עלון קשב ADHD

מתבגרים סוערים עם ADHD - תיקוף רגשי יביא שינוי

עלון קשב ADHD

אימפולסיביות ותגובתיות רגשית
במתבגרים עם ADHD:
הקניית כלי התיקוף להורים כמפתח לשינוי
עדי אופנהיימר מנצור

כמטפלת די.בי.טי המתמחה בעבודה עם מתבגרים סוערים, אני נתקלת תדיר במשפחות המתמודדות עם סערות רגשיות והתפרצויות זעם של ילדיהם המתבגרים. כשמדובר במתבגרים עם הפרעת קשב, האתגר מורכב במיוחד. הליקוי בוויסות הרגשי, שהוא חלק אינהרנטי מהפרעת הקשב, יוצר מצב בו המתבגר חווה רגשות בעוצמות גבוהות במיוחד, עם יכולת מוגבלת לווסת אותם.

יואב (14) עם הפרעת קשב
יואב המתבגר הגיע לטיפול אצלי. בפגישה המקדימה עם ההורים, הם תיארו מצבים יומיומיים של התפרצויות זעם. למשל, בתגובה לכישלון במשחק מחשב, לשינוי בתוכנית או כשאחיו הקטן נכנס לחדרו ללא רשות, הוא עלול להתפרץ בצעקות שיכולות להסלים לכדי זריקת חפצים ומריבות של שעות. ההורים מנסים להרגיע: "אין סיבה להתנהג ככה", "תירגע", "אתה מגזים". תגובות אלו, למרות כוונתן הטובה, רק מחריפות את המצב.

המשפחה מתארת תחושה של "הליכה על ביצים". האחים הצעירים חוששים מההתפרצויות, ההורים מרגישים חסרי אונים, והאווירה בבית מתוחה. מה שמתחיל כתקרית יומיומית עלול להתדרדר במהירות למשבר משפחתי של ממש, כשיואב מאבד שליטה לחלוטין וההורים לא מצליחים להרגיע את המצב.

כדור השלג מתגלגל - מפגש בין חוסר תיקוף לעוררות רגשית גבוהה
כשהורים אומרים "אין סיבה להתנהג ככה", הם למעשה מעבירים מסר שהרגשות של המתבגר אינם לגיטימיים.
כשהמתבגר שומע מסרים שמבטלים את ההגיון ואת הלגטימיות של החוויה הסובייקטיבית שלו, הוא מקבל את המסר "אתה מתנהג כמו משוגע" או "אין שום סיבה להגיב ככה", זה יוצר מעגל הרסני של תחושת בדידות וחוסר הבנה, הגברת התסכול והכעס, ותחושה שמשהו באמת "לא בסדר" איתו.
חוסר התיקוף מוביל להסלמה בתגובה הרגשית, שרק מאששת את המסר המקורי - "אתה באמת משוגע". הוא מגביר את התסכול והכעס, ויוצר מעגל קסמים של תגובתיות מוגברת. המתבגר חש שלא מבינים אותו, שרגשותיו "לא בסדר", מה שמוביל להסלמה נוספת.

מהו תיקוף רגשי?
תיקוף הוא תגובה המתקיימת בסיטואציה בינאישית. תגובה זו מעבירה מסר שהאופן שבו האחר חושב ומרגיש הוא לגיטימי ובעל היגיון כלשהו.
במקום לראות את ההתנהגות כ"משוגעת" או "לא הגיונית", חשוב להבין שזוהי תגובה טבעית למערכת עצבים רגישה במיוחד. המתבגר אינו בוחר להגיב כך, והתגובתיות היא סימפטום, לא בחירה מודעת.

חשוב לציין - תיקוף אינו הסכמה, ולא כל דבר צריך לתקף. נכון להתייחס לתיקוף כאל תהליך חיפוש אחר קורטוב ה"אמת" שקיים בחוויה הרגשית של האחר.

הבסיס המדעי לתיקוף רגשי
מחקרים מראים שתיקוף רגשי מפעיל אזורים במוח האחראים על ויסות רגשי ומפחית פעילות באמיגדלה, האחראית על תגובת "הילחם או ברח". כשאדם חש מובן, רמות הקורטיזול, הורמון הסטרס, יורדות, ומערכת העצבים הפרה-סימפתטית מתחילה לפעול, מה שמאפשר הרגעה טבעית.

סוגים של תגובות מתקפות

1. להקשיב הקשבה מלאה:
לשבת ולהקשיב למתבגר ולהיות מרוכז לגמרי בו, בלי הסחות של נייד או חוסר פניות. כשהילד תוקפני, למשל מקלל "אתה אידיוט", ההורים לא אמורים לתת תוקף לקללה אלא להתייחס לרגש - "אני רואה שאתה עצבני עלי..."

2. לשאול שאלות:
לשאול את המתבגר שאלות - "מה זאת אומרת?", "למה את כועסת עלי?", "מה קרה?", "מה לא בסדר מבחינתך?". לגלות סקרנות לסיבה שאדם מגיב כפי שהוא מגיב. להניח שיש סיבה לתגובה הרגשית של האדם, הוא לא עושה זאת סתם.

3. לתת לגיטימציה למובן מאליו:
לעיתים יש לנערים תגובות שחלקן תואמות ונורמליות למצב וחלקן פחות. חשוב לתת לגיטימציה לחלק שהוא מתאים ומובן. לעיתים צריך פשוט לומר בהתאם לנסיבות: "ברור שזה מה שאתה מרגיש". אם נכשלת במבחן, ברור שאתה מאוכזב; אם חברה לא עונה לך, ברור שאת כועסת/דואגת.

4. להתייחס לנערים כאנשים שווי ערך:
להתעניין בחוויה של הילד, לנסות להתייעץ ולשתף במה שניתן.

5. להפגין את הפגיעות שלך כהורה:
לומר משהו שמפגין את הפגיעות שלך - "גם אני מרגיש כמוך". לדוגמה: "אנחנו רבים כל כך הרבה ואני פשוט שונא את זה... אני רוצה לשים את הדבר הזה מאחורינו". זה מצריך להוריד את המגננות ולומר "גם אני".

6. לעשות:
לפעמים התיקוף הוא דרך עשייה - תיקוף פונקציונלי. אם הילד אומר שקר לו, אז פשוט להביא לו שמיכה.

7. להביע חשש בגובה העיניים:
לפעמים הורים רואים את הילד ורואים את הטעות שהוא הולך לעשות. למשל, כשרואים שהילד נפגע או נעלב ממישהו ומתכוון לאיים או לצעוק עליו, הדחף שלנו הוא להגיד: "מה אתה עושה? אתה לא מבין שאתה תיפגע מזה?". במקום זאת, כדאי לנסות לתת משהו אחר: "אני רואה שאתה עצבני, זה ממש מעצבן שלא עדכנו אותך, מבין אותך לגמרי. תגיד, זה לא יכול לעשות לך בעיות אם תעשה כך וכך...?"

סיכום
התוצאות בשטח מראות שכאשר הורים לומדים לתקף באופן אמיתי ועמוק, עוצמת ההתפרצויות פוחתת משמעותית. המתבגר מרגיש מובן, ולאט לאט לומד לזהות ולווסת את רגשותיו בצורה טובה יותר. חשוב להדגיש שזה תהליך - לא פתרון קסם - אבל עם התמדה ותרגול של תיקוף, המשפחות מדווחות על שיפור משמעותי באיכות החיים ובמערכות היחסים המשפחתיות.

עדי אופנהיימר מנצור
MSW עו"ס קלינית ופסיכותרפיסטית
שותפה במכון הירושלמי לטיפול DBT.
מטפלת, מנחת קבוצות, מרצה ומכשירה אנשי מקצוע בארגוני בריאות ושיקום.
בעלת חברת "עדי אופנהיימר, הכשרות דיביטי בע"מ":
https://adibt.co.il/
מנהלת דף הפייסבוק:
DBT יישומי לאנשי טיפול:
https://www.facebook.com/adi.dbt.training/