מאמר

---

גדי עשה זאת למרות ואף על פי

גדי עשה זאת למרות ואף על פי

כבר כשהיה גדי בן עשרה חודשים ניבאו לו עתיד מזהיר, הוא התפתח מהר ומעל למצופה לגילו, ידע לומר מילים ולבטא את עצמו ברהיטות, כך לפחות אמרו עליו, בטיפת חלב. עד גיל 18 חודשים התפתח לפי הספרים ומעבר לכך, התחיל למלמל משפטים, ידע לבטא את עצמו, היו לו קשרים חברתיים וכישוריים מוטורים נפלאים.  אבל, לקראת גיל שנתיים משהו קרה, השתבש,הילד הפסיק לדבר ולמלמל. בהתחלה לא הייתה כ"כ התייחסות, בבחינת זה יעבור, אבל בכל זאת, משהו הטריד, ולכן הוא נבדק אצל נוירולוג, אנדוקרינולוג ,רופא א.א.ג. בדיקת שמיעה ולא נמצאה סיבה משכנעת שתיתן הסבר לעצירה הזו, אמרו שיהיה במעקב.

הזמן חולף הילד כבר בגיל שלוש ולא מוציא הגה, בבית זורמים עם זה, ואומרים: "כשיהיו לו טענות הוא ידבר". חשוב לציין שהילד ידע  לבקש ולקבל כל מה שרצה ומצא דרך לתקשורת מצויינת בעזרת סימנים שפיתח ואו שהוא משך את זה שממנו הוא מבקש בקשה והצביע על מה שהוא רוצה. בבית ובסביבה כולם הבינו אותו, בגן אהבו אותו ותיקשרו איתו, המטפלת, שדיברה ספרדית, לא מצאה סיבה לבעייה, אמרה שהוא מבין הכל ויודע לבקש מה שהוא רוצה.

הייתה אפילו השערה שהוא לא מדבר בגלל בלבול שפות: אמא דיברה עברית, המטפלת דיברה ספרדית, ואולי על רקע זה הדיבור נעצר. בערך בהיתו בגיל 3 ומשהו ההורים נסעו לחו"ל והוא נשאר אצל הסבתא, כשלושה שבועות. כשההורים חזרו, הפלא ופלא הילד פתח את הפה והמילים והמשפטים שהיו אצורים ועצורים במוחו של הילד  יצאו ופרחו ושימשו אותו לתקשורת. לכאורה באה גאולה לעולם והכל בסדר, שהרי לא הייתה לו ברירה, הוא היה חייב להשיג את מבוקשו לכן דיבר.

שטף הדיבור היה טוב אבל הוא לא עשה הבחנה בין עיצורים: ס, צ, ש, הם נשמעו אצלו אותו דבר. עד כדי כך שאמרו עליו שהוא יהיה שרון (ראש הממשלה דאז) שמדבר בשששצצצ ומבינים אותו והוא עוד יהי גדול, זה לא ימנע ממנו להגיע לגדולות. כולם הבינו אותו ואפילו התאהבו בדרך שהוא דיבר.

לקראת סוף גיל חמש  נעשו שוב בדיקות אוזניים, מבנה חיך והומלץ להתחיל בטיפול אודייולוגי, אצל קלינאית תקשורת, טיפול שהתחיל לקראת גיל  שש. בחופש הגדול  לפני עלייתו לכיתה א' הוא התחיל את המפגשים אצל רותי, קלינאית תקשורת, טיפול שנמשך כמעט שנה, מפגש אחת לשבועיים, במפגשים גדי למד להבחין בין העיצורים וקיבל תרגילים לעשות בבית. הטיפול הצליח עד כדי כך שכשהוא היה שומע אנשים שלא עשו הבחנה בין ס, צ, ש הוא אמר: " אמא הם צריכים ללכת לרותי כדי שילמדו לדבר נכון".

חודש ספטמבר הגיע וגדי התחיל ללמוד בכיתה א' כמו ילדים בני גילו, הלך בשמחה שהלכה ודעכה. חשוב לציין שעם אחיו  הגדולים הוריו עשו עבודה מקדימה בהכנה לכיתה א' כך שהגיעו לכיתה א' כשהם קוראים וכותבים, פעולה שהייתה בעוכריהם מאוחר יותר.
עם גדי נעשתה הכנה אבל לא מעמיקה, הוא הגיע לכיתה א מוכן נפשית וחברתית ופחות במיומנויות קריאה, כתיבה וחשבון, "שהמורה תלמד אותו כדי שלא ישתעמם בכיתה".

הכל התחיל, כך לפחות זה נראה, עבד בחוברות אבל, ניכר היה שהוא איטי יותר בעבודתו, לאמו נאמר שאין מה לדאוג, זה בסדר, ברגע שהוא ירכוש את מיומנויות הקריאה והכתיבה הכל יסתדר והפער יסגר. אלא שבשנה זו פרצה מלחמת המפרץ והלימודים לא התקיימו כסדרם, לא היה רצף לימודי מאורגן ובימים שהתקיימו לימודים יותר עסקו בהפעלה  ומשחק ופחות בלמידה.                

גדי היה ילד שובב ופעיל מאד, הוא פחות אהב את ההתעסקות בלמידה ויותר אהב את משחקים. סוף סוף מלחמת המפרץ נגמרה, החזרה ללימודים והנסיון לצמצם פערים ולהספיק חומרים התנהלו בקדחתנות, כי כמעט שלושה חודשים לא למדו באמת.  שבועיים אחרי החזרה לשגרת לימודים גדי השובב נפל מהאופניים ושבר את עצם הזנב, מה שגרם לו שוב לניתוק מביה"ס, כי הוא היה צריך לשכב עד לריפוי והחלמה, הרופאים אמרו לו שלפחות שלושה חודשים (כמעט עד סוף השנה) עליו לשכב מרותק למיטה ולא לזוז כדי לאפשר לאיחוי של השבר. אולם  גדי שהיה שובב, לא שכב שלושה חודשים, הוא הסתפק בחודש, ומצא לו דרך להתנועע, כך שהוא חזר לכיתה א', כשהוא מדדה ומלווה בכרית ישיבה כמו ליולדת, העיקר לא להפסיד את המפגש עם החברים, שהתלהבו לראותו מדדה בצורה מוזרה.

בסוף כיתה א', לקראת היציאה לחופשה, גדי עדיין לא רכש עדיין מיומנויות קריאה ולא ידע מיומנויות בסיס בחשבון, ובכלל לא הבין את משמעות הכימות והכמויות, במיוחד כששיטת הבדידים הייתה שיטת הלימוד. אפשר לומר שהשנה הזו, הייתה פספוס אחד גדול.

החופש הגדול התחיל וברקע הידיעה שגדי עדיין, לא קורא וכותב ולא מבין את מהות המספרים, ועכשיו מה עושים? כאן אמו לקחה את העסק לידיים ועשתה מעשה, אמנם היא מורה בחט"ע ולא בבי"ס יסודי, ללא מיומנויות של מורה לגיל הרך. אבל ההחלטה נפלה והיא פנתה לעזרה אצל חברה שהייתה מורה בכיתה א' וממנה למדה את הדרך.

במהלך חופשת הקיץ גדי רכש את מיומנויות הקריאה והכתיבה וצמצם לכאורה, את הפער. היא לימדה אותו בעזרת השיטה הפונולוגית ולא בשיטת בלי סודות שהייתה נהוגה אז, כך שבתחילת כיתב ' גדי שלט היטב בקראיה וכתיבה.  במהלך חופשת סוכות גדי למד  ורכש  מיומנויות חשבוניות בעזרת חשבונייה ולא בדרך הבדידים שהיו מקובלים אז. רק כדי לסבר את האוזן, חשבונייה הייתה אז בבחינת מצרך נדיר שחלף זמנה, כדי למצוא את החשבונייה הנדרשת

אמו נסעה לשוק הפשפשים ושם היו כאלה בשפע, נבחרה חשבונייה צבעונית וגדולה דייה, וכך עד סוף חופשת סוכות  של כיתה ב' גדי רכש והבין את הכימות והכמויות ויכל  היה לבצע פעולות חשבוניות.  גדי סגר את הפערים, אבל ככל שהשנים חלפו ניכרו סירובים מצד גדי להשקיע בלימודים, הוא שנא את בית הספר, הוא לא אהב לקרוא, לעומת זאת  אהב שיקריאו ויספרו לו. כשהגיע לכיתה ד' כבר היה ברור שלגדי יש לקויות למידה שאיבחון מוקדם אישר זאת. גדי קיבל שיעורים בהוראה מתקנת, שיעורי שחייה, שיעור נגינה בפסנתר (שלא אהב, והפסיק) חוג לג'ודו ועוד ועוד, הכל כדי למלא את הזמן ולחשוף את גדי לפעילות שתעניין אותו, גדי התמיד בשחייה, ג'ודו, ולמד לנגן על גיטרה.

בתחילת ג' עלתה הצעה שגדי אולי, מתאים לכיתת חינוך מיוחד, אבל אמו טענה אחרת, היא תעזור לו בכל דרך אפשרית, לסגור ולהתגבר על פערים ואם זה לא יצליח אז תיבדק גם אפשרות ההצעה.

גדי סיים בי"ס יסודי, עבר לחט"ב שזו הייתה קייטנה בשבילו, כי בעיקר שיחקו ופחות למדו, בחט"ע התגלו קשיים וגדי שקיבל עזרה בהוראה מתקנת ע"י אמו, היה צריך להשקיע יותר, עבר איבחון נוסף שרק הוסיף וחיזק את קודמו, הומלץ שיקבל הקלות, שהיו אמורות לעזור לו, אבל בבית הספר הם רק הקשו עליו. בית הספר לא היה ערוך לתת לו את ההקלות, במקום לבחון אותו בע"פ בזמן הבחינה יחד עם בני כיתתו, דחו אותו ליום ואו יומיים מאוחר יותר, המורים לא התחשבו שלגדי יש עוד מבחנים בהפרש של יום יומיים כמו כל בני כיתתו, כך יצא שגדי היה צריך לפעמים להיבחן בשתיים עד שלוש בחינות ביום אחד, זה הטריף אותו ושיגע אותו. הוא זעק וצעק: "אמא אני לא יכול יותר, ככה יותר קשה, אני לא רוצה להיבחן יותר בע"פ".

המלחמה מול ביה"ס על זכויותיו של גדי, שלא כובדו תמיד, הייתה מתישה וקשה. זה היה מאבק יומיומי, כל הזמן לדבר, לבקש ולהזכיר ליועצת ביה"ס, למחנך, למורים שיתנו לו את המגיע לו ולא יקשו עליו, המאמץ היה קשה מאד לקראת בחינות הבגרות. למרות ואף על פי, גדי סיים תיכון עם בגרות מלאה ושלושה מקצועות מורחבים. אבל בלי התמיכה, הליווי של אמו הוא היה נופל בדרך.   גדי התגייס לחיל קרבי ושירת כלוחם רובעי 07 וסיים שירות מלא, גם בצבא לא היה לו קל, הוא רצה לצאת לקורסים ולא נתנו לו.

לאחר  שהשתחרר,טייל ונפש שנה ולמד נרשם ללימודים אקדמיים במכללה שידעה והייתה מוכנה להתמודד עם הלקויות של גדי ושם הוא פרח, עד כדי שחברים באו ללמוד ממנו ואיתו. היום הוא בעל תואר ראשון במינהל עסקים, התמחות בחשבונאות ומימון, ומחפש עבודה בתחום.

 סיפורו של גדי מובא כאן כדי להראות שאם רוצים אין זו אגדה, ואין דבר העומד בפני הרצון,

השאלה היא: למה צריך להילחם במקום לקבל את זכויותיו כברור מאליו?

אמא של גדי

 

 

 

 

---

08.08.2012