פחות פתולוגי ומתארת מצב של חזרה לאחור בתפקודו של הילד לעבר שלב התפתחותי קודם, שאותו הילד כבר עבר, ושימוש בהתנהגויות האופייניות לשלב זה. לדוגמה, אותו ילד בן עשר, שכבר הפסיק למצוץ אצבע, חוזר להתנהלות זו כתגובה לקשייו ולחרדותיו בעקבות הצורך להסתגל למסגרת החדשה של בית ספר. פרויד סבר שקיבעון ורגרסיה הינם תוצאה של שתי דרכי טיפול הוריות שאינן מותאמות לקצב התפתחותו וצרכיו של התינוק/פעוט, היוצרות תסכול רב שהילד חש במאמציו לקבל את סיפוקו, עקב פינוק מופרז או חוסר תשומת לב מספקת מצדם של ההורים. כלומר, בתהליך הרגרסיבי הדחף של האדם חוזר התפתחותית אחורה לאותו שלב שבו הוא תוסכל או סופק יתר על המידה.
 

התסביך האדיפאלי  
פרויד סבר שבשלב השלישי בהתפתחות, השלב הפאלי, שמופיע בין הגילים שלוש לשש, ממוקד הדחף של הילד בפעם הראשונה באיבר מינו. מכאן גם שמו של השלב: פאלוס הוא איבר המין הזכרי. פרויד קרא לתהליך הנפשי המרכזי שמתרחש בשלב זה "התסביך האדיפאלי", על שם אדיפוס, גיבור הטרגדיה שכתב סופוקלס בשנת 420 לפנה"ס.

לפי סיפור זה, אדיפוס הגשים בלא יודעין את נבואת האורקלמדלפי, שניתנה להוריו כאשר נולד, כי יהרוג את אביו ויתחתן עם אמו. בעקבות נבואה זו הוא הורחק וגדל בבית מלך קורינתוס, הרחק מהוריוהאמיתיים, לאיוס ויוקסטה, מלך ומלכת תבאי. אולם, בבגרותו הרג במריבה אקראית ובלא יודעין אתאביו לאיוס, ואחר כך פתר את חידת הספינקס ולכן זכה במלכות תבאי ונשא לאישה את אמוהאלמנה. מגיפה שהתפרצה בתבאי הניעה את אדיפוס לחקור ולדרוש האם מכה קשה זאת הינה בעטיושל חטא שחטא אחד מאנשי העיר, למרות הפצרותיה של יוקסטה שיחדל מחקירה זו.משהתבררה האמת והתגלה כי אדיפוס חטא ברצח אב ובגילוי עריות, התאבדה יוקסטה ואדיפוסניקר את עיניו, הכחשה, ויצא לגלות. 

פרויד סבר שסיפור זה מתאר נאמנה את דרמת התפתחותו של האדם. לאחר שערך מחקר בספרות האנתרופולוגית על החברות האנושיות השונות, גילה פרויד שבכל התרבויות והחברות השונות מופיעים חוקי טאבו הכוללים סנקציות חברתיות קשות מאוד כנגד שני אקטים: רצח בתוך המשפחה וקיום יחסי מין בתוך המשפחה. בדרכו האופיינית העלה פרויד את השאלה מדוע בכל החברות היה צורך ביצירת גבולות וסנקציות כה קשים כלפי שתי התנהגויות לא מוסריות אלו, ותשובתו האופיינית לא פחות היתה, כי ככל הנראה מדובר בנטיות טבעיות של האדם. כלומר, לתפישתו קיימת באדם נטייה מובנית להפנות את דחפיו הראשוניים, המיניים והאגרסיביים, קודם לכל כלפי הדמויות הקרובות והמשמעויות לו.  

פרויד טען שהחל מגיל שלוש, ילדים מתחילים להבחין ולהתעניין בשונות המגדרית בין בנים לבנות. הם מתחילים לגלות משיכה ולחזר אחרי ההורה מהמין המנוגד, ולפתח יחס עוין ומתנגד להורה בן מינם. לתהליך המתרחש אצל בנות, המקביל לתהליך האדיפאלי אצל בנים, הוא קרא "תסביך אלקטרה". פרויד סבר שתסביך אדיפוס/אלקטרה הינו התהליך המרכזי והמשמעותי ביותר בהתפתחות נפש האדם.  

בתהליך האדיפאלי, הילד מבחין שהוריו שונים זה מזה ושהוא שונה מאחד מהם. הילד נכנס לעולם תחרותי. באמצעות הספורט והפעילות הגופנית הוא רוכש יותר ויותר שליטה בגופו ונוטה לפתח יחסי תחרות עם האחר, ההורה בן מינו וחבריו בגן. אם קודם לתסביך האדיפאלי הפעוט לא היה ער לשונות בין המגדרים, כעת הוא מבין שיש לאחר משהו שאין לו: אבר מין גדול/שדיים. הוא ער למגוון של הישגים שלהוריו ולחבריו יש, ולו אין. אם בשלבי ההתפתחות הקודמים חוויות הילד היו ברובן חוויות של סיפוק, מימוש צרכיו והשגת יעדיו, הרי שבשלב הנוכחי עליו לחוות שורה של תסכולים חריפים בצורת  גבולות, שבמסגרתם עליו לקבל ולהפנים את העובדה שלא כל מה שהוא רוצה, או שהיה רוצה שיהיה לו, אכן יהיה. כך, עליו לקבל את העובדה שאמא לא תהיה שלו, אלא של אבא, שבגן יש ילדים יותר חזקים או מהירים ממנו ושלא יהיו לו עיניים בצבע כחול, כפי שהיה רוצה. לכן, ניתן להבחין שילדים בגילים הללו, בנים במיוחד, נוטים להיות יותר יצריים. כך, נראה בתקופה זו אצל ילדים יותר גילויים של תוקפנות, מיניות, אכזריות, תזזיתיות ותחרותיות, כפי שכותב פרויד.  

הילד מזהה את אמו כשונה ממנו, ואת אביו כחזק. הוא רוצה להיות כמו אביו וגם כמו אמו. הוא רוצה להיות כמו אמו, למשל, רוצה לשבת בשירותים כמוה, אבל מבין שהוא לא יכול להיות כמוה. כלומר, בשלב זה הילד נאלץ ללמוד לקבל את העובדה שעליו להכפיף את דחפיו ומשאלותיו ל"חוקי האב", שמייצגים את כללי החברה. לכן, בתהליך האדיפאלי מתפתחת באדם תחושת סירוס ונחיתות, שמאפיינים את יחסו לחוק, למשטרה ולאלוהיו. התקופה האדיפאלית ממוקדת בשאלת הדומיננטיות של הילד על האחרים בסביבתו. מתפתחת מודעותו למוגבלות של המשאבים. מי שחזק יותר, לוקח. בהמשך לדרווין, פרויד סבר שלאדם יש פנטזיה של שליטה ודומיננטיות על כל שאר חברי השבט ועל המשאבים שלהם: שליטה על הנקבות, שליטה על המזון וכו'. בתקופה זו על הילד ללמוד ליצור הסכמי פעולה עם סביבתו, הנחווית כמתחרה על המשאבים. כאשר תהליך זה יגיע למיצוי, יעבור הילד לשלב הבא – שלב החביון, במושגי פרויד.  

תהליך אדיפאלי בריא הינו תהליך שבו הפנטזיה הופכת לריאלית והאדם מוכן לוויתור והסתפקות באלטרנטיבה מציאותית לאמו/אביו כשותף זוגי, שהיא בן זוג בוגר אחר. תהליך טבעי זה כרוך בעיבוד של אבל על אי מימוש הפנטזיה; אבל על כך שיש דברים, איכויות ופנטזיות, שלעולם הילד לא יכול לממש. הוא לא יוכל להיות מהמין המנוגד. הוא אף לא יוכל להתחתן עם ההורה מהמין המנוגד. הוא גם לא יוכל להיות מושלם, ללא מגרעות והכי טוב בכול. פרויד סבר שהילד בשלב זה חווה חוויה משמעותית של חסר, ואת החסר* הוא ישלים בבגרותו על ידי אהבה רומנטית. 

פרויד ראה את כל בני האדם הבריאים בנפשם מובסים אדיפאלית. במקום דומיננטיות אדיפאלית יפתח הילד את הסופר אגו, ובכך הסופר אגו מבטל ומחליף את הדומיננטיות האדיפאלית. כלומר, הוויתור

על הפנטזיה האדיפאלית מביא לפיתוח הפנמה של מוסר, תחושת אשמה והזדהות עם כאבם של האחרים. הוויתור על הדומיננטיות והדחפיות האדיפאלית מאפשר לאדם לכרות ברית והסכמים עם החברה האנושית שסביבו. המוסר, בתפישה הפרוידיאנית, מתפתח מתוך ויתור ועידון של הדומיננטיות. כלומר, בזכות הוויתור זוכה הילד לחברות במועדון האנושי ולחברים.
 

מה פרויד היה אומר? 
פרויד היה מניח שהן מאפייני אישיותו של ערן: הקושי לחוות כישלון, תסכול, הקושי להיות פחות מהכי טוב, התוקפנות כלפי אנשים הנחווים חלשים ושונים, והן עוצמת התחרות והמאבק בין ערן לאביו, קשורים לכישלון בפתרון מוצלח של התסביך האדיפאלי.  

פרויד סבר שהתסביך האדיפאלי מציב בפני המשולש אם, אב וילד קונפליקט מאוד לא פשוט. מכיוון שהנחת הבסיס הפרוידיאנית הינה שהקרבה והלויאליות של ההורים זה לזו צריכה להיות חזקה וצמודה יותר מהקרבה והלויאליות לילדם, ולעומת זאת בין ילד להורה יש קשר דם ובין ההורים לא, שאלת הנאמנות הינה מורכבת ולא מובנת מאליה.  

האם נמצאת מול קונפליקט נשי – האם להיות נאמנה יותר להיותה אישה, או להיותה אמא? כאן נכנס האב למקום מרכזי וטבעי. תפקידו לא מסתכם בעזרה בגידול הילד, אלא עליו להתמקם במיקום של הגבר – הצלע השלישית במשולש – ולהיות אובייקט התשוקה הראשוני של האם. משברים זוגיים רבים מקורם בתחושת הגבר, שלעתים אינה מודעת, כי הוא ננטש ומוצא החוצה, מול הדיאדה של זוגיות אם-תינוק. אצל גבי ומיכל קריסת הנאמנות ההורית היתה כה אקוטית ומודעת, עד שהעניין הפך להיות כצל המלווה אותם בכל תחומי חייהם. לתיאורטיקן ז'אק לקאן, אחד מממשיכיו של פרויד, יש משל ציורי ובוטה במיוחד אותו הוא מציע בכדי לתאר קונפליקט זה. לקאן ממשיל את האם לתנין שמלתעותיו פתוחות, התינוק נמצא בין מלתעות אלו ותפקידו של האב, "השלישי", הוא להיות הקרש הנעוץ בתוך המלתעות ובכך למנוע את בליעתו הסימביוטית של התינוק.  

זוהי תקופה לא קלה לכל הגורמים, והיא כוללת מועקות שונות עבור כל אחד מהשלישייה. הפעוט צריך להיגמל מהפנטזיות על קשר בלעדי עם ההורה ועל חוויית מושלמות. ההורה מהמין הנגדי צריך גם הוא לוותר על הקשר, הקרבה והאינטימיות הייחודיים עם ילדו, ולשמור אמונים לבן זוגו. הורה מאותו המין צריך להתמודד עם הדחייה והעוינות של ילדו, שמעוררות בו באופן טבעי תחושות קשות. כל אחד משלושתם ניצב בפני השאלה: "כיצד אני מקבל את הסיפוק שלי מבלי לפגוע יותר מדי בשני האחרים..." וכך, במערבולת דחפים מורכבת זו מתנהל הרומן המשפחתי. 
 

הבגידה והעלבון  
ניתן לשער שמסיבות שונות, הנאמנות ההורית בין גבי ומיכל קרסה מול לידתו וגדילתו של ערן. יתכן שקריסה זו שימרה קרבה והגנת יתר מצד מיכל כלפי ערן, אשר מצד אחד העצימו את חוויית הדחייה והנבגדות של גבי, שהגיב בהתרחקות כלפי מיכל ובזעם וקנאה כלפי ערן. מצד שני, קרבה זו העצימה את התלות, הפגיעות וחוסר הנפרדות של ערן.  

"אני שומע את הדברים המרים שכל אחד מכם מתאר וחש", אמרתי למיכל ולגבי, "ובעיקר אני שומע את המוסיקה המתנגנת בין השורות. נשמע שתחושת הבגידה והעלבון הינה תחושה ששניכם חולקים בה, כל אחד מצדו השני של המתרס". גבי ומיכל הנהנו בראשם בהסכמה שותקת, בציפייה שאכוון את השיחה. 

"האם חוויית גידולו של ערן הינה הפעם הראשונה שחשתם ביניכם בגידה האחד כלפי השנייה?"

שאלתי, בזוכרי את אחת מהנחות הבסיס של הטיפול הזוגי והמשפחתי, לפיה קריסה של הברית ההורית בקשר עם הילדים קשורה לרוב לבעיות של חסר בתחושת הנאמנות והלויאליות הזוגית הקודמות ללידת הילדים. מיכל חייכה במרירות מהולה בעצב: "נגעת בנקודה כואבת, אך ישנה. כשהכרנו, גבי הבטיח לי שכשנצליח להביא ילד הוא יתפטר מעבודתו ונתחיל לחיות חיים שפויים של זוג הורים וילדים. כמו שאתה מבין, הוא לא עמד בהבטחה זו עד היום".  

"מה, בעצם, דובר ביניכם בנושא זה?" שאלתי. 

מיכל המשיכה בשלה, כאילו לא שמעה את שאלתי, אבל דבריה היו מכוונים מאוד לשאלה. "הכרתי את גבי כשהוא היה בתחילת דרכו בשירות. ידעתי די במדויק במה עבודה זו כרוכה עבורו, עבורי ועבורנו, מכיוון שאני בת של דיפלומט. החיים התלושים האלו, של מעבר מארץ לארץ, שמרופדים בתנאים נוחים והגנה, הכוללים תקופות ארוכות ללא נוכחות משמעותית של אב וללא יכולת ליצור ביטחון בסיסי בקרקע שעליה אתה חי, בבית שבו אתה נמצא, מוכרים וכאובים עבורי מאוד. לכן, מיד כשהקשר בינינו הפך להיות רציני והתחלנו לדבר על חתונה, היה חשוב לי להבהיר לגבי שחיי משפחה מהסוג שאני חוויתי לא יכולים להתקיים גם אצלנו".  

"זה נכון", נאנח גבי. "מיכל באמת הבהירה לי שהיא מאוד חוששת מסוג כזה של חיים ומשפחתיות, אבל יש הבדל תהומי בין האופן שבו התבוננתי והבנתי את החיים כשהייתי עלם צעיר והבטחתי לה זאת, לבין האופן שבו הדברים נראו כמה שנים לאחר מכן. רק חמור לא משנה את דעתו, וכשסוף סוף הצלחנו להיכנס להריון הייתי כבר מושקע עמוק בתוך העבודה. לעזוב בעת ההיא היה מבחינתי החמצה ענקית, מה גם שהביטחון והריפוד הכלכלי שהעבודה סיפקה היו חשובים לנו כמשפחה.  

"יכול להיות שזה לא נשמע משכנע ורציני מספיק", הוסיף גבי, כאילו חש שתשובתו הקודמת לא היתה מספקת, "אבל חשוב שתדע מאיזה מקום אני מגיע. אותו עולה חדש, שערן כה מציק לו בצבא, הוא ממש העתק של מי שאני הייתי. אולי זאת אחת מהסיבות שאני כה רותח על ערן ולא מוכן לעזור לו כעת בצרתו".  

"מאיזה מקום אתה מגיע?" שאלתי, בעוד גבי מתעכב לרגע בכדי לעכל את ההבנה החדשה שזה עתה רכש לגבי סיבת זעמו על בנו.  

"הוריי עלו ממרוקו לישראל בעודי תינוק. אבי נפטר שנה לאחר מכן ואני, אמי ואחותי נשארנו לבד, בארץ זרה, ללא משפחה מורחבת וללא תמיכה. כילד צעיר נאלצתי להיפגש מוקדם מדי עם החלקים הקשים של החיים. הישרדות כלכלית היתה 'שם המשחק' של שלושתנו. פעמים רבות מצאתי את עצמי רעב, מותש וללא חברים בני גילי. כל מה שהשגתי בחיים היה במו ידיי, ללא תמיכה וריפוד. לכן, קשה היה לי לוותר על הביטחון הכלכלי והחברתי שהעבודה בביטחון נותנת לנו כמשפחה".  

"אני משער שהעבודה בשירות יצרה עבורך משפחה מורחבת חלופית – חברים, ביטחון כלכלי, בית, שורשים, ושאולי על זה היה לך כה קשה לוותר", אמרתי. "אכן", הסכים גבי, "למרות שלעתים העבודה היתה מסוכנת, תמיד ידעתי שמיכל וערן עטופים, מוגנים ומטופלים, וזה מה שהכי חשוב, לא?" הפנה גבי את ראשו למיכל.

שחזור חוויות ילדות ויצירת ברית מתקנת  
"אין ספק שמהמקום ההישרדותי ממנו אתה מגיע, אלו הדברים הראשונים בחשיבותם", עניתי עוד לפני שמיכל הספיקה להגיב, "אבל באופן פרדוכסלי וטראגי, הבחירה בכיוון זה שחזרה הן עבורך והן עבור מיכל את חוויות ילדותכם..." 

"למה אתה מתכוון?" הרים גבי את גבותיו במבט מופתע.  

"לכך שאני שוב, כמו בילדותי, חיה ללא שורשים וקרקע מוצקה מתחת לרגלי, כשהגבר המרכזי בחיי לא באמת נוכח באופן מלא", התפרצה מיכל, כשדבריה נאמרים מתוך תסכול ובכאב רב. "למרות כל מה שרציתי לחיי ואתה הבטחת, שוב אני באותו מקום, ועל זה קשה לי לסלוח לך".  

"אכן, את מוצאת עצמך שוב 'באותה ביצה'", ציינתי, "אך הפעם גם גבי לצדך, שכן גם כעת, למרות מידת הביטחון והתמיכה שיצרת למשפחתך, אתה, גבי, חווה דרכם את הבדידות והחיים בארץ זרה ללא דמות אב נוכחת ומלווה בחיי היום-יום, שכן לביטחון וליציבות יש תג מחיר של עבודה מסוכנת, תובענית, הדורשת מעברים רבים וימים רבים מחוץ לבית".
 

השתררה שתיקה, כאילו הפעם יכלו גבי ומיכל לראות האחד את השני לא כמשני צדי מתרס דמיוני, אלא ביחד זה ליד זו, מול המחיר היקר של בחירותיהם. "בבדידותכם המשותפת שחזרתם כל אחד פיסה מילדותו, אלא שהפעם אתם גם יכולים ליצור חוויה של ברית ושל שותפות כתחליף לחוויית הבדידות, מול העולם ואולי גם מול ערן", החזרתי את שלושתנו לסיבה המקורית שבעקבותיה אנו נפגשים.  

החודשים הקרובים עברו עלינו במשותף, במאמצים כנים הן של גבי והן של מיכל ליצור מחדש ברית, שבמסגרתה כל צד יחוש שצרכיו, דעותיו ורצונותיו יקבלו מקום ומענה, גם אם לא מימוש מלא. באופן משמח ולא מפתיע, ככל שהברית הזוגית התהדקה, כך גם המתח בין גבי לערן נחלש. וכשזה נחלש, הצטמצמה במקצת גם דאגת היתר של מיכל אל ערן.  

בסיפור חייהם של גבי ושל מיכל ניתן לראות אצל כל אחד מהם כילד מבנה משפחתי שבו מתקיים משולש חלקי, החסר דמות האב שאיננה או נעדרת – אצל גבי, שחי ללא אב מגיל שנה וחווה מציאות חיים שדרשה ממנו לגדול ולהתבגר טרם זמנו ואצל מיכל, שמתארת אב נעדר וחסך בתחושות של ביטחון בסיסי ושייכות. דרך תהליכי חזרה כפייתית, במבנה המשפחתי החדש שהם יצרו ביחד, משוחזר שוב מבנה של משולש חסר, ללא דמות אב הנמצאת במרכז.  

מכאן ניתן אף להבין את הקושי של גבי, שמגיל צעיר למד לא להיות תלוי בזולת, כלפי התלות שלו במיכל והתלות של ערן בה, ואף ניתן להבין את המשאלה הלא מסופקת של מיכל, שמתארת את חייה כילדה החסרה בקשר עם אביה, לקרבה זוגית, שבהיותה חסרה הופנתה כלפי ערן. 

 

"משלושה יוצא אחד" – התסביך האדיפאלי 
פרק 5 מתוך הספר "התבוננות נפשית" 
דר' עומר לנס,
מרצה במכללה האקדמית תל חי, באוניברסיטאות חיפה ובר אילן, לשעבר יו"ר האגודה לטיפול זוגי ומשפחתי, קליניקה פרטית, מדריך צוותים מקצועיים, מנהל שותף בבה"ס "דעת" ללימודי התיאוריה הפסיכואנליטית.
052-2734249
omerlans@netvision.net.il

 
תודה על קריאת העלון הנוכחי. 
לפני פסח, אני מזמינה אותך לקרוא עוד על טיפול התנהגותי ורגשי כאן

בברכה,

זיוה דינה - מנכ"ל קשבים 
מסרים מניעים אנשים 
דיוורי טיפול, חינוך ואימון
לקהלי יעד מותאמים במיוחד
Kshavim 

 

---

ה​​רשם לעלון כדי לקבל עדכונים על הטיפול ​בהפרעת קשב ADHD:

עלון קשב ADHD למשפחה

עלון קשב ADHD למבוגרים

הרשם ל"קשבים" כדי לקבל עדכונים לאנשי טיפול, חינוך ואימון:

״קשבים״ להתפתחות מקצועית

---

25.03.2017