עלון קשב ADHD
שלום רב,
החופש הגדול במוסדות החינוך והלימוד מסיט את תשומת הלב מעניינים חיצוניים לעניינים אינטימיים יותר בתוך המשפחה ובינינו לבין עצמנו. רחלי בן דוד, מטפלת בסיוע בעלי חיים, מאפשרת הצצה מסקרנת למים העמוקים של טיפול זה. לאחר מאמרה, מובא הסיפור המשעשע: 'זרקו את הכלב שלי מבית הספר לכלבים', מאת מרינה גולדשטיין, שדרנית ובלוגרית מקורית כמו שרק אשה עם ADHD יכולה להיות. קריאה נעימה.
חתול ועכבר - שילוב בעלי חיים בטיפול רגשי
בילדים המתמודדים עם הפרעת קשב וריכוז
רחלי בן דוד
בעלי חיים מבוייתים דומים לילדים בכלל ולילדי ADD/ADHDבפרט: הם קטנים, נמוכים, ורואים את העולם מלמטה; הם תלויים בדמויות מבוגרות חיצוניות לצרכים בסיסיים יומיומיים (אוכל, מים, מגע ותשומת לב); הם לרוב אימפולסיבים, קשובים לאינסטינקטים שלהם, ומתקשים לעכב תגובות. 'לפעמים אני מרגישה שאני דומה לחתולה שלי' אומרת ילדה בעלת ADHD(מתוך הספר 'תמיד אני אשם!?' מאת דר' דוד יגיל וסימה יגיל).
אובייקט להזדהות
חיות מהוות עבור ילדי ADHDאובייקט להזדהות, אחת מהפונקציות החשובות של 'מושא העצמי' על פי 'תאוריית העצמי' של היינץ קוהוט. כלומר, לפי קוהוט, החוויה של 'אני לא לבד', ש'יש מי שמבין אותי', ו'יש מי שדומה לי', עונה על צורך פסיכולוגי הקיים אצל כל אדם, נחוצה להתפתחות רגשית בריאה אצל ילדים, ומהווה את אחת הפונקציות הרגשיות שעשויות למנוע התפתחות הפרעת אישיות נרקסיסטית. גם אוגר זריז או עכבר עשויים להיות אובייקטים להזדהות. אולם היכולת של החיות לסייע להיבטים רגשיים המהווים תוצר לוואי של הפרעת קשב וריכוז, הולכת הרבה מעבר להיותן אובייקט להזדהות והשלכה. חיות עשויות לסייע לילדי ADHDבאופן ישיר ובאופן עקיף.
אימון טווח הקשב
באופן ישיר, ניתן לאמן את הילדים בהגדלת טווחי הריכוז באופן הדרגתי על ידי מתיחת היכולת לשבת במקום אחד באמצעות ליטוף חיות החביבות עליהם. היתרון של החיות בשיטה זו נובע מהיותן אטרקטיביות עבור מרבית הילדים, והיותן אובייקט משיכה המגביר מוטיבציה לביצוע משימות שאיננן חביבות עליהם. לדוגמא, במידה וילד(ת) ADHDמתבקש לישיבה ממושכת לצורך הכנת שיעורי בית, ישנם מקרים בהם הנחת ארנבון, שרקן או חתול מנומנם על ברכיו יסייעו לו לשבת ולהתרכז זמן ארוך יותר מן הרגיל. כמו כן, הבטחה לליטוף או משחק עתידי עם חיה מסויימת, עשוי לשמש כפרס וכגורם המגביר מוטיבציה למתיחת היכולת לחכות, להשתדל ולהתרכז במשימה הקשה עבור הילד.
חוויות של הצלחה
באופן עקיף אך לא פחות חשוב, מסייעים בעלי החיים המבויתים להתמודד עם תופעות הלוואי הרגשיות המלוות ילדי ADHD, בעיקר בגיל בית ספר יסודי. כידוע, ילדים אלו חווים טעויות וכשלונות חוזרים ונשנים העלולים להוביל אותם לדימוי עצמי נמוך, ולחוויות שליליות כגון תסכול, רגשי אשמה, בדידות ופחד מהתנסויות חדשות.
חיות "טיפוליות" מזמנות חוויות חוזרות ונשנות של הצלחה: הוצאה של חיה מהכלוב בפעם הראשונה מבלי שתנשוך או תשתולל (עם ליווי והדרכה צמודה של המטפל כמובן); התגברות על הפחד לגעת או להחזיק חיה מסויימת; חיה שנרגעת ממגע וליטוף בידיים של המטופל; חיה שמסכימה לאכול מידיו של המטופל - כל אלו מהווים חלק ממבחר ההזדמנויות לחוויות של הצלחה שהחיות מספקות לנו.
מיותר לציין שהמיומנויות הדרושות לילד/ת ADHDלחוות הצלחות מסוג זה אינן דורשות יכולות קוגנטיביות גבוהות, כישורים חברתיים מורכבים, או ריכוז בחומר עיוני המקשה על המטופל לחוש ביטחון עצמי. צבירה הדרגתית של הצלחות קטנות עם חיות מעלה בהדרגה את הדימוי העצמי, היכולת של המטופל להאמין בעצמו וביכולותיו, עד שהוא פנוי רגשית לעסוק במשימות מאתגרות יותר עבורו.
הדינמיקה הנוצרת בין חברי המשולש מטפל-חיה-מטופל עשויה לאפשר התפתחות קשר של אמון המעניק ביטחון והכלה לרגשות של תסכול ואשמה.
חבר ואח
במקרים קיצוניים בהם הילד חש שאין אף אחד בעולם שמבין אותו, עשוי בעל החיים לשמש כחבר נטול שיפוטיות המסוגל להקשיב, להבין, ולשמור על סודות. במידה והחיה היא היפראקטיבית בעצמה, היא עשויה למלא פונקציה נוספת של "המושא העצמי" ע"פ קוהוט, ולהוות מעין "אח תאום" במסגרת החוויה הבריאה של "twinship". חוויה זו כוללת בין השאר את אותם מצבים בהם הילדים חווים הנאה מעצם פעולה משותפת זהה עם דמות נוספת. לדוגמא, משחק חיקוי בין הורה וילד, ציור משותף וכד'. בעלי חיים מאפשרים חוויה דומה, כאשר הם עצמם באופן זמני בתפקיד ההורה (מושא עצמי) במצבים כגון: ריצה משותפת עם כלב, תכונה משותפת של תנועתיות בלתי פוסקת, וכד'. חוויות אלו מקלות על תחושת הבדידות המלווה לצערנו רבים מילדי ה ADHD.
ממטופל למטפל בעצמו
כאשר ל- ADHD/ADDמתלווה חוסר ביטחון או פחדים שונים, מאפשרת החיה חוויה מצמיחה שלא היתה יכולה להתאפשר בסיטואציות אחרות בחייו של הילד, באופן כה 'נקי'. מטפל/ת בעזרת בע"ח המזהה בעיה של פחדים וחששות המונעים מהמטופל להעיז ולהתנסות בחוויות חדשות, יכול להעזר בחיה כנשא אלטרנטיבי של הבעיה. על המטפל/ת להציג בפני המטופל/ת את בעיית הפחדים וההימנעות של חיה מסויימת, ולבקש את עזרתו של המטופל בטיפול בבעיה זו. כך הופך המטופל למטפל בעצמו. הוא עשוי לחוות תחושת העצמה וחשיבות שיסייעו לו בהמשך בהתמודדות עם הפחדים. כמו כן 'הבעיה של החיה' והנסיון לחשוב על סיוע לחיה וחיפוש אחר פתרונות לבעיה שלה, עשוי לפתוח צוהר נפשי אל ארגז הכלים האישי של המטופל להתמודדות עם בעיות הקשורות בפחדים וחוסר ביטחון.
לשלוט בצל
ההנחה העומדת בבסיס מתודה זו היא, שהידע לפתרון בעיות מצוי במטופל ולאו דווקא אצל המטפל. קארל יונג התייחס לכך בהקשר של חיבור לארכיטיפ פנימי העשוי להוביל לצמיחה נפשית. במסגרת התאוריה של יונג, מופיע 'ארכיטיפ הצל' המכיל את אוסף התכונות וההיבטים האישיים שהאדם אינו מסוגל להכיל בתוך עצמו ולכן משליך אותם על אובייקט אחר, חיצוני. במידה וה'אחר' הינו בעל החיים, נוצרת הזדמנות עבור המטפל לבקר בעולמו הפנימי של המטופל ולסייע לו להיות מודע יותר לעצמו, להתמודד עם 'הצל' ולשלוט בו. כפי שמצוטט ילד בעל ADHDבספר 'תמיד אני אשם!?':
'רק עכשיו גיליתי שאני יכול לשלוט בעצמי. במקום להרגיש שקורים לי דברים,
גיליתי שגם אני יכול להיות, ולעשות מה שאני רוצה באמת...'
סיכום
ממבט יותר פילוסופי, ובאופן מעט אבסורדי, יתכן שבאמצעות בעלי החיים יכולים ילדים עם ADHDלהניח מאחור היבטים 'חייתיים' מדי באישיותם ולאמץ דפוסים 'אנושיים' יותר כגון שליטה בהתנהגות ועשייה של 'מה שהם רוצים באמת'. האם חיות עושות את מה שהן רוצות באמת? - זו שאלה פילוסופית. אך בחזרה לענייננו, חשוב להבין שאין החיות ה'טיפוליות' מהוות תחליף לטיפול תרופתי ב ADHDאו להוראה מתקנת. חתול ועכבר וחיות רבות אחרות עשויות לסייע לתופעות לוואי רגשיות המתלוות לעיתים קרובות להתמודדות עם הפרעת קשב וריכוז בקרב ילדים.
רחלי בן דוד, עוסקת בפסיכותרפיה לילדים וטיפול משפחתי באמצעות בעלי חיים, מנחה ומרצה בתחום.
זרקו את הכלב שלי מבית הספר לכלבים
מרינה גולדשטיין
אחרי ישיבה משפחתית הוחלט לשלוח את הכלב האהוב לבית ספר לאימון כלבים...
לא סתם בית ספר, לבית הספר הטוב ביותר בארץ, כי אם כבר הכלב הולך ללמוד אז שילך למוסד האקדמי היוקרתי ביותר, כיאה לכלב ממשפחת גולדשטיין.
בבוקר נפרדו כולם מהכלב, אני כאם המשפחה הכנסתי אותו לרכב, נסעתי איתו 150 קילומטר צפונה, כי ידוע שמוסדות יוקרתיים אף פעם לא נימצאים קרוב לבית. פגשתי את מנהל בית הספר, את המדריכים, מסרתי את הכלב, כלי האוכל שלו, הצעצוע האהוב עליו שיזכיר לו את הבית ונפרדתי ממנו. חזרתי הביתה עצובה אך מאושרת שהכלב יחזור אקדמאי וידע את כל הפקודות שכלב אינטיליגנט צריך לדעת.
לא עברו 24 שעות, ואני מקבלת טלפון ממנהל בית הספר...
גברת גולדשטיין?
כן...אני עונה
אני רוצה לבקש מימך להגיע ולקחת את הכלב בחזרה.
למה?????? אני שואלת בבהלה....מה הוא עשה????? חשבתי שאולי הוא רב עם שאר התלמידים...אולי התחצף למדריך....אולי נשך איזה כלבה יפה.....
הוא לא מתאים לבית סיפרנו....ענה המנהל....
מה לא מתאים????? הוא כלב!!!! אמרתי,
הוא בילתי ניתן לאילוף ענה,
אולי יש לו הפרעת קשב וריכוז? שאלתי....גם לי יש...אצלנו זה בגנים....אולי תנסה שיטה אחרת...שיטה לבעלי הפרעת קשב? הוא כלב מאוד אינטליגנטי....
לא, גיברת גולדשטיין....אין לנו מחלקה של מופרעי קשב.
נכנסתי לרכב עם הכלב שלי ושוב נסעתי 150 קילומטר. סיפרתי לו בדרך שגם אותי זרקו מבית ספר, שגם אני עם הפרעת קשב ושלא ידאג. אם אני הגעתי רחוק, גם הוא יגיע!!!
מרינה גולדשטיין, מאמנת ובלוגרית:
http://www.shgiot.com/%D7%90%D7%95%D7%93%D7%95%D7%AA/
תודה על קריאת עלון קשב ADHD.
העלון הקרוב יעסוק בפעילות הגופנית החשובה כל כך למתמודדים עם הפרעות קשב וריכוז. אם עדיין אינך מנוי/ה על העלון, כתב/י אליי כדי לקבל אותו בתחילת כל חודש אזרחי. אם את/ה כבר מנוי/ה, נשתמע בעוד חודש.
בברכה,
זיוה דינה - קשבים
יעוץ להפרעת קשב
דיוורי טיפול, חינוך ואימון
לקהלי יעד מותאמים במיוחד
adhdindex.co.il
הרשם לעלון כדי לקבל עדכונים על הטיפול בהפרעת קשב ADHD:
הרשם ל"קשבים" כדי לקבל עדכונים לאנשי טיפול, חינוך ואימון:
24.02.2016