מאמר

---

סיוע לאנשים עם צרכים מיוחדים: המודל האוניברסאלי לעיצוב אוניברסאלי

סיוע לאנשים עם צרכים מיוחדים:
המודל האוניברסאלי לעיצוב אוניברסאלי/ עדו בן צבי

מאת: עִדּוֹ בן צבי, מומחה לטכנולוגיה מסייעת(MA) וטכנאי מחשבים, יחס אישי – מחשבים, באר שבע (טל. 054-4563823)

במאמרי הקודמים באתר זה, "עשר עצות להתאמת המחשב לסטודנטים עם לקות קשב וריכוז" ו"עיבוד תמלילים קולח למרות ריבוי שגיאות כתיב",דנתי בפרטים קונקרטיים של סוגיות ספציפיות בתחום הנגישות לאנשים עם לקויות. הפעם, אדון בסוגיה כללית יותר. במקום לדון דווקא בהתאמה של מחשוב, דווקא לפלחי אוכלוסייה עם צרכים מסוימים, אדון בהתאמתן של מגוון רחב של "מערכות" (מכשירים, בניינים, נהלים, תכניות לימוד, פעילויות פנאי וכיוצא בזה) לצרכיהם של פלחי אוכלוסייה רבים ומגוונים ככול האפשר.

מלאכת עיצוב, השואפת להתחשב בצרכיו של כל אדם, נקראת "עיצוב אוניברסאלי". מטבע הדברים, התחשבות בצרכיו של כל אדם אינה יכולה להסתמך על למידה פרטנית של צרכיו של כל אדם. כדי להקל על מלאכת העיצוב האוניברסאלי, מומחים שונים (וועדות מומחים) לנגישות פרסמו רשימות מצומצמות של כללים, שהם רואים ככללים הבסיסיים בתחום (ראו המקורות שבסוף המאמר). רשימות אלה נותנות חומר רב למחשבה, אך חלקן עוסק בטווח מצומצם מאוד של מערכות והרשימות הכוללניות יותר הן בעייתיות. החפיפה בין הרשימות הכוללניות היא חלקית ביותר ורבות מהן נראות לא ממצות או שאינן מופשטות דיין להשלכה על מגוון רחב של מערכות. מעבר לזאת, חלק נכבד מהרשימות אינו פשוט לזכירה.

במאמר זה, אני מציע מודל מחשבתי פשוט, שנועד לסייע בזכירה ובהסקה עצמית של כללים הדומים לאלו המופיעים ברשימות, כמו גם לברירת הכללים על פי הרלוונטיות שלהם למערכת. המודל הוא טבלה עם שלושה טורים וחמש שורות. הטורים מפלחים את כלל האוכלוסייה, באופן ממצה והשורות מחלקות את שיקולי הנגישות והשמישות באופן ממצה. כותרות הטורים והשורות מנוסחות כך שכל אחת מהן תקל, ככול האפשר, בזכירת האחרות. הטבלה נראית כך:

		אוכלוסייה טיפוסית	בעלי הצרכים המיוחדים שבפוקוס	שאר בעלי הצרכים המיוחדים
כבוד, שוויון ובטיחות
שיקולים	פיזיים
	מנטאליים
	חישתיים
סובלנות לשגיאות

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מדוע וכיצד לפלח את האוכלוסיה

חלק מהרשימות דרשו מהמעצב, שלא לחשוב באופן אקטיבי על ממגוון הצרכים המיוחדים של פלחי הציבור הרחב. הן יצאו מההנחה, שאם המעצב ידאג שיהיו, למשל, דרכים מגוונות לתפעל את המערכת ודרכים מגוונות לקבל ממנה מידע, היא תתאים ממילא לאנשים עם יכולות מגוונות. רשימות אחרות, לעומת זאת, כן דרשו במפורש, שכל שיקול שמישות יעשה קודם כל לגבי האוכלוסייה הטיפוסית ואחר כך לגבי האוכלוסייה בעלת הצרכים המיוחדים. כך, למשל, אם המעצב זוכר לעצב מערכות, שבאות במגע פיזי עם גוף האדם, כך שיתאימו לצורתו של הגוף, עליו לחשוב על התאמת המערכת לצורת גופו של אדם בוגר טיפוסי, של ילד, של איטר יד ימינו, של אדם היושב בכיסא גלגלים, של גיבן וכיוצא בזה.

הטורים שבטבלת המודל מסייעים למעצב לחשוב על פלחי האוכלוסייה השונים. כל שיקול שהמעצב בוחר בו, בהשראת ארבע השורות העליונות של המודל, מוצלב כנגד הטורים. את האוכלוסייה אני מציע לחלק לשלושה חלקים:

1.  אוכלוסייה טיפוסית. דהיינו זו שאין לה צרכים מיוחדים. חשוב לחשוב עליה באופן אקטיבי מכמה סיבות. ראשית, מערכת, שמלכתחילה קשה לשימוש עבור האוכלוסייה הטיפוסית היא מערכת שאינה מעוצבת אוניברסאלית. שנית, קושי נסבל בתפעול המערכת בידי אוכלוסייה זו מעיד, לא פעם, על קושי בלתי נסבל בתפעולה בידי אחרים. שלישית, יש לוודא, שהסידורים להקלת השימוש של שאר המשתמשים לא מפריעים למשתמשים הטיפוסיים. יש הצדקה לחשיבה על קבוצה זו גם בעת עיצובו של מוצר, שנועד מלכתחילה רק לשימושו של פלח ציבור בעל צרכים מיוחדים, משום שהטכנאים או אנשים אחרים שמסייעים למשתמש עשויים לבוא מקבוצה זו.

2.  האוכלוסייה בעלת הצרכים המיוחדים שבפוקוס. דהיינו, אותן קבוצות של אנשים עם צרכים מיוחדים, שטבעי לחשוב עליהן בהקשר של המערכת שעוסקים בעיצובה האוניברסאלי.

3.  שאר בעלי הצרכים המיוחדים.

דוגמה: כשאנו תולים תמונה במסדרון של בית הלוחם, אנו רוצים לוודא, שאנשים חסרי צרכים מיוחדים יכלו לראות אותה כהלכה (אוכלוסייה טיפוסית), שאנשים עם לקויות, הנפוצות בין נכי צה"ל יוכלו לראות אותה כהלכה (למשל, שמשתמשי כיסאות גלגלים יוכלו להביט בה כהלכה מגובה ישיבתם) וששאר האוכלוסייה תוכל לראות אותה כהלכה (ילדיהם של נכי צה"ל, בני משפחה נמוכי קומה וכיוצא בזה).

 

ארבע השורות העליונות

למעט הדרישה למחשבה אקטיבית על פלחי האוכלוסייה (אותה אנו מיצגים בטורים) ולמעט כלל יוצא דופן נוסף, אני מציע למיין את כל הכללים שברשימות לארבע קבוצות:

1.  שיקולי כבוד האדם, שוויונו ובטיחותו. שיקולים אלו נדרשים הן מרשימות הכללים והן מהגדרת המושג "נגישות" בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. לפי שיקולים אלו, בניין שכל אחד יכול להיכנס בשעריו, אך משתמשי כיסאות גלגלים ידרשו לשם כך להקיף אותו ולחפש ממושכות את דלתו הנגישה היחידה, אינו מעוצב אוניברסאלית. על אחת כמה וכמה אם אותה דלת מונגשת בעזרת רמפה מסוכנת או שהיא משמשת גם את עגלות האשפה.

2.  שיקולים פזיים. שיקולים הקשורים בצורת גופו, יכולת תנועתו ותנועותיו הטיפוסיות של המשתמש. לדוגמה: יש להותיר למשתמש מרחב תמרון מספק. מרבית השיקולים האלה משתייכים באופן ברור לתחום הארגונומיה הפיזית.

3.  שיקולים מנטאליים. שיקולים הקשורים בתפישתו, הבנתו וידיעותיו של המשתמש. לדוגמה, "חוק ההצבעה הישירה", הממליץ להציג את אפשרויות ההפעלה בפני המשתמש ולאפשר לו לבחור ביניהן באופן הדומה ביותר לאצבוע. דוגמה שנייה, ההמלצה להעדיף מערכות בעלות הוראות הפעלה מתועדות ומפורטות. מרבית השיקולים האלה משתייכים באופן ברור לתחום הארגונומיה הקוגניטיבית. החלטתי לשייך לכאן גם את הדרישות לסדר ולאסתטיקה כי הן מופיעות ברשימות אלו תוך נימוק שהן נועדו להקל על המשתמש בתפישת המערכת.

4.  שיקולי חישה. שיקולים הקשורים ביכולתו של המשתמש לקבל מהמערכת את המידע הדרוש לו בעזרת חושיו. מעצבים ומומחי נגישות, שהרקע המקצועי שלהם קשור לפסיכולוגיה, עשויים לצרף לשיקולים אלו גם את שיקולי התפישה, במקום לקטלג אותם עם השיקולים המנטאליים.

 

כלל הסובלנות

הכלל שלא הצלחתי לקטלג עם אף אחת מקבוצות הכללים הוא "מערכת המעוצבת האוניברסאלית צריכה להיות סובלנית לשגיאותיו של המשתמש". לדוגמה: הלחיץ "בטל פעולה", ביישומי המשרד של מייקרוסופט, הופך יישומים אלו לתואמים יותר את חוקי העיצוב האוניברסאלי. זאת משום שהוא מאפשר ביטול פעולות, שהמשתמש ביצע בטעות. דוגמה שנייה: תיקיית פח האשפה, שבמערכות ההפעלה של המחשבים האישיים מאפשרת למשתמש לשחזר קבצים שנמחקו מתיקיות אחרות, על ידי החזרתם ממנה.

מלבד העובדה שכלל הסובלנות לשגיאות אינו ניתן למיון לארבע קבוצות הכללים האחרות, הוא כלל יוצא דופן בעוד אופן. אי אפשר להצליב אותו עם פלחי האוכלוסייה. לעובדה, שעלייתו של נוסע על האוטובוס הלא נכון, יהיו תוצאות לא נעימות וקשות לתיקון, אין קשר לפלח אוכלוסייתו של הנוסע. הסיכוי לביצוע שגיאה זו כן קשור לפלח האוכלוסייה, אך את הסיכוי הזה יש לשקול עם השיקולים החושיים והמנטאליים ואולי גם עם שיקולי השוויון (אולי זה לא הוגן, למשל, שהמידע על האוטובוסים לא יימסר בשפות מסוימות). אולם, הסובלנות לשגיאה קשורה לכל המגזרים באותו האופן.

 

דוגמה ליישום המודל כולו

ניישם את המודל כולו, על כמה מערכות דומות. ביישום זה אשתמש במודל רק לדיון בכללי עיצוב אוניברסאלי, שכבר הזכרתי במאמר זה. אני מניח שהמודל יעזור לחלק מהקוראים ליישם גם כללים נוספים. לשם הדוגמה, נביט במערכות לברירת מתח הכניסה של שנאי, של מכשירי חשמל ביתיים:

1.  שנאי עם מתג ברירת מתח כניסה, שמשתמשים עיוורים התלוננו כי הם לא היו מודעים לקיומו וגם לא לעובדה שהם הזיזו אותו בעת שמיששו את השנאי. כתוצאה מאי נגישות המערכת, עיוורים בישראל כיוונו את השנאי למתח הכניסה המקובל בארצות הברית והוציאו מכשירי חשמל מכלל פעולה.

2.  חלופה שאנו שוקלים עבור השנאי מדוגמה מספר אחת, ששונה ממנו רק בצורת המתג. הזזת מתג זה דורשת שימוש במברג פיליפס.

3.  חלופה שאנו שוקלים עבור השנאי מדוגמה מספר אחת, ששונה ממנו רק בצורת המתג. הזזת מתג זה דורשת שימוש במברג פיליפס, מברג רגיל או במטבע.

4.  שנאי חסר מתג ברירת מתח כניסה, המתאים למתח כניסה ישראלי ואירופי בלבד. צורת התקע שלו מאפשרת את שילובו רק במערכות חשמל ישראליות ואירופאיות (כל זמן שלא מוסיפים לו מתאם תקע) וכתוב עליו בברייל ובשפות שונות, באותיות צבעוניות גדולות ובולטות, שהוא אינו תואם את מערכת החשמל של ארצות הברית.

מע' ברירת מתח שנאי מס' 1		אוכלוסייה טיפוסית	עיוורים	עם צרכים מיוחדים אחרים
כבוד, שוויון ובטיחות			סיכון ממשי דווקא לרכושם של עיוורים
שיקולים	פיזיים		לא תואם תנועות טיפוסיות לעיוורים
	מנטאליים		עיוור צריך לזכור לבדוק את הכוונון	סביר שדיסלקטים ותיירים מתבלבלים בכוונון
	חישתיים		עיוור לא יכול לבדוק הכוונון בכוחות עצמו	לא ברור אם כבדי ראייה לא מתמצאים בכוונון
סובלנות לשגיאות		שורף מכשירי חשמל במקרה של טעות

חלוקת משנה לשורות השיקולים המנטאליים, הפיזיים והחישתיים

ברשימות הכללים לעיצוב אוניברסאלי מופיעים הרבה מאוד כללים, שעוסקים בשיקולים המנטאליים. התמצאות בכללים אלה עשויה לדרוש חלוקה נוספת של השורה. אולם, מכיוון שהחלוקה שאני מציע ישימה גם על שורות השיקולים הפיזיים והחישתיים, אציג אותה עבור שלוש השורות האלו. החלוקה היא ל"שיקולי צמצום", "שיקולי ריבוי והרחבה" ו"שיקולי שינוי".

דוגמה: כדי להפוך דלת לשמישה עבור פלחי אוכלוסייה רבים יותר, אפשר, למשל:

V  להרחיב את הדלת כך שיוכלו לעבור דרכה עם כיסא גלגלים – שיקולי ריבוי והרחבה,

V  לשנות את צורת הידית כך שיותר אנשים יוכלו לסובב אותה לקראת הפתיחה (במקום ידית כדורית, מהסוג הנפוץ בארצות הברית, יש לשים ידית מאורכת)  – שיקולי שינוי,

V  אם צבע הידית דומה לצבע הדלת, יש לשנותו כדי שיותר אנשים יוכלו למצוא את הידית בקלות – שיקולי שינוי,

V  לדאוג שיידרש פחות כוח כדי לסובב את הידית ולדחוף את כלל הדלת – צמצום,

V  לדאוג ללחצן פתיחה חשמלי, לצד הדלת, שלחיצה עליו תוכל להיות חליפית לפתיחת הדלת בעזרת הידית – ריבוי,

V  הגדלת מרחב התמרון לפני הדלת – ריבוי והרחבה,

V  התקנת חיישן ומנגנון פתיחה אוטומטי, שיפתחו את הדלת בכול פעם שאדם מתקרב אליה – צמצום, למעשה תת קבוצה של צמצום מסוג "פטור",

V  לדאוג שהדלת תפתח בדחיפה, אך בלא סיבוב ידית – צמצום שהוא ספק פטור (עדיין צריך להניע את הדלת, אך יש לבצע תנועה אחת במקום שתיים).

למעט הפטור, ישנה עוד תת קבוצה ראויה לציון של שיקולי צמצום. זוהי קבוצת שיקולי "צמצום ייצוג המידע". צמצום ייצוג המידע אינו פטור ממידע (הפיכת מידע לבלתי נחוץ) וכמובן שאינו הסתרה של מידע. צמצום ייצוג המיידע הוא תמצותו וסידורו באופן קל לתפישה. בין תחומי הידע העוסקים בצמצום ייצוג המידע יש למנות את תורת הגשטלט בפסיכולוגיה ואת הסטטיסטיקה התיאורית.

הדרישות לסדר ולאסתטיקה (בהקשר לעיצוב אוניברסאלי) הן למעשה דרישות לייצוג מידע מצומצם, כי הן דורשות, שהמידע שהמערכת נותנת, יחולק למספר קטן של קטגוריות ושהחלוקה הזו תהייה קלת תפישה עבור המשתמש – דרישות הנשענות גם על תורת הגשטלט. תורה זו דורשת גם לתת מבט-על על המערכת לפני הכניסה לפרטים. מתחום הסטטיסטיקה התיאורית חשוב להזכיר הצגת מידע במספרים יחסיים ("כחצי ממיכל הדלק ריק" במקום "חסרים 23 מתוך 45 ליטרים"), ממוצעים, טבלאות ודיאגראמות. מידע כזה יכול להופיע, למשל, בפונקציות הניטור של מערכות ממוחשבות.

 

דוגמאות לכללים ולמיונם

סעיפי הרשימה שלפניכם מסודרים באופן מקרי. כל סעיף פותח בדוגמה לכלל הקשור בעיצוב אוניברסאלי ומסתיים בהסבר שלי לגבי מיונו על פי המודל. מי מהקוראים שמעוניין לתרגל את מיון הכללים, מוזמן לעצור לרגע את קריאתו, אחרי חלקו הראשון של כל סעיף ולתת את דעתו על שיוכו של כל כלל.

V   "כל אלמנט גרפי בדף אינטרנט צריך תמליל חליפי" – מקרה פרטי של "יש להעדיף ריבוי דרכי הפעלה וקבלת מידע מהמערכת". זהו חוק ריבוי והמקרה הפרטי שלו עוסק בשיקולים חישתיים.

V  "חוק האחידות והעקביות": עדיף לאפשר שימוש במערכת, בדרכים דומות לאלו, שהמשתמש כבר מכיר ממערכות אחרות. באותו אופן, עדיף לאפשר שימוש בכל חלק של מערכת, בדרכים דומות לאלו, שהמשתמש כבר מכיר חלקיה האחרים. עדיף גם לאפשר אחידות דרכי שימוש במערכת במשך זמן ההפעלה.  – זהו חוק צמצום ייצוג מידע. המשתמשים כן צריכים לדעת להפעיל את המערכת אך אחידות דרך ההפעלה מסייעת להם לתפוש ולזכור את הדרך הזו. "חוק אחידות המקום" של חלקי מערכת דומים (כמו של צלמיות דומות בחלונות מחשב דומים) הוא מקרה פרטי של חוק זה.

V  חוק הבחירה הישירה (הוסבר למעלה). חוק פטור ממידע. המשתמשים פטורים מזכירת אפשרויות ההפעלה.

V  התאמה לשפה ולתרבות: "מומלץ להתאים את השימוש במערכת לשפה ולתרבות של המשתמש" – למעשה יש כאן שני חוקים. הראשון קובע שמצב שבו תרבותו ושפתו של המשתמש הטיפוסי מסייעת לו להשתמש במערכת, עדיף על מצב שבו השימוש במערכת נשען על רעיונות שאינם מוכרים לאיש מתוך תרבותו ושפתו – חוק שינוי הקשור לשיקולים המנטאליים. השני קובע שיש לאפשר את התאמת המערכת לתרבותם ולשפתם של משתמשים רבים ומגוונים – חוק ריבוי הקשור לשיקולים המנטאליים. כלל ההתאמה לשפה ולתרבות דומה לכלל ההתאמה הפיזית של המערכת לצורת גוף האדם.

V  עדיף לתת אפשרות לשימוש במערכת בעזרת אביזרי טכנולוגיה מסייעת (טכנולוגיה מסייעת היא טכנולוגיה בה משתמשים אנשים עם לקות כדי, לעשות מה שאנשים חסרי לקות עושים בלא טכנולוגיה. לדוגמה, מערכת שמאלצת אנשים להסיר את משקפיהם ולהשתמש בה כאשר ראייתם מטושטשת, היא בעלת עיצוב שאינו אוניברסאלי) – חוק ריבוי שקשור לשיקולים פיזיים וחושיים.

V  על המערכת לתת למשתמש משובים ברורים ככול האפשר לגבי מצבה הנוכחי, אפשרויות המשך הפעלתה ובמקרה הצורך, גם על הסיכונים שבאפשרויות אלו. זהו חוק ריבוי.

V  על המערכת להכיל הוראות הפעלה מפורטות. חוק ריבוי. מדובר בדרך נוספת להבנת אופן השימוש במערכת.

V  מערכת מורכבת צריכה דרך יציאה ברורה ממצבי עמימות. למשל, לחיץ חזרה מידית למצב ההתחלתי של המערכת. זה אינו שיקול מנטאלי אלא מקרה פרטי של חוק הסובלנות לשגיאות.

V  "גמישות העיצוב" – יכולת לשנות את העיצוב על פי צרכי המשתמש או באופן כללי, על פי המידע שיצטבר עם הזמן. חוק ריבוי דרכי שימוש.

V  שימוש ראשוני אינטואיטיבי – מקרה פרטי וחשוב של חוק ההתאמה לתרבות ולשפה.

V  עדיף לדרוש שימוש במאמץ פיזי נמוך – חוק צמצום.

V  עדיף לארגן צלמיות של ממשק המשתמש ביישומי מחשב לפי קבוצות בעלות מכנה משותף – מקרה פרטי של חוק צמצום ייצוג המידע במיונו לקטגוריות.

V  עדיף לעצב את המערכת באופן המאפשר למשתמשים עם לקויות לשמור על פרטיותם הרפואית בעת השימוש – חוק מקבוצת כבוד האדם, בטיחותו ושוויונו.

V  השימוש במערכת צריך להיות קל להבנה וחלקי המערכת צריכים להיות קלים לזיהוי – זהו ניסוח כולל לשורת השיקולים המנטליים ולחלק מהשיקולים החושיים.

V  "שליטה קלה של המשתמש" – כלל המודל, למעט שורת שיקולי כבוד האדם, בטיחותו ושוויונו.

אודות המחבר:
עִדּוֹ בן צבי, מומחה לטכנולוגיה מסייעת(MA) וטכנאי מחשבים,
יחס אישי – מחשבים, באר שבע (טל. 054-4563823)
http://www.adhdindex.co.il/FrmPromo.aspx?ShowCall=1&id=229

 

מקורות:

·         Adams, R. & Langdon, P.: Principles and concepts for information and communication technology design. Journal of Visual Impairment and Blindness 97(10) 602-11, 2003

·         UNIVERSAL DESIGN AND VISITABILITY. Edited by Jack Nasar and Jennifer Evans-Cowley, Ohio, 2007

·         Universal Design of Instruction: Definition, Principles, and Examples, Sheryl Burgstahler, 2007

·         THE PRINCIPLES OF UNIVERSAL DESIGN, Major finding provided by the National Institute on Disability and Rehabilitation Research, Version 2.0, North Carolina State University, 1997

·         CAST (2008). Universal design for learning guidelines version 1.0. Wakefield, M.A.

·         חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, נוסח מתוקן, 2005.

---

16.02.2012