עלון קשב ADHD


הבת שלי דומה לי קופי כשהייתי ילדה, ומה, לא הצלחתי בחיים?

הבת שלי דומה לי קופי כשהייתי ילדה,  ומה, לא הצלחתי בחיים?

עלון קשב ADHD                                     
" הבת שלי דומה לי קופי כשהייתי ילדה, ומה,
לא הצלחתי בחיים? "

אתי רוזנצוייג

בקליניקה של המאבחנת הדידקטית מתגלעים ניגודים: כן, קיבלתי מן המחנכת תמונה עגומה, כן, בזמן האבחון הילדה בקושי תפקדה, אבל לא, ההורים חיים בתחושה שהכול דבש אצלה.

...וכשיש ניגודים, הרגשות סוערים. לעיתים כאב של ההורים על הקשיים, לעיתים כעס של ההורים עלי, המאבחנת, לעתים התנהגויות שמדברות בעד עצמן: הורים שהעדיפו לפנות אחרי האבחון למאבחנת אחרת שתבנה תכניות התערבות, שזו המומחיות שלי, או הורים שמנהלים אתי תקשורת קמצנית. 
אחת הדרכים המומלצות להבנת הזולת וקבלתו, היא לחלוץ את הנעליים של עצמנו ולנעול את נעלי הזולת, בבחינת, "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו". זמן רב ניקרה בי התחושה שאפשר לנהל תקשורת אחרת, מיטיבה ומועילה יותר, עד שלמדתי גם הנחיית הורים. 

התנהגות ההורים באבחון של ילדם תואמת את המודל של דר' אליזבט קובלר-רוס על עיבוד אובדן ואבל בחמישה שלבים: הכחשה, כעס, מיקוח, דיכאון וקבלה. כך זה נשמע בקליניקה:

"נהוראי שלנו ילד פלא, מלך במשפחה המצומצמת ובעיקר במשפחה המורחבת. הוא ילד טוב וממושמע, ובבקשה, חשוב לי להגיד לך את זה לפני הכול."
 אבא של נהוראי לא היה מסוגל להתחיל את הפגישה לפני שהוא מוודא שאני יודעת מי הוא נהוראי, שעבר אצלי אבחון פסיכו דידקטי..


" עירית דומה לי קופי כשהייתי ילדה, אני ממש לא מתרגשת ממה שאני שומעת, ומה, לא הצלחתי בחיים? הצלחתי מאוד, לא חסר לי כלום..."
זה בסדר להתחיל את התהליך עם מחמאות, אך כאן זה מרגיש כמו הכחשה, שהיא שלב ראשוני בעיבוד התהליך, ומהווה מנגנון הגנה של תת המודע. כדי למנוע שקיעה בכאב, בהתגוננות ובהימנעות מעשייה, מומלץ לעבד את הכאב עם מישהו נוסף: חבר, בן משפחה או איש מקצוע. 

מומלץ לאנשי מקצוע להבין שזהו תהליך טבעי ושההורים עדיין בשלב ראשוני. לקבל בסבלנות, בחמלה ובתקווה שיעברו ויתקדמו לשלב הבא בעזרת האמון בכם.


"אני אתנקם ביועצת, ביום שלישי אני לא בא לפגישה בבית הספר, תבטלי אותה! המנהל אמר לי שלו בעצמו היו בעיות יותר חמורות מישי, הם סתם נטפלים אליו..."
כואב ומכעיס להבין שלילדנו קשיים, זהו עוד שלב בעיבוד. אך, האם זו הדרך הכדאית לנו, כהורים, להתנהל מול המערכת החינוכית של ילדנו? להרבה מהילדים לקויי הלמידה והקשב המגיעים לאבחון וטיפול יש הורה עם אותן לקויות. המפגש בנקודות ההשקה, עלול להיות  בלתי נסבל ומכאיב ולגרום לתגובות שנצטער עליהן.

מומלץ להורים להשתדל להאזין עד הסוף. לא להתפרץ. להגיע מוכנים רגשית ורעיונית לפגישה. לתרגל כלים, טכניקות ומיומנויות בתקשורת אפקטיבית. 
* להביא איתם מישהו מטעמם שיעזור להם  "להתאפס" ויסנגר בעת הצורך. 
* לעבוד על הכלת המורכבות שבגילוי וגידול ילד מתמודד, ועוד כזה שיושב להם על "יבלות".

מומלץ לאנשי מקצוע לא להיבהל מכעסים, אימפולסיביות וחוסר וויסות. כדאי להכיל את המורכבות ולהבין כי זה לא אישי מולכם אלא השלכת הכאב של ההורים עליכם. מומלץ לשמור על אסרטיביות, להציב גבולות בנועם ובהחלטיות תוך מתן כבוד לזולת. לא להיפגע!


"ומה היה קורה אם היינו תופסים את זה כבר בגיל הגן? מתי הוא יקרא ויכתוב? מה יהונתן חש בתוכו? האם הוא יודע שהוא לא יודע? האם הוא יודע שאנחנו יודעים שהוא לא יודע? תוך כמה זמן הוא ישתלב בכיתה? מה אוכל לעשות בשבילו?"

לשלב זה של "מיקוח" יש חשיבות במעבר הדרגתי מהחוץ פנימה, מתהליך של רצון לנקות אשמה, "אם היינו תופסים את זה כבר בגיל הגן", לתפיסת עתיד ומצב , "מתי הוא יקרא ויכתוב?", עד לחיבור הרגשי הפנימי עם הילד הכל כך אהוב, "מה יהונתן חש בתוכו? האם הוא יודע שהוא לא יודע? האם הוא יודע שאנחנו יודעים שהוא לא יודע?". כשיש תשובות לגבי העתיד, אפשר להירגע  ולעבור לשלב האחרון, שלב ה"קבלה".

מומלץ להורים, לצד העבודה על קבלת ילדי וקבלת העצמי (הגיע הזמן, לא?), לתכנן ביחד את העתיד. בניית תכניות התערבות לטווח הקצר ולטווח הארוך במצבי חוסר אונים, תעניק לי, ההורה, תחושת שליטה וכוח, תחזיר לי, כהורה, את האמון בעצמי, ותקדם אותי ובעיקר את ילדי לשלב הבא.

מומלץ שהתקשורת ההורית עם אנשי המקצוע תיעשה בשיתוף פעולה אפקטיבי: כהורה, אשתדל להקשיב בכבוד, אביע את דעתי, ואביע את הקול ההורי באותנטיות, בנחישות וברגישות.

מומלץ לאנשי המקצוע לנקות את תחושת ההורים מאשמה. להחזיר להם את תחושת השליטה והשותפות בתהליך המסע. ידע הוא כוח! כבעלי מקצוע אנו יכולים להעשיר את ההורים במאמרים, ספרות מקצועית, טיפים ורעיונות מעשיים, איך לקדם ולהתקדם. אצלי, לדוגמא, הספריה פתוחה לשימוש ההורים תוך התאמה לשלב ולבעיה העכשוויים. כך ההורים חשים שותפים, שווים, מכובדים ויודעים מה טוב עבורם ועבור ילדם. כדאי להדגיש את חשיבות חלקם, לאחר ברור החוזקות והאחריות שייקח על עצמו כל אחד מהשותפים למסע.


סיכום
עלינו לזכור, שכאנשי מקצוע, אנו אורחים זמניים בחיי הילד, אך ההורים יהיו בחייו לנצח. 
אם נבין את מנגנון ההגנה שמחולל בהלה, כאב, אכזבה, תסכול, אשמה ובושה, נוכל להעניק חמלה ולהעריך את ההורים שהגיעו, למרות הכול, לאבחון של ילדם. יצירת שיח מכבד ושוויוני תעניק להורים בטחון ושמחה לרכוש כלים יעילים וליישם אותם בבית כדי להעצים את ילדם.
 

אתי רוזנצוייג – "קריאת כיוון" 
מאבחנת דידקטית ומנחת הורים 058-326-4443 
http://www.eti-kriatkivun.co.il

 

תודה על קריאת העלון הנוכחי. 
אני מזמינה אותך לקרוא עוד עלונים 
בנושאי למידה והוראה - כאן
ולחכות ביחד עמי לעלון הבא.

בברכה, 

זיוה דינה - קשבים
ייעוץ להפרעת קשב,
דיוורי טיפול, חינוך ואימון
לקהלי יעד מותאמים במיוחד
adhdindex.co.il 

 

 

 



ה​​רשם לעלון כדי לקבל עדכונים על הטיפול ​בהפרעת קשב ADHD:

עלון קשב ADHD למשפחה

עלון קשב ADHD למבוגרים

הרשם ל"קשבים" כדי לקבל עדכונים לאנשי טיפול, חינוך ואימון:

״קשבים״ להתפתחות מקצועית


07.01.2018