עלון קשב ADHD

סימפוניית החושים של המוח - כיצד משפיעים החושים על הקשב והריכוז שלנו?

עלון קשב ADHD

הסימפוניה החושית של המוח:
כיצד משפיעים החושים על הקשב והריכוז שלנו?
תהילה ישראלוביץ

עולם של צבעים, צלילים ותחושות

דמיינו לרגע עולם שבו כל צליל הוא כמו רעם מחריש אוזניים, אך כל מגע הוא עדין כנוצה. עולם שבו ריחות מסוימים צובעים את החדר בצבעים עזים, בעוד אחרים נעלמים כלא היו. זהו עולמו של ילד עם ויסות חושי לא מאוזן, כמו צייר המשתמש במכחול עבה מדי לפרטים דקים, או דק מדי לרקעים רחבים, כך הילד הזה בונה את תפיסת עולמו - לעתים בצבעים עזים מדי, לעתים בגוונים חיוורים מדי. הוא מגיב בעוצמה לגירויים שאחרים בקושי מבחינים בהם, ומתעלם מאותות שלאחרים נראים ברורים כשמש. בתוך הסימפוניה הסוערת הזו של תחושות לא מאוזנות, הילד נדרש לקבל החלטות, להתרכז, ולנווט את מורכבויות היומיום.

רבות דובר על הפרעה בוויסות החושי, רבות עוד יותר נאמר על הפרעת קשב וריכוז, במאמר זה ננסה להתבונן על הקשר המופלא בין השניים מתוך זווית ראיה נוירו-תפקודית.

המוח והחושים: קשר בל יינתק

המסע להבנת הקשר בין החושים ויכולות הקשב, מוביל אותנו למפגש מפתיע בין עולמות לכאורה נפרדים - מהעור והמפרקים ועד למעמקי הקוגניציה. מתחת לפני השטח של הפרעות קשב וריכוז מסתתר עולם שלם של תחושות, שבו כל מגע, צליל וגירוי עשוי להיות המפתח להבנה עמוקה יותר של תהליכי למידה. אך מדוע בכלל המוח זקוק למידע חושי? התשובה טמונה בעיקרון יסוד בנוירולוגיה-תפקודית שאומר: "sensory in – motor out" , כלומר "קודם נרגיש, לאחר מכן נזוז". המוח, באופן מטאפורי, מתנהג קצת כמו "אתאיסט" - מה שהוא לא מרגיש, פשוט לא קיים עבורו. כדי לפקד על הגוף, המוח חייב קודם כל לחוש אותו; העולל הקטן רואה את אימו (קלט חושי) ואז מחייך אליה (פלט מוטורי), ילד יריח ריח רע (קלט חושי) ואז יעווה את הפנים בגועל (פלט מוטורי), פעוט יחקור את כלי הדיבור שלו - שרירי הפנים, לשון, שפתיים ומיתרי הקול – ורק אז יכול לגייס אותם להפקת דיבור.

החוויה החושית שלנו כבני אדם קריטית, שכן היא מאפשרת למוח "להשתמש" במידע החושי ולהתמיר אותו לתפקודים גבוהים יותר כגון שפה, יצירת זיכרון, יצירת גלי מוח ללמידה, חישוב מתמטי ועוד. אם כך, מה קורה למוח כאשר אינו מווסת חושית? כאשר הוא מרגיש "יותר מידיי" את הקלט החושי, או כלל לא מרגיש אותו?

העור: המעטפת הרגישה שלנו

נתחיל את המסע שלנו מהעור, האיבר הגדול ביותר בגופנו. במהלך התפתחות העובר, העור והמוח נוצרים מאותה שכבת תאים, אקטודרם. העובדה שהמקור הרקמתי של המוח והעור זהה עשויה להסביר את עוצמת השפעתה של תחושת המגע על פעילות המוח. אפשר להמשיל זאת לשני אחים תאומים שגדלו להיות שונים, אך מחוברים ביניהם בקשר עמוק. ישנם שני סוגי הפרעות במסרים החושיים שהעור שולח אל המוח; ילדים עם רגישות-יתר למגע חווים את העולם כאילו הם לובשים חולצה מגרדת כל הזמן, וילדים עם תת-רגישות עלולים ללכת עם נעל הפוכה ולא לשים לב. שני מצבים אלו מהווים סימנים לתת-פעילות במוח, בעיקר בצד הימני ש"אחראי" על הברקסים שלנו, אותו צד ימין במוח נמצא חלש יותר בקרב אנשים עם הפרעת קשב הכוללת היפראקטיביות, התנהגות חסרת מעצורים או קושי ב"השתקת" אסוציאציה מסיחת דעת בזמן למידה.

הריח: השער הישיר לרגשות וקוגניציה

כאשר זה נוגע למוח המתפתח, בעיה עם ריח היא משמעותית יותר. כאשר תינוק גדל, מתפתחים בהדרגה המרכזים העליונים של המוח, המשמשים בעיקר להבחנה בין ריחות שונים. היכולת להבחין בין ריחות בגיל הרך מעידה על התפתחות קוגניטיבית גבוהה, במידה ואזור זה של המוח אינו מתפתח כראוי, סביר להניח שלילד יהיו קשיים בתחומים אחרים הנשלטים על ידי חלק זה של המוח. הדבר עשוי להתבטא כחוסר יכולת להתרכז, מודעות רגשית ירודה, וכהתנהגות אימפולסיבית. לעומת זאת, כאשר אנו דורשים שימוש מוגבר בחוש הריח של הילד, אנו רואים תיקון בקשיים אלו.

פרופריוספציה: המפה הפנימית שלנו

יש לנו "מפה" של הגוף בתוך המוח, כאשר הצייר שלה הוא החוש הפרופריוצפטיבי. ילדים מסוימים, בעיקר אלו המאובחנים עם הפרעת קשב , לעתים קרובות מתקשים לשים לב לכל המרחב סביבם, כלומר המפה שלהם לא ברורה מספיק ודומה לניווט בעיר זרה ללא ג'י.פי.אס - קשה לדעת איפה אתה ולאן ללכת. כמו כן, ילדים אלו נאלצים לחשוב באופן פעיל על תנועותיהם, דבר המקשה עליהם להתרכז במיומנויות אחרות כי הם כל הזמן "מחפשים" את עצמו במרחב. ד"ר רוברט מלילו מצא כי ילדים עם הפרעת קשב מתעלמים ממה שמתרחש משמאלם, ואף יכולים לפספס את החלק השמאלי של המילים, מה שפוגע ביכולת הקריאה שלהם. בנוסף, המפה הגופנית והמרחבית שלנו, הקרויה בספרות "תפיסה מרחבית", משפיעה על התפתחות התפיסה החשבונית וההבנה המתמטית. שיטת "רביב" לטיפול בהפרעות קשב, מדגישה את חשיבות הלמידה "מהחושי למופשט", מהזיכרון השרירי לתפיסה מופשטת, כגון קריאה ומתמטיקה. חשבו רגע, כיצד יכול ילד שגופו "מרחף" וחסר אוריינטציה, להבין רצף מספרי, חיסור וחיבור, שברים, או קריאת שעון. אלו מושגים מופשטים הקשורים ליחסים במרחב: קדימה-אחורה, מעלה-מטה, צר-רחב.

בנוסף, ד"ר מלילו מציין את הקשר הישיר בין רצפטורים פרופריוצפטיביים לאינסולה שבמערכת הרגשית. הודות לקשר זה, העוררות העצבית הנמוכה באינסולה עשויה להגביר חרדה.

המערכת הווסטיבולרית: הרקדן שבתוכנו

הכירו את הרקדנית הראשית במחזה החושי שלנו - המערכת הווסטיבולרית של שיווי המשקל. היא כמו 'כוכבת הנשף' במוח, עם קשרים מיוחדים לאזורים החשובים. לדוגמא, קשר מיוחד כזה מתרחש בינה לבין התלמוס - מעין מרכז בקרה מוחי שמארח 'מסיבת קוקטייל' לכל החושים למעט חוש הריח, שמשום מה לא הוזמן, ושם נוצרת נקודת מפגש חשובה בין החושים לאזורי הקוגניציה. לתלמוס שלנו יש ג'וב נוסף והוא לייצר את הגל הבסיסי של המוח שעליו "גולשת" כל פעילות מוחית, מ"הנה חתול!" ועד "כמה זה 2+2?". עכשיו, איך 'מכינים' את הגל הזה? המתכון פשוט להפליא: קצת מגע עמוק, טיפה מגע עדין ורטט, ובעיקר - הרבה שיווי משקל! ואז מתקבל "המקצב הסנסו-מוטורי". המקצב הסנסו-מוטורי משמש כמנצח תזמורת שגורם לכל חלקי המוח לנגן יחד בהרמוניה מושלמת. הוא עוזר בתהליכי עיבוד מידע, הסתגלות והפניית קשב. לכן כשילדים חווים מגע, מרקמים שונים וחוקרים את שיווי המשקל שלהם, הם בעצם מסייעים למוח לעבד מידע בצורה טובה יותר. ממש כמו לשמן את גלגלי הלמידה!

ובחזרה לרקדנית הקטנה באוזן. היא מתחילה את הופעת הבכורה שלה כבר בגיל 5 חודשים ברחם אמא, כשהיא מתאמנת לקראת ההופעה הגדולה - החיים שמחוץ לרחם. למערכת הווסטיבולרית יש סיבי עצב עבים במיוחד, שמאפשרים לה להתמיר ולתרגם את "שפת התנועה" ל"שפת המוח". בזכות תרגום זה, אנו יודעים באיזה מצב הגוף שלנו נמצא במרחב, אפילו אם העיניים שלנו עצומות. התהליך הזה קורה כל הזמן, כשאנו מסובבים את הראש, קמים מהמיטה, או אפילו כשאנו עומדים במקום - המערכת הווסטיבולרית מתרגמת את התנועות הפיזיות למידע שהמוח יכול להשתמש בו.

הרקדנית הווסטיבולרית שלנו מופיעה על שתי במות מרכזיות במוח והן:
(1) הצרבלום - "המנוע של המוח", שמעבד 90% מהמידע ומשפיע ישירות על הלמידה שלנו.
(2) FEF - האזור ששולט על שרירי העיניים.
פרופ' ג'ון שטיין, חוקר לקויות למידה מאוניברסיטת אוקספורד, הוכיח כי ילדים ומבוגרים דיסלקטיים חווים יותר "רעד" בשרירי העיניים, מה שמקשה על הריכוז והמיקוד במילה הכתובה. עכשיו, דמיינו מה קורה כשיש יותר מדי אורות על הבמה - זוהי "עוררות יתר ויזואלית". הילד מרגיש מוצף, כאילו הוא בהופעת רוק רועשת במקום בהופעת בלט עדינה. בפועל, הקושי יכול להתבטא כסנוור, מצמוץ מוגבר, מוסחות, או קושי למקד מבט – כל אלו יפגעו בצעד הראשון בכניסה לקשב והפניית תשומת לב. גם העובר, ברגע שהמערכת הווסטיבולרית שלו מבשילה, הוא "חוסם את עצמו" בפני תגובה לתנועתיות אימו וזאת על-מנת למנוע הצפת יתר.

הצפה חושית: כשהמוח עמוס מדי

נמשיל את מערכת החושים כמשפחה בת שישה אחים כאשר אח דומיננטי אחד "משתלט", אח אחר לא יצליח להביא את עצמו לידי ביטוי. כך גם במערכת החושים - כאשר חוש אחד שולח התראות תכופות על "איום" מהתווית של החולצה, המוח מתעייף מהקצאת אנרגיה רבה לוויסות של אותו חוש. כאשר גזע המוח, האחראי על עיבוד חושי ראשוני, מוצף בגירויים - יכולתו לסנן ולווסת מידע נפגעת.(Brainstem overload) מה שעלול להוביל לקשיי ריכוז, היפראקטיביות, ורגישות יתר לגירויים סביבתיים.

המוח כמנצח: איך לעזור לתזמורת החושית לנגן בהרמוניה?

1. משחק כמפתח:
במקום להילחם בחושים ה"משתלטים", כדאי לשחק איתם. משחק מאפשר לילדים לחקור ולהתנסות בחוויות חושיות בסביבה בטוחה ומהנה.

2. הדרגתיות:
כמו שלומדים לשחות, נתחיל במים רדודים. נחשוף את הילדים בהדרגה לחוויות חושיות, מהקלות למאתגרות יותר.

3. חיזוק השליטה העצמית:
תפקוד מיטבי של למידה וקשב מבוסס על יכולות שליטה וויסות עצמי. ניתן לחזק יכולות אלו באמצעות תרגילים הדורשים עיכוב תגובה וזיכרון עבודה.

* משחקי עיכוב תגובה מסוג NoGo - Go:
משימות הדורשות תגובה לגירוי מסוים (GO)
או אי-תגובה לגרוי המסוים (No-Go).
כיצד?
(1) ראשית, יש להגיב כמה שיותר מהר להוראה מסוימת. למשל: כשאני אומרת "קדימה" תלך קדימה.
(2) אחרי מספר ניסיונות של תגובה, נתרגל תגובה הפוכה: כשאני אומרת "קדימה" – תלך אחורה.
(3) ואחרי כמה חזרות נוסיף את משימת "אי-תגובה" - כשאני אומרת "שמש" -אל תזוז.

*משחקי זיכרון-עבודה:
משחקים לחיזוק יכולות קשב יכללו משימות עם זיכרון לטווח קצר כגון: "רוץ וגע ברשימת החפצים שאני אומרת: כיסא, כוס, שולחן, עט, שעון".
חלופה פסיבית יותר יכולה להיות: "חזור רק אחרי שמות המאכלים מהמילים שאני אומרת לך: :אבטיח, כרית, מטוס, דג, לחם, מחשב" .
ולמתקדמים: "חזור אחרי הצבעים שאמרתי רק בסדר הפוך: צהוב, כתום, ירוק, לבן, כחול".

סיכום: לתת למוח את ה"מזון" החושי הנכון

המוח שלנו, כמו תזמורת מורכבת, זקוק לכל הכלים שלו כדי לנגן בהרמוניה. החושים שלנו הם הנגנים בתזמורת הזו, וכל אחד מהם חיוני ליצירת הסימפוניה המופלאה של ריכוז ולמידה. כדי לחזק למידה חושית-קוגניטיבית, עלינו לאפשר חשיפה למגע עדין, מגע עמוק וחוויה ווסטיבולרית. בנוסף, עלינו לזהות מיהו החוש ה"שתלטן", אך בכל מצב נחשוף בהדרגה ובמשחקיות את עוצמת החוויה החושית. בנוסף, במקביל ל"מזון" החושי נגביר את הפעילות המוחית באזורים המשמעותיים לריכוז ולתפקודים ניהוליים על ידי משחקי זיכרון עבודה ועיכוב תגובה.

זכרו, כל ילד הוא יצירת אמנות ייחודית. עם קצת הבנה, סבלנות ומשחקיות, נוכל לעזור לכל ילד למצוא את ההרמוניה החושית שלו ולפרוח!

תהילה ישראלוביץ
תואר שני בחינוך וחקר המוח, מטפלת בספורט, מנחת הפודקאסט "המרחב הטיפולי",
מרצה בוינגייט, ומעבירה סדנאות נוירו-מוטוריות בארץ ובעולם.
מייל: Is.tehilla@gmail.com
טלפוון: 0587946469

תודה על קריאת העלון.

אני מזמינה אותך לקרוא עוד על:

תורשה, חושים, מוח

ראש השנה - כאן

תפקודים ניהוליים - כאן

בברכה,

זיוה דינה - קשבים
יעוץ להעצמת תפקודי קשב ADHD
Attention Functions
Empowerment

הרשם לעלון כדי לקבל עדכונים על הטיפול בהפרעת קשב ADHD:

עלון קשב ADHD למשפחה

עלון קשב ADHD למבוגרים

הרשם ל"קשבים" כדי לקבל עדכונים לאנשי טיפול, חינוך ואימון:

״קשבים״ להתפתחות מקצועית