עלון קשב ADHD
בס"ד
מריבות בין אחים -
הזדמנות טובה להורים
אתי רוזנצוייג
האם להתערב? לפשר? לגשר? להסיח את הדעת? למנוע בגופנו? לפצות? להיות לוליינים, כדי שבבית שלנו תהיה אווירה נעימה, וורודה ודביקה בלי מריבות, "כי כך כתוב בספר"?
מריבות בין אחים הן אחת הסוגיות המתישות והמטרידות אותנו, ההורים, ואם קבלנו במתנה ילדים המתמודדים עם הפרעת קשב וריכוז, הרי שהאתגר מתעצם פי כמה. גם להורים לילדים רגילים זהו אחד התחומים המאתגרים, אך לילדי הפרעת הקשב קיימות תכונות נוספות שגורמות ליקויים בוויסות תגובה, בלמידת לקח ממעשים בעבר, בתכנון אסטרטגיות התמודדות, ביכולת לעכב תגובה, בהתפתחות מאוחרת של תפקודים ניהוליים, בהבנת הקשר בין פעולה בהווה ותוצאה בעתיד, בגישת "סמוך" מפותחת, ולצד כל אלה, אינטואיציה ורגישות יתר ההופכות אותם לפגיעים מן הרגיל.
תחושות של חוסר אונים, פחד מההווה ובעיקר מהעתיד, חוסר שליטה, חוסר יכולת להכיל ולהחזיק את הכול גורמים לנו – הורים לכל הילדים בכל קטגוריה - למלאי רגשות, מחשבות ותהיות אם להתערב נקודתית, ואם להתערב לאורך זמן. האם זה נכון? עבור מי? עבורנו, שעייפים ומותשים מלשמוע את הצעקות והסירנות, או עבורם, שיחמיצו הזדמנות להתפתחות והשתלמות ביחסי אנוש ותקשורת ב"סדנת החיים"?
בית שלא רבים בו הוא חסר חיים
מריבות בין אחים היו מאז ומעולם. הן נובעות לרוב מתחושות של קנאה ותחרות, תחושה של העדר משאבי חפצים או רגש ביחס לאחות או אח במשפחה: "רק לאחי מתייחסים, לאחותי מפרגנים ומחמיאים הרבה יותר, תמיד אני עושה את העבודות הקשות". כוחנות, רצון להיות היחיד של אבא ואימא שלי ועוד. המריבות אינן דבר אובייקטיבי אלא ההרגשה שנוצרת בין הילדים וגם בינינו לבין הילדים. הרגשה לא טובה כמו: כעס, קנאה, יריבות, מאבק כוח, מלחמה ואפילו שנאה. אך אם נבחן אותן לעומק, נגלה שהן מלמדות על קשר רגשי, תקווה, סיכוי ורצון להיות בקשר בצורתו השלמה והמלאה ביותר.
בית שלא רבים בו הוא חסר חיים. מסתבר שיש מצבי חירום בהם הילדים אינם יכולים לאפשר לעצמם לחיות באותנטיות ולהביע את רגשותיהם בקול רם וחזק. לא כדאי שנדכא את הרגשות הבלתי נעימים, כי ההדחקה, ההכחשה, ההסוואה והטשטוש יציפו אותם בזמן בו לא נעמוד עם האצבע על הסכר. אם לא נטפל בקונפליקטים עכשיו, הם יתעצמו ויתפרצו במועד ובאופן בלתי צפוי וקשה יותר לשליטה.
היפרדות מפנטזיית השליטה היא חלק מהתפתחותנו כהורים
לרוב, הרבה אחרי שהילדים עברו לסדר היום ומשחקים בנעימים, אנו עדיין מלקקים את הפצעים ושבורים מהדרמה שהייתה. זו החוויה שלנו והיא, מסתבר, איננה משקפת את המציאות.
אנו כהורים רוצים לרכך כאב, למנוע אותו ולרפד את הדרך, לפחות כאשר הם מתחת לסינרינו ולרוב גם אחרי. אך האם תמיד נוכל לעשות את המלאכה במקומם? האם זה נכון להתפתחותם? ההתערבות על כל אופניה חוטאת למטרה, כי היא מלבה את האש ב"הפוך על הפוך", הופכת אותנו לשופטים ושוטרים, מייצרת קהל להצגה, מחייבת אותנו "לקחת צד" ומשכך להבעיר רגשות של קנאה, השוואה ותחרות.
ההתמודדות עם מריבות הילדים איננה תלויה ביכולתנו למנוע או לעצור אותן, אלא, באופן פרדוקסלי, ביכולתנו להכיל אותן מבלי להיבהל. היפרדות מפנטזיית השליטה היא חלק מהתפתחותנו כהורים. היכולת להכיל רגשות קשים היא השיעור הראשון. היכרות עם מגוון דרכי התמודדות היא השעור השני.
מה כדאי לעשות בזמן מריבה?
א. לשמוע הכל בלי שיפוטיות, להיות נוכחים, להציף את הרגשות, לשמוע הכל בלי קול ביקורתי, שיפוטי, מאשים או מסביר. לתת לרגש של כולם מקום בלי סתירה וסטירה. לא לשלול רגשות. יש מספיק מקום לכולם.
ב. ללמוד לפרגן. אם בסיס הרגש הוא קנאה, חווית החסר של הילד היא קשה: "אין לי, יש לאחי", זה כאב עצום. לכן, נלמד מגיל צעיר: "עכשיו הוא בנדנדה, במשחק, עם אמא, עם אבא, נחכה בתור ואח"כ/ בפעם אחרת/ בהזדמנות ...יהיה גם לך". או: "תפרגן לו ועוד מעט הוא יפרגן לך".
ג. כל אחד מספר רק על עצמו. אין דיווחים מאח על אח. כל אחד מספר את התחושות, מעשים, רגשות של עצמו.
ד. לא אפתור את הבעיות עבורכם, אשתדל להעביר אותן אליכם, כדי שתלמדו מיומנויות של משא ומתן, סליחה, מחיר העקשנות, מחיר הכוחנות, יחסי כוחות, פשרה והתחלה מחודשת.
ה. "בבית שלנו לא מרביצים!" לא אאפשר אלימות משום סוג. מנטרות כמו :"בבית שלנו לא מרביצים/ אסור להרביץ" תשפענה לאט אם תהיה עקביות ושלילת זכויות בעת מכות.
ו. "בבית שלנו אסור לקלקל!" יצירת חוקים נוספים שיגנו על הילדים: אסור להרוס אחד לשני, נו אסור לקלקל זה לזה. לא לאמר מילות גנאי או כל תחום אחר שמתאים לבית הייחודי שלכם.
ז. לא להתעלם במצבי קיצון. אכן, רוח הדברים היא לא להתערב, אך כשיחסי הכוחות אינם מאוזנים בעליל, כשיש השפלות או פגיעות פיזיות או אחרות מורכבות, כשיש נפגע קבוע, כשיש פגיעה משמעותית, עלינו בהחלט להתערב ולעשות סדר. הרי לא מדובר בהתנתקות ההורה במצבי מריבה, אלא בהעברת האחריות לילדים ע"מ שיוכלו להתפתח. לא להתעלם כי "לא נעים לי לשמוע וכך אני חוסכת לעצמי את הדבר".
ח. גם במריבות אין מתנות. גם במריבות, כמו בתחומים נוספים, חשוב שהילדים ילמדו שיש תוצאות טבעיות למעשיהם. לא ניתן לקבל מתנה, טיול, הפתעה או אטרקציה אחרת שדברנו עליה כשקורה כך וכך.
ט. "כשאח נגד אח - המנצח תמיד מפסיד" (ח. ולדר). בסיום תהליך, כדאי ששני הילדים יצאו עם תחושת ניצחון: למדנו להקשיב אחד לשני, להבין את הפגיעה, לבקש סליחה, לצייר ציור, לתת ממתק, להתפייס, ולא להיות במקום שיש רק מנצח אחד ומפסיד אחד.
י. "אז מה את יכולה לעשות כדי שזה לא יקרה?" אפשר לשאול את הילדים בזמן מריבה :" אז מה את יכולה לעשות כדי שזה לא יקרה/ כדי שהוא לא יציק לך/ כדי שהוא לא יקח לך?" תתפלאו, הם ממש חכמים, מעשיים ויצירתיים, ואם רק נותנים להם, גם בעלי תושיה.
יא. אצל ילדים קטנים - מניעה עדיפה מכל טיפול. כשילדים קטנים מרביצים, אנו אחראים לכך. לכן, לא נאפשר להם לעשות זאת. נמנע מהם להרביץ, כי "מניעה עדיפה מכול טיפול".
ואם לילד יש הפרעת קשב?
אל תתייאשו – הכל מחלחל, אם כי לאט יותר. "אבנים שחקו מים". הם יפנימו ועוד איך. בשעות בהן הילדים מטופלים, דברו איתם אל שכלם ורגשותיהם.
סיכום
מריבות בין אחים הן שלב טבעי, בריא ומפתח. התערבות ההורים במריבות הן היפך הלמידה שאנו מצפים שתתחולל, כי הן מלמדות את האחים שרק להורים יש יכולת לסלק את המריבות. אם נשכיל לאמץ דרכי התמודדות הוריות מועילות, נוכל להוריד את מיפלס המריבות בבית ולהעניק לילדינו כלים אשר ישמשו אותם בכל עימותיהם בעתיד.
בד בבד, מוטל עלינו כבני אדם וכהורים לפתח ולטפח בבית ערכים חיוביים של שלום ואהבה על ידי מתן דוגמה אישית במערכות היחסים שאנו מנהלים במשפחה ובסביבתנו הקרובה: הקשבה, פרגון, ניהול כעסים, וויסות רגשות, פתרון קונפליקטים, קירבה ופיוס.
אתי רוזנצוייג - מאבחנת דידקטית ומנחת הורים
קריאת כוון 058-326-4443
https://www.eti-kriatkivun.co.il
תודה על קריאת העלון.
אני מזמינה אותך לקרוא עוד עלונים
בנושא הדרכת הורים - כאן
ובנושא טיפול התנהגותי, רגשי - כאן.
בברכה,
זיוה דינה - קשבים
ייעוץ להפרעת קשב,
דיוורי טיפול, חינוך ואימון
לקהלי יעד מותאמים במיוחד
הרשם לעלון כדי לקבל עדכונים על הטיפול בהפרעת קשב ADHD:
הרשם ל"קשבים" כדי לקבל עדכונים לאנשי טיפול, חינוך ואימון:
13.08.2019