מאמר


AD/HD ויחסים: תקשורת היא המפתח!

AD/HD ויחסים: תקשורת היא המפתח!

"אין אנו רואים דברים כפי שהם, אנו רואים אותם כפי שאנו הננו". אנאיס נין"…אדם יכול לשנות דברים באופן שהוא רואה אותם". תום רובינס"ספר לי ואשכח. הראה לי ואזכור. ערב אותי ואבין". קונפוציוס

הרבה מהעימותים והזעם המתעוררים בין אנשים עם יחסים קרובים ניתנים להסבר בהבדלים בסגנון התפיסה והתקשורת. עובדה זאת מתבהרת לאדם המעורב ביחסים עם מישהו הלוקה ב-AD/HD. הבנת הבדלים אלו מהותית לפיתוח תקשורת יעילה.

אנו מאמינים כי אימפולסיביות, מוסחות והיפראקטיביות/חוסר מנוחה משפיעים על מגוון של אפיונים התפתחותיים "מוסתרים" אצל מבוגרים AD/HD.

מרבית המבוגרים עם ADH/HD לא אובחנו עד לבגרותם. במהלך חייהם הם סבלו כאב רב. רובם נאלצו לפתח מנגנוני התגברות על מנת לשרוד. במשך הזמן, הלחץ של מנגנונים אלו עלול להוביל למצוקה. כתוצאה, חלקם נהיים המומים, מדוכאים, חרדים וחסרי בטחון.
מבוגר אשר עובר אבחון יכול לבחון את חייו באופן משמעותי יותר, ולהבין את בחירותיו.
הטיפול צריך לכלול את הבנת עצמו, זהוי החוזקים, החולשות והמשוכות שעליהם לעבור; ללמוד מה עליהם לעשות כדי לגדול ולחוש שביעות רצון מחייהם.

מי אתה?
מבוגרים עם AD/HD מתקשים בזהוי הזהות ה"אמיתית" שלהם, מכיוון שבמהלך חייהם הם ניסו לשנות את אישיותיהם כדי להתאים אותן למצב בשטח.

יצירת תקשורת בין-אישית באופן מתקבל על הדעת:
קשורת טובה תלויה בהבנת האנשים זה את מחשבותיו האמיתיות של זה, לאו דווקא בהבנת המילים בהן השתמשו. היות ומוחנו עובד מהר הרבה יותר מאשר פינו, אנו נוהגים להשתמש בקצרנות, אשר יכולה להתפרש באופן שונה לגמרי משלנו על ידי אדם אחר.

כאשר שניים מאתנו יוצרים קשר, לעתים קרובות אנו חווים את מה שקורה בדרכים שונות. אם אף אחד מאתנו איננו יכול להבין את אופן ראיית היחסים על ידי האחר, הקשר לא יעבוד.
מבוגרים עם AD/HD צריכים להאבק בשלושת מעגלי הביצוע שבראשיהם: הם שמים לב לנימת קולו של הזולת, חווים פחדים בעבר ובעתיד, נהיים מודעים לחופש או פחד באמירת תחושותיהם, ומרכזים את מאמציהם בהבנת משמעות מלותיו של הזולת. ככל שהם מתאמצים יותר להיות פחות מוסחים, כך הם מעורבים פחות בשיחה.

שלא כמוחו של אדם שאיננו AD/HD, העובד על סוללות, המוח של מבוגר עם AD/HD הוא כמו שעון קפיץ הדורש מתיחה מעת לעת במשך היום. המחזוריות הבלתי פוסקת של מחשבות ורעיונות במוחו של אדם עם AD/HD מספקת גירוי ומהווה מקור נהדר ליצירתיות, אולם לעתים קרובות יוצרת קשיים בתקשורת.

מילים וכוונות אינן זהות תמיד:
תוך נסיוננו, מתבהר כי רוב הקשיים הנחווים ביחסים מקורם בעובדה שכוונות המילים המדוברות והעדיפויות הניתנות למשימות הן שונות לחלוטין עבור היחיד עם AD/HD. זה כאילו הם מדברים בשפה שונה. התוצאה היא חוסר תקשורת, פרשנות שגויה ואי-הבנה! לכן אנו שומעים תכופות: "לא התכוונתי לזה!", או "אינך מבין!".

בעיות עם שליפת מילים גורמות לאי-הבנה. עליך לדעת היכן המילה "מתויקת מחשבתית" על מנת לשלוף אותה. יחידים עם AD/HD מתקשים לעתים קרובות לתחזק שיטת "תיוק" מאורגנת מכיוון שמוח ה- AD/HD יוצר כל כך הרבה אפשרויות. לדוגמא: אדם עם AD/HD עלול לתייק את המילה "תפוח" תחת האות ת' עבור תפוח, או פ' עבור פרי, או ע' לעגול או א' לאדום וכו'. הוא עלול לתייק את המילה באופן שונה בכל פעם. אולם אדם שאינו סובל מ-AD/HD יתייק בודאות את המילה באותו האופן בכל פעם, תחת הבחירה המקובלת ביותר-ת' עבור תפוח.

שיטת התיוק הבלתי מאורגנת של אדם עם AD/HD משפיעה באופן חשוב על התקשורת , בכך שהיא גורמת לו להיראות הססן או חסר בטחון, בעוד הוא מחפש בארון התיקייה המחשבתית שלו את המילה או הביטוי ההולמים. באותו הזמן, "אפקט כדור הלוטו" משתלט. כמו כדורים ממוספרים העפים מסביב עד לנפילתם לתיבה, כך מילה, רעיון או מקטע של מחשבה בלתי גמורה נהגים באקראיות ופזיזות מפי היחיד. אם זה אינו הולם, הוא עלול להשיב במשפט: "אוי, לא התכוונתי לזה!" . אולם לעתים קרובות, מקבל ההערה מתקשה להאמין שהדובר לא התכוון לזאת, במיוחד אם הערות בלתי הולמות מושמעות לעתים קרובות.

תהליך מחשבתי מתחיל כאשר נשאלת שאלה. האדם המשיב צריך לעצור, להקשיב למה שנשאל, להשוות מידע זה לנסיונות קודמים, לבחור אפשרות ואז לענות. האדם עם AD/HD מתקשה לרוב בצעד הראשון – עצירה. לפיכך, התהליך אינו מתרחש, וכמו הכדורים במכונת הלוטו, המלים היוצאות מהפה מהוות לרוב הפתעה אפילו לאדם שאמר אותן! זה קורה בגלל הקושי לבודד את מחשבות היחיד במוח אשר מתמלא בקביעות ברעיונות חדשים. המילה המדוברת נהיית אמיתית רק כאשר היא נהגית בקול רם. רק אחרי שהמילה עוזבת את הפה, היחיד עם AD/HD יכול להחליט אם היא הגיונית או לא, או אם היא מתאימה או לא. לפיכך המשפט "לא התכוונתי לזה" צריך להתפרש פשוטו כמשמעו.

סדרי עדיפויות:
רמת החשיבות שאנו מיחסים לדבר מה קובעת את סדר העדיפויות שלנו. עבור מבוגר עם AD/HD , פעילויות יומיומיות הדורשות תכנון וארגון עלולות להיות בעדיפות נחותה לעומת פעילויות מעוררות יותר או המזמינות תגובה קיצונית או רגשית, אשר תהיינה בעדיפות גבוהה.
הבדלים בסדרי העדיפות ובדחיפות מתבטאות בעשייה רשלנית. מבוגר AD/HD יגיב לרוב באמירה: "זה לא עניין גדול", בעוד מחשבתו אומרת: "בסופו של דבר זה יסתדר".

פיתוח מודעות, קבלת השונות שלנו ופיתוח תוכנית פעולה:
מבוגרים AD/HD הם יחידים מורכבים. למורכבות טבעית זו מצטרפות המגננות הרגשיות הנובעות משנים בהן לא הבינו אותם, לא בטחו בהם ולא האמינו להם. מטרה אחת היא להיות מודע למה שמפעיל מגננות אלו, וכך לצמצם את החרדה והכעס, על מנת לאפשר למבוגר ה-AD/HD להשתמש בכלים לשיפור היחסים הבין-אישיים.

הודאה וקבלת השונות עוזרת למבוגר AD/HD להרגיש מוערך כאדם נפרד. רק בנקודה זו יכול להתחיל התהליך של הסדרה מוצלחת של השונויות ועבודה על הסוגיות או ההתנהגויות העלולות להיות בלתי הולמות.

"תוכנית פעולה" מצריכה בדרך כלל שינויים, או בהתנהגות, או בגישה, או בסביבה או באחריות. שנוי הוא חלק מהותי בחיים, ועלול להיות כואב מאוד להרבה אנשים. אין תקווה ליחסים בהם שותף אחד אינו מנסה להשתנות. בדרך כלל אנו מוצאים כי האדם הבלתי AD/HD מהסס יותר להשתנות, כי קל יותר להאשים את בעיות העבר ב-AD/HD של שותפו. מאידך, שותפים עם AD/HD מאמינים לעתים קרובות כי שותפם צריך לקבל את ה-AD/HD כ"תרוץ" להתנהגויות מסוימות.

אף אחד מהשותפים ליחסים אינו צריך לקבל התנהגות בלתי קבילה. התנהגויות המובילות לחוסר ארגון, צעקנות או אי-תעסוקה יכולות להשתנות, אולם רק אם האדם עם הבעיות מסוגל ורוצה להתאמץ להשתנות. אם הוא מסרב, אנו מציעים לשקול מחדש את הסיבות להשארות ביחד.

הוצאת רגשות "מרעילים" כטינה וכעס היא חשובה, אולם עלולה להתקל בקשיים בגלל המעורבות הרגשית של בני הזוג. אנו משתמשים ב"מחסן רגשות", בו ניתנות 2 דקות לכל שותף לכתוב איך הרגיש היום, מה הפריע לו או לשתף חוויות חיוביות. אנו מציעים להשתמש במשפטי "אני", המשקפים את הרגשותיו של הכותב, יותר מאשר את תפישותיו לגבי מה שנעשה לו על ידי אחרים. תבנית זאת, שאיננה "פנים אל פנים", מאפשרת התבטאות שוטפת ללא הפרעות מצד בן הזוג.

כלי נוסף להשגת בהירות ביחסים הוא "רשימת עדיפויות עליונות", בה כל משתתף אוסף את הסוגיות קצרות הטווח וארוכות הטווח לטיפול. ברוב המקרים, העדיפויות ארוכות הטווח זהות. אולם העדיפויות קצרות הטווח של המבוגר ה-AD/HD הן לרוב הפוכות לאלו של המבוגר שאיננו AD/HD.

במהותו, אמון הדדי הוא עקרוני ביחסים אשר עובדים נכון. אמון הדדי מבוסס על היכולת לפרש נכון את מה ששותפנו מנסה להעביר וכן ההיפך. תהליך זה צורך את מירב העבודה, אבל כפי שאנו אומרים למטופלינו, החיים אינם נהיים קלים יותר, אנו רק מקוים להשתפר במהלך העיסוק בהם.

http://www.addcentre.co.uk/translatingADHD.html 

תרגום חופשי: זיוה דינה
 




04.02.2016