עלון קשב ADHD
שלום רב לך, מנוי/ת עלון קשב ADHD.
העלון הנוכחי יוקדש לשיתוף פעולה בין ההורה של ילד עם הפרעות קשב לבין המחנכ/ת ובית הספר של ילדו. נפתח בקטע משירה של דפנה זילבר, מומחית לאיסטרטגיות למידה, נמשיך בסיפורה של "דורית", אמא לילדים עם הפרעת קשב ומורת שילוב, ונקנח ב-10 עצות לשיתוף פעולה הורים-מורים אשר כתבתי ביחד עם שושנה היימן מן המרכז להורות מקושרת.
קטע משיר עם צחוק ודמע, אשר סיומו המשמח התרחש במציאות שמעבר לכתוב.
....הינה מזל טוב
כתה א' בפתח / הילדה שלנו תצליח לבטח
כי מה לעשות היא ילדה חכמה / אין כמוה בכל השכונה
אך במקרה, ממש בטעות / הילדה מגיעה לבית הספר בלי ילקוט.
וכשהילקוט מגיע המחברת נשארת / אין מה להגיד, ילדה נהדרת.
מתחילים כולם ללמוד לקרוא
דנה קמה, דנה נמה / וגם ילדתנו פעם קמה פעם נמה.
לקרוא ממש היא לא צריכה / הרי אמרנו שהיא אינטליגנטית נורא.
אז במקום לקרוא היא זוכרת על-פה / ובמקום לכתוב, היא ממציאה, שיהיה...
במהלך השנים היא זרקה מנהל
המורות התחלפו / בית הספר התקלקל
מבחנים של שעות היא פתרה בשניות / כי אפילו להעתיק לא ידעה בלי שגיאות
ההורים כבר לגמרי אובדי עצות / אמא בוכה, אבא נותן מכות,
זו לא בדיוק הילדה שחלמנו / זאת לא ממש הילדה שילדנו
שלנו הייתה סקרנית מתעניינת / וזו רק בורחת והכל מקלקלת.
מאת דפנה זילבר, מומחית ומדריכת מורים לאסטרטגיות למידה במתמטיקה.
איך גילינו את הפרעת הקשב של בתי?
סיפור מאת ידידתי "דורית", שהיא אמא לילדים עם הפרעת קשב ומורת שילוב לתלמידים לקויי קשב ולמידה.
כשבתי הייתה בכתה ט', זומנתי ליום הורים.
אמצע שנה בחטיבת הביניים אי שם במרכז הארץ. שום דבר לא בישר את העומד לקרות באותה ישיבה, בה השתנו חיינו כהורים וחיי הבת כתלמידה.
אנו יושבים מול המחנכת כשהבת בין שני הוריה (תמיכה? הגנה? ואולי מעין כלא שלא תברח לנו באמצע?...). והמחנכת מקריאה בצורה יבשה את שכתוב לה בדף ההערכה של מחצית השנה: "תנ"ך: לא מקשיבה, ספרות: לא מרוכזת, ביולוגיה: מפריעה ומשוחחת עם חבריה לכתה,וכן הלאה. ילדה בעלת יכולות שאינן מנוצלות, וציוניה מפוזרים מ45 ועד 90".
והבת - בתחילה עוד זזה באי נוחות בכסא, אחר כך בשקט ולאט לאט עם דמעות בעיניים עד להתפרצות "אבל למה אתם לא רואים שאני משתדלת? ובחשבון היה בוחן שקיבלתי 90 ובאנגלית 95 ואפילו בספרות קיבלתי בבוחן ועבודה יותר מ80? למה כולם אומרים שאני לא לומדת?"
באותו רגע חבשתי מהר את כובע המורה ושאלתי: "רגע, יכול להיות שיש לה הפרעת קשב?" מבט תדהמה של המורה ומבט רצחני של אבי בתי הופנו אלי. "לא!" ענתה נחרצות המורה החביבה, "היא סתם לא מרוכזת..."
הסברתי למחנכת שמשהו לא הגיוני בכך שהילדה ירדה כל כך הרבה בלימודים מאז שהגיעה לחטיבה, בכתה ז'- ההסבר היה צורך להתאקלם חברתית, בכתה ח'- ההורים התגרשו, וכעת בכתה ט', כשכל אחד מההורים הסתדר בחיים, מה יהיו התירוצים? איך יכול להיות שהילדה בוכה ואומרת שהיא משתדלת ומתאמצת? אולי יש לה קושי?"
הפעם המורה החלה להתפתל באי נוחות בכסא ואמרה: "לא, הילדה שלך פשוט לא משקיעה בלימודים, היא שוכחת מחברות וספרים באופן קבוע. ובכלל- לרוב איננה מכינה שעורים. מה הפלא? היא בכלל לא מקשיבה אלא עסוקה כל הזמן בדברים אחרים. ובכלל- יכול להיות שבגלל שהיא פעילה בצופים היא לא משקיעה בלימודים?"
"אני חושבת שאם ילד משתדל והוא בעל יכולות תקינות ובכל זאת- לא מתקדם- יש בעיה!" אמרתי הפעם ובצורה התקיפה ביותר.
שוב הופנו אליי המבטים. הפעם שאלה הבת: מה, אני דפוקה? יש לי בעיות? איזה בעיה יש לי ולמה בבית הספר היסודי הצלחתי?"
"איזה בעיות יש לילדה שלי?" שאל לפתע האב שעד כה ישב בשקט. היא לא לומדת בגלל הצופים ואם נפסיק לה את הצופים והיא תשב כל היום בבית ותלמד- היא תצליח". אמר בקול שקט שכזה ובביטחון עד כי הצליח לשכנע את המורה..
"לא!" זעקה הבת. "אני לא עוזבת את הצופים" אמרה ותלתה בי עיניים מצפות לעזרה.
"רגע, אני לא מבינה" אמרה המורה. "איזו בעיה יש לדעתך לבתך? היא לא לקויית למידה כי אין לה שגיאות כתיב, היא קוראת מצויין וגם במתמטיקה היא מתקדמת כשהיא מקשיבה ולא עסוקה בענייניה".
"אני חושבת שנשלח אותה לאיבחון קשב" אמרתי כשאני מנסה לא להראות קוצר רוח ולא להעלות את הקול לרמת צעקה.
שוב תדהמה בחדר. "זה לא יכול להיות, היא כל כך נחמדה, היא לא משתוללת ולא מרביצה ואף פעם לא הפכה שולחנות בכיתה ואפילו לא מקללת. לא יתכן שהיא היפראקטיבית" אמרה המורה.
אבל אז החלה הבת בהתפרצות זעם כאילו העולם חרב עליה: "אני לא היפראקטיבית, אני לא!!! אני לא רוצה ללכת לכתה ט'8 עם כל המופרעים של השכבה. תכף גם תסממו אותי עם רטלין וכולם יצחקו עלי".
ואם אתם שואלים: למה לא גילו את זה קודם?
פשוט מאד. עד כתה ו' למדה הבת בבית ספר אחר ובכתה של 20 תלמידים. שיטת הלמידה כללה גם עבודה בקבוצות ולא רק למידה פרונטאלית. הואיל ואצלה הלקות היא בקשב שמיעתי, המידע שהיא שומעת הולך ל...איבוד ולא לעיבוד.
כאשר עברה לכתה בת למעלה מ 40 ילד עם גרויים שונים ומשונים בחלל הכיתה, היא הפסיקה לתפקד בגלל הרעש, בגלל עודף גרויים ובגלל קושי לסנן את העיקר(דברי המורה) מהטפל (שיחות בטלות ורעשים).
סוף דבר:
לאחר שבועיים, אובחנה הבת במכון קשב והסתבר שהיא בעלת ADHD. ההמלצה הייתה: טיפול בריטלין. את לימודיה בתיכון סיימה בהצלחה בעזרת הרטלין ובתמיכתנו, כשבחלק מהמקצועות אף ניגשה לבגרות מורחבת. לאחר סיום לימודיה התנדבה לשנת שרות מטעם הצופים, וכיום עומדת בפני הגיוס לצה"ל.
10 עצות להורה ליצירת שותפות עם המורה של ילד/תך:
העצות נכתבו בשיתוף שושנה היימן,
מנהלת לייף סנטר, המרכז להורות מקושרת: http://www.lifecenter.org.il/
תודה לך על קריאת עלון קשב ADHD.
העלון הבא יעסוקבקשרים בין אישיים של מבוגרים עם הפרעות קשב, ויציג חוויות ותובנות מתוך הסדנה לאקדמאים עם ADHD בהנחיית ד"ר יצחק מנדלסון. אחכה לך.
בברכה,
זיוה דינה - קשבים
יעוץ להפרעת קשב
דיוורי טיפול, חינוך ואימון
לקהלי יעד מותאמים במיוחד
adhdindex.co.il
הרשם לעלון כדי לקבל עדכונים על הטיפול בהפרעת קשב ADHD:
הרשם ל"קשבים" כדי לקבל עדכונים לאנשי טיפול, חינוך ואימון:
21.02.2016